מקור חיים - א קב

עיקר זה בא הרמז בדין זה אם נשמטו ממקומן התפילין שהוא דוגמא למי שהלכה ממנו חלק הנשמה מסיבת עון בלי ספק וממשמש בהם כאשר מחשב במעשיו קודם שיישן כאמור שצריך להרהר מה שעשה ביום ומתוודה כדי להחזירן למקומן צריך לברך טוב להודות לה' שנתן בו דעת לזכור מה שחטא ביום שהרי כמה פעמים שהאדם נכשל ולא יזכור מה שחטא והוא רובץ וישן על עונותיו ולכן מאחר שמשמש ימצא ועל ידי הוידוי מחזירן למקומם ודאי ולכן צריך לברך ולא יהיה כפוי טובה לפי כי הב"ה בהשגחתו עליו לטובה זכר העון וכדאיתא בזוהר בפ' או הודע אליו חטאתו ויקרא דף כ"ג וז"ל ומאן דקאים בליליא למלעי באורייתא אורייתא מודעא ליה חוביה וכו':

הזיזם ממקומם התפילין היינו כח הנשמה לרצונו אמנם היה אדעתא להחזירם מיד ואין זה הענין כמו ששנינו האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה אלא הענין הוא דוגמא למשחז"ל גדולה עבירה לשמה ממצוה שלא לשמה ולכן אדם זה הזיזם אלו התפילין היא הנשמה שקנה לרצונו רק שהיה אדעתא להחזירם לפי כי הוא ידע כי גדולה עבירה לשמה כאמור ולכן צריך לברך על שבח זה שנתן לנו הב"ה:

מי שמניח תפילין של יד שהוא כדי לזכות לנשמה חדשה על ידי המצוה אשר יעשה אותה האדם ובתחלת ההידו' שהתחיל לדקדק במעשיו כדי לזכות לתוספת נשמה נפסק הקשר של יד היינו הקשר הנעשה עתה מן הנשמה עם בחינת הרוח והנפש שלשתן יחד והחוט זה המשמש נפסק על ידי איזה עון אשר חטא והוצרך לעשות קשר אחר מחדש על ידי מצוה או על ידי תשובה אמנם לא הסיח דעתו לפי שהיה כשגגה היוצא' אינו צריך לחזור ולברך דמסתברא שלא נסתלקה הנשמה כדאיתא בזוהר פרשת אמור דף ק"א וז"ל וכד בר נש אזיל באורח' דמאריה ואשתדל בפולחני' ואזדמן ליה חטאה חד כלא מכסין עלוי עילאין ותתאין דא אקרי כסוי חטאה וכו' הנה מבואר מדברי המאמר כי כאשר יחטא האדם פעם ראשונה או שניה אינו עושה בו רושם וכן איתא בזוהר פרשת ואתחנן בפ' וכסילים מרים קלון דף רס"ח הנה מבואר מדברי המאמר כי כאשר יחטא האדם פעם ראשונה אינו נרשם העון ולכן אינו צריך לחזור ולברך כדבר האמור:

אם הותר של יד קודם הנחת של ראש והענין בקיצור כי הנה ענין התפילין שהוא לזכות אל הנשמה כבר ביארתי בתחלת דברי כי הנה האדם נמצא בו חמשה כחות כמשחז"ל והם נפש רוח נשמה חיה יחידה ואמרתי כי אין לי עסק לבאר רק ענין הנשמה כדי שלא להאריך אמנם המובן הוא כי תפילה של יד הוא להמשיך כח הנשמה ותפילה של ראש הוא להמשיך בחינת נשמה לנשמה ולכן אם הותר קשר של יד קודם הנחת של ראש מהדקן ואינו צריך לחזור ולברך לפי כי הכל בחינה אחת אבל אם הניח של ראש שמורה על המשכת נשמה לנשמה ואחר כך הותר של יד שהוא עיקר הנשמה וזה מורה כי שנה בחטאו ולכן אינו יכול להמשיך עליו הנשמה לכן מהדק ר"ל מדקדק במעשיו ויעשה תשובה תכף כי אין לך דבר שעומד בפני התשובה כמשחז"ל ומברך למי שמתרצה מן האדם בדברים:

מותר לברך על תפילין שאולין לא גזולים וכו' מאחר שהנחתי כי מצות תפילין הוא כדי לזכות האדם בהם לקנות חלק הנשמה ולכן נשמה זו ודאי באה אליו מעולם הנשמות אמנם פעמים יזכה האדם להשיג נשמה מאיזה צדיק כי על ידי המצוה מתעברת בקרבו וכדאיתא בזוהר פרשת נח דף ס"ב משחז"ל בא לטהר מסייעין אותו וז"ל אתא בר נש לאתדכאה מסייעין ליה וכו' הנה מבואר כי באופן זה תקרא נשמה זו בהשאלה אל האדם הזוכה בה היינו מ"ש מותר לברך על תפילין שאולין כלומר טוב להודות לה' כי יעשה חסד עם האדם אף על גב כי הבחירה נתונה ביד האדם והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים כמשחז"ל בפ' ועתה ישראל מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה את ה' וכו' אבל אם גזל תפילין אינו מברך שנאמר ובוצע ברך ניאץ ה' והענין הוא משחז"ל הגוזל את חבירו שוה פרוטה מעלה עליו הכתוב כאלו גזל נפשו ונפש בניו ובנותיו ואפילו גרמא בניזקין שנאמר על אשר המית את הגבעונים ואפשר כי על ידי התשובה תתעבר בו ופעמים ימצא שמתעבר באדם נשמה מאדם רשע ואי' בזוהר פרשת משפטים בפ' אדם עשוק בדם נפש יש צדדים רבים צריך הרחבה גדולה וכלל הדברים כי כל אחת מאלו הנשמות צריך האדם להיות זהיר בהם ביותר ועל הרוב הם סיבה להחטיא אותו ולכן אין לברך עליהם:

[יג] נהגו העולם שלא לחלוץ תפילין עד אחר קדושת ובא לציון וכו' מדברי הגאון נראה חסידותו כי רצונו להחמיר שלא יחלוץ האדם התפילין קודם לכן אבל המנהג הנכון שלא לחלוץ אותם עד אחר עלינו לשבח כי הנה מה טוב לאדם להתמיד הקדושה רבה זו עליו ומה גם לענין הנזכר שעל ידי התפילין קונה האדם בחינת נשמה חדשה למה ימהר להשליך אותה גם הגאון ז"ל כך היה נוהג וכן ראוי לעשות לכל ירא ה':

תרתי אני בלבי לבאר הדינים הללו מדה שנית כפי השורש והסוד שלהם המוסכם מדברי הזוהר כנ"ל וכך היה אומר אחר שלבש האדם טלית מצוייצת יניח תפילין שמעלין בקדש וכו' והנה לבי יחיל בקרבי לא אוכל להתאפק מדברי הרב בעל הלבוש ז"ל אשר דוחה תמיד דברי הגאון ז"ל וכך הוא אומר ז"ל ועוד כתב בשולחן ערוך טעמא משום שמעלין בקדש ואינו יודע מה צריך לכל הטעמים וכו' הן אמת כי כונת בעל הלבוש לחזר אחר טעמים אעפ"י