מקור חיים - א קא

אלהים את האדם בצלמו וזה לרמוז כי ימצא באדם שלשה כחות הללו עשיה יצירה בריאה וכן נמי בכל אשר יעשה האדם כך ימצא בו כל כחות הללו וזה יהיה על ידי כי כל מעשיו יהיו כלולים מעשה דיבור מחשבה כי מעשה הוא כנגד נעשה אדם והדיבור כנגד מש"ה וייצר והיינו מש"ה ויהי האדם לנפש חיה כתרגומו לרוח ממללא והמחשבה כנגד מש"ה ויברא אלהים את האדם כי הבריאה הוא בסוד המחשב' ובכן יצדק מש"ה בצלמו כלומר בכח המסור ביד האדם ולכן כאשר יסכים האדם לעשות המצוה מברך תחלה עם המעש' כדי שיהיה סוד הדיבור והמעש' מכוונים יחדיו יהיו מתחברים עם המחשבה והכוונה ובזה ימצא כי נברא המלאך שלם בכל פרטיו מעשה דיבור מחשב' כמו בריאת האדם כי בשעה שנוצר תכף באותה טיפה נמצא בה כל הכחות האלו כנ"ל רק שאין מתגלים בו זולת כל אחד בזמנו ולכן המלאך הנמצא בו שלימות זה מציל האדם מתתקצ"ט מקטרגים שנאמר אם יש עליו מלאך מליץ וכו' והפסוק ירמוז השלשה כחות הנמצאו' בו כי ממש"ה מלאך הוא רמז על הגוף שלו שהוא נברא מבחינת המעשה של המצוה ומלת מליץ מורה על שלימות כח הדיבור הנמצא בו ומ"ש אחד מני אלף הוא כנגד שלימו' הנמצא בו מבחינת המחשבה והכונה שמכוין האדם כנזכר במקומו ולכן המלאך הנמצא בו שלש חלקים של שלימות הללו מציל מן המיתה ולכן בא זה החיוב בדין זה להגיד כי כל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן כדי שיהיה המלאך שלם בכל פרטיו כאמור לפיכך צריך לברך על התפילה של יד אחר הנחתה על הקיבורת קודם הקשירה לפי שהקשירה הוא המעשה שנאמר וקשרתם לאות על ידך וכפי הדברים האמורים אפשר לומר כי לכן אין ראוי לברך על התפלה של ראש לפי שאינו צריך לברך לפי גדולתן דמאחר כי יש ענין מעשה בהנחת תפילה של יד אין צריך עוד זולת ענין המחשבה והכונה טובה מאחר כי מעשה ודיבור נצטרפו לטובה ולכן אסור להפסיק בדיבור בין תפילה של יד לתפיל' של ראש כדי שהברכה שהוא סוד הדיבור יועיל לתפילה של ראש שהיא מצוה בפני עצמה כמו ששנינו תפילה של יד אינה מעכבת של ראש ולא של ראש מעכבת של יד אמנם אם הפסיק ביניהם חוזר ומברך כדי להשלים ענין כח הדיבור כנזכר ולכן מברך על של ראש על מצות תפילין אבל אם סח לצורך תפילין אינו חוזר ומברך לפי שהרי עדיין שלימות הדיבור מועיל מענין מה שבירך על תפלה של יד כאמור כי הברכה מועיל לשתיהן ולכן נמי אם שמע קדיש או קדושה בין תפילה של יד לתפילה של ראש לא יפסיק לענות עמהם דאף על גב שהוא דיבור של קדושה נקרא שהוא הפסק מאחר שאינו מענין של התפילין ועל האמת המשכת האור של הברכה שמברך על התפילין הוא יותר כדלקמן ולכן קים ליה בדרבה מניה ולכן שותק ושומע אבל מכוין למה שהם אומרים אמנם בכל הדרך אשר הלכתי שנתבאר כי צריך האדם לכוין במחשבה של צורך התפילין אין ראוי לכוין למה שאומרים קדיש או קדושה רק לכוין בכונת הצריכה לתפילין וכבר אחז"ל דאין רשות לאדם להסיח דעתו מהם משעת הנחתן והיינו אפילו להרהר בכל ענין של קדושה כדלקמן:

[יא] אחר שקשר תפילה של יד על הזרוע יניח של ראש כדי שלא להפסיק ביניהם וכו' לפי כי התענית הוא לקנות נשמה חדשה ולכן קודם שיכרוך סביב הזרוע יניח של ראש ולאו למימרא שלא יכרוך סביב לזרוע כלל אלא הרצון לומר לא יכרוך סביב לזרוע כל הרצועה לגמרי כדי שלא יהיה סיבה להסיח דעתו מהם ולקמן מתבאר כמה כריכו' צריך לעשו' קוד' שיניח תפיל' של ראש וכמ' כריכו' יעשה האד' אחר שיניח תפיל' של ראש:

יש מי שאומר שאסור להוציא תפיל' של ראש מהתיק שלה עד שתהא תפילה של יד מונח' והכי מסתברא משו' דאין עושי' מצות חבילו':

[יב] אם מניח תפילין אפילו כמה פעמי' ביום צריך לברך עליהן בכל פעם לפי כי הנה בכל פעם שהוא לובש אותם הוא ממשיך עליו קדושה עליונה כמשחז"ל בפ' קדושים תהיו וכו' למלך שעשו לו שלשה עטרו' לקח אחת לעצמו ונתן שתים בראש בנו ולכן בכל פעם שלובש תפילין ממשיך עליו מאותם עטרות ולכן צריך לברך אשר קדשנו במצותיו ר"ל שנתן לנו אלו העטרות והיינו מש"ה ישראל אשר בך אתפאר ולכן טוב להודות לה' בכל פעם שלובש אותם:

נשמטו ממקומם וממשמש בהם להחזירם למקומם צריך לברך לפי כי ענין זה הוא רמז לאדם מאחר אשר זכה וניתוסף בקרבו נשמה צריך שיהיה נזהר במעשיו ביותר על מה שעבר כדי שלא תאבד ממנו ולכן אל יסיח דעתו מהם ולכן בכל שעה צריך לפשפש במעשיו ואמרי לה ימשמש כמשחז"ל שלכן אחז"ל אם ראית ת"ח שחטא ביום אל תהרהר אחריו בלילה מפני כי ודאי עשה תשובה מפני כי הת"ח זהיר למשמש תמיד במעשיו כדאיתא בזוהר פרשת קרח דף קע"ח וז"ל כי אין מעש' וחשבון ודע' וחכמ' בשאול וכו' מאן דאית ביה עובדא טבא או דאיהו מאריה דחושבנא הא אוקמוה דבכל ליליא וליליא עד לא ישכב ועד לא נאים בעי בר נש למעבד חושבנא מעובדוי דעבד כל ההוא יומא ויתוב מנייהו ויבעי עלייהו רחמי וכו' הנה מבואר מדברי זה המאמר כי האדם צריך לפשפש במעשיו בכל לילה ולכן על