מאירי על יבמות צט

בעזרת הצור ובישועתו:

רבן גמליאל אומר וכו' זה הפרק יסוד הכונה בו בענין החלק הראשון גם כן ר"ל עניני הלכות חליצה ויבום וכלו סובב על ענין אחד והוא המאמר ביבמה על אי זה צד מועיל לקנות והגט ביבמה גם כן על אי זה צד מועיל לפסול וזהו שורש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו קצת ענינים והם מעט וכל עניני הפרק נכללים במשנה אחת והיא כוללת כל המכוון בפרק:

וקודם שתכנס בביאורה צריך שתדע דרך הקדמה שהיבמה עם היבם אין בה מן התורה דרך להיות קנויה לו אלא בביאה וכן אין דרך ליפטר ממנו בחייו אלא בחליצה אלא שחכמים תקנו שלא יבעול היבם עד שיקדש ומכל מקום תקנו שיהו קדושין אלו קונין ביבמה קצת קנין וקדושין אלו נקראין מאמר ולא אמרו בו שקונה אלא לחומרא והוא ליאסר בקרובותיה כדין מקודשת גמורה אף לכשיחלוץ לה אחיו שאלמלא הקדושין היה זה שלא חלץ מותר בקרובותיה והמאמר גורם ליאסר וכן שאם רצה להוציאה אפילו תחלוץ צריכה גט מצד המאמר וכן שמאחר שקדש את זו נאסר בצרתה כאלו כנסה אבל מכל מקום אינה נקנית לגמרי שתהא יוצאה בגט לבד בלא חליצה אלא צריך חליצה וכן קדושין אלו אע"פ שפוסלין אותה לשאר אחים אינם מעמידים אותה עליהם באיסור אשת אח וכן תקנו שיהא גט דוחה מקצת ליאסר צרתה על כל האחים ולאסור בעל הגט בקרובותיה ולפסלה לכהונה אבל מכל מקום כל שיבא להוציאה צריכה חליצה וכל שיש כאן יבם אחד ויבמה אחת דין כניסתה שיקדש ואחר כך יבא עליה ומאמר זה נקרא מאמר כשר או מאמר הראוי אבל אם נתן גט תחלה ואחר כך עשה בה מאמר או עשה בה מאמר ואחר כך נתן גט הרי זה מאמר פסול ואינו יכול לכנסה וכשבא להוציאה צריכה גט מצד המאמר וחליצה מצד הזיקה שלא נפקעה וכן אם עשה מאמר תחלה ואחר כך חלץ צריכה גט מצד המאמר אבל אם חלץ תחלה אין מאמר שאחריו כלום שאין אחר חליצה כלום ואם יש כאן שתי יבמות ויבם אחד ונתן גט לזו ולזו או עשה מאמר לזו ולזו או מאמר לאחת וגט לאחת וכן יבמה אחת ושני יבמין ונתנו שניהם גט או עשו מאמר או עשה אחד מהם מאמר ואחד נתן גט אף אתה דן בהם על הדרך שביארנו לענין פסק אלא שרבן גמליאל חולק בזו על הדרך שיתבאר ובגמרא יתבאר הטעם למה תקנו על המאמר שיקנה ועל הגט שידחה:

ומעתה אתה מתחיל בביאורה של משנה הכוללת כל ענינים אלו והוא שאמר רבן גמליאל אומר אין גט אחר גט ולא מאמר אחר מאמר ולא בעילה אחר בעילה ולא חליצה אחר חליצה וחכמים אומרים יש אחר גט ואחר מאמר אבל לא אחר בעילה ולא אחר חליצה כלום אמר הר"ם העקרים אשר יהיו שמורים בדעתך בזה הפרק מה שאספר וזה שהיבמה לא ישלם שלוחיה ותהיה מותרת לכל אדם אלא בחליצה ולא ישלם קנינה ותעתק מדין היבמה אלא בבעילה והמאמר הוא נתינת הקדושין בפרוטה או בשוה פרוטה יקנה קצת קנין והגט גם כן ליבמה ושולח קצת שלוח וקשר הקדושין לא יוסר כי אם בגט ולזה מי שנתן גט ליבמתו אי אפשר לה שלא יחלוץ לה ואז תסור זיקת יבם ומי שעשה מאמר אי אפשר לו כי אם בגט להסיר בו קשר המאמר ויחלוץ אם רצה להתירה לעולם ויסיר זיקת יבום כמו שאבאר ודעת רבן גמליאל ששתי יבמות ליבם אחד כאשר נתן גט לזו ואחר לזו בעל אותם יחד או קדש זו אחר זו או חולץ להם יחד שפעולתו האחרונה בשלה כאלו לא היתה כלל הנה כאשר נתן גט לזו וגט לזו חולץ לראשונה ומותר בקרובת שניה וכן כאשר חלץ או בעל לשתיהן יהיה מותר בקרובת שניה וכן מאמר אחר מאמר ובעל מאמר השני צריכה גט גם כן ואסור בקרובותיה והלכה כחכמים:

אמר המאירי אין גט אחר גט ולא מאמר אחר מאמר ר"ל שאם יש כאן שתי יבמות הבאות מבית אחד ונפלו לפני יבם אחד ונתן גט לזו ואחר כך נתן גט לשניה או עשה מאמר בזו ואחר כך עשה מאמר בחברתה אין גט של שניה או מאמר של שניה עושים כלום והרי הם כמי שאינן הן שלא ליאסר בעל הגט או בעל המאמר בקרובות שניה הן לשאר הדברים וכן ביבמה אחת עם שני יבמין שאין גיטו או מאמרו של שני עושים כלום ושמא תאמר היאך איפשר שאין מאמר אחר מאמר והלא אפילו חלץ לזו או כנסה קדושין תופסין בצרתה שהרי אינה אלא בלאו דלא יבנה בחלץ ובעשה דבית אחד הוא בונה בכנס או שתיהן בלאו לדעת קצת כמו שביארנו בפרק ראשון י"א א' ומתוך כך פירשו רבים שלדעת ר' עקיבא נאמרה שאין קדושין תופסין בחייבי לאוין ומפרשים אף בכנס שהיא בלאו אלא שיש לדון שאם כן לא אישתמיט תלמודא למימר מתניתין ר' עקיבא וכדקאמר במתניתין דלקמיה נ"ב ב' אלא ודאי רבן גמליאל אף לדעת חכמים אמרה וכל שחלץ או בעל נסתלקה הזיקה לגמרי ונעשית היא וצרתה חייבי לאוין וכי קדיש הוו להו קדושי תורה שתופסין בחייבי לאוין אבל כל שהיא זקוקה לו אין מקום בה לקדושין כלל ואין לה דרך קנין אלא בביאה וחכמים הוא שתקנו שיהו קדושין קונין בה לקצת דברים לחומרא ומשום גזרה גט משום גזירת חליצה ומאמר משום גזירת ביאה ר"ל שאם תאמר גט ביבמה לא מהני יאמרו גט להוציא וחליצה להוציא ומדגט ביבמה לא מהניא חליצה נמי לא מהניא אלא למשרייה לעלמא אבל אם הוא בא לבעול אחר חליצה רשאי וכן אם תאמר מאמר ביבמה לא מהני אמרי מאמר בעלמא לקנות וביאה בעלמא לקנות ומדמאמר ביבמה לא מהני אף ביאה לא מהניא ואתי למיבעל אחר ביאתו על צרתה או אחר ביאת אחד מן האחין ואחר שאין גט ומאמר מועילים אלא מדרבנן חד מאמר תקינו תרי לא וכן בגט ואיפשר לפרש גם כן שמאחר שהגט מהני מגזירת חליצה והמאמר מגזירת ביאה כשם שחליצה אחר חליצה או ביאה אחר ביאה אינו כלום כמו שיתבאר בסמוך כך גט אחר גט ומאמר אחר מאמר אינו כלום:

ואמר אחר כן ולא ביאה אחר ביאה ולא חליצה אחר חליצה ר"ל שאם בא על האחת ואחר כך בא על האחרת ביאה של זנות אין ביאת השניה אוסרתו בקרובותיה כלל שזנות בעלמא היא אלא שאם לשם קדושין בעל קדושין תופסין שהרי אין בה אלא עשה או לאו לדעת קצת אבל ביאה סתם אחר ביאה אינה כלום וכן חליצה אחר חליצה והוא הדין לביאה אחר חליצה או חליצה אחר ביאה וכל שכן גט או מאמר אחר ביאה או אחר חליצה:

וחכמים אומרים יש גט אחר גט ומאמר אחר מאמר ליאסר בקרובות מצד השני ובשני יבמין להיות אף השני נאסר בקרובות שמאחר שאין מאמר ראשון קונה לגמרי ולא גט ראשון דוחה לגמרי קמא רווחא לבתרא שבק מאמר לקנות וגט לדחות אבל אין אחר ביאה או אחר חליצה כלום כמו שביארנו והלכה כחכמים ואף רבן גמליאל בגט אחר מאמר או מאמר אחר גט מודה הוא שמועיל בין בשתי יבמות ליבם אחד בין ביבמה אחת לשני יבמין שלא אמרה אלא בגט אחר גט ומאמר אחר מאמר אלא שאף בזו הלכה כחכמים ועכשו הוא מפרש דינין אלו ומתחיל ואומר:

משנה כיצד עשה מאמר ביבמתו נתן לה גט צריכה ממנו חליצה עשה מאמר וחלץ צריכה ממנו גט עשה מאמר ובעל הרי זה כמצותה נתן גט ועשה מאמר צריכה גט וחליצה נתן גט ובעל צריכה גט וחליצה נתן גט וחלץ אין אחר חליצה כלום אחד יבמה אחת אחד שתי יבמות אמר הר"ם פי' אמרו כיצד ירצה בו כיצד לא אחר בעילה ולא אחר חליצה כלום ואלו ההלכות כלם מבוארות בעקרים אשר עשינו ואמר נתן גט ובעל צריכה גט וחליצה אמנם שיצטרך לה גט הנה מבאר שהיא נקנית בבעילה והיתה אשת איש וחייבנו אותה חליצה ואע"פ שנבעלה מפני הגט אשר קדם לבעילה לפי שאנחנו נאמר בעילה קנין גמור ואין אחריה כלום אלא אם כן היתה בעילה כשרה אבל הבעילה אשר היא פסולה תצטרך אחריה חליצה ואמרו אין אחר חליצה כלום יורה שהוא לא יותר אצלו מאמר בחלוצתו וזה אמנם הוא דעת ר' עקיבא אשר דעתו שאין קדושין תופסין בחליצה מפני שהיא אצלה וכאשר נחלצה חזרה ערוה כמו שהיתה קודם מות אחיו ואין הלכה כר' עקיבא:

אמר המאירי כיצד עשה מאמר ביבמתו ונתן לה גט כו' ופירשו בגמרא לקמן נ"ב א' דהאי כיצד לאו אמתניתין קמא קא מהדר ר"ל אפלוגתא דרבן גמליאל ורבנן אלא מילתא באפי נפשה היא ופתח דברים הוא וכעין הקדמה ליכנס בביאור המשנה והוא כמי שאמר כיצד הדין בענינים אלו הרי שהדבר ידוע ביבם אחד ויבמה אחת שאם עשה בה מאמר ונתן לה גט שאינו יכול לכנסה מצד דחיית הגט ולהוציאה באותו גט אי אפשר שהרי לא נדחית הזיקה מכל וכל במאמר זה עד שתהא דיה בגט אלא צריכה חליצה ונמצא הגט בא למאמרו והחליצה לזיקתו וזו דברי הכל היא דהא מודה רבן גמליאל דיש גט אחר מאמר בין בשתי יבמות ויבם אחד בין ביבמה אחת ושני יבמין בין ביבם אחד ויבמה אחת שהרי גט מועיל בצד אחד לדחות ומאמר בצד אחד לקנות והילכך זה דוחה בראוי לו וזה קונה בראוי לו וצריכה גט למאמרו וחליצה לזיקתו ואם עשה מאמר וחלץ צריכה הימנו גט למאמרו ואם עשה מאמר ובעל הרי זו כמצותה והרי שפירש עכשו שהמאמר תחלה ובאים אחריו או גט או חליצה או ביאה:

ועכשיו בא לפרש שנתן גט תחלה ובאים אחריו מאמר או ביאה או חליצה והוא שאמר שביבמה אחת ויבם אחד אם נתן גט תחלה ואחר כך עשה מאמר צריכה אחר המאמר גט וחליצה ואפילו רבן גמליאל מודה בה דמודה הוא דיש מאמר אחר גט שמאחר שהגט מועיל בצד אחד והמאמר בצד אחר כל גט אחר מאמר ומאמר אחר גט זה קונה בראוי לו וזה דוחה בראוי לו וכשנתן גט תחלה וחזר ועשה בה מאמר צריך גט שני מצד המאמר שהגט הראשון לא הועיל אלא לדחיית הזיקה ולאסור כניסתה אבל גט שני צריך לו מצד המאמר וצריך חליצה מצד הזיקה וכן אם נתן גט ובעל שהרי משנתן גט נדחית הזיקה קצת ליאסר עליו ואין ביאה זו ראויה לכנוס שהרי ביאה פסולה היא אלא שהיא כעין מאמר וצריך גט לביאתו וחליצה לזיקתו נתן גט וחלץ אין אחר חליצה כלום ונפטרה לגמרי ופירשו בה בגמרא לקמן נ"ב ב' שאפילו בעל אחר כך אינה צריכה גט ור"ל אפילו בעל לשם קדושין ומתוך כך העמידוה כר' עקיבא דאין קדושין תופסין בחייבי לאוין דאלו לרבנן אין כאן אלא לאו דלא יבנה וקדושין תופסין בה ואפילו קדשה בתורת יבום אע"פ שהוא טועה וסבור שיש בה יבום והרי אין בה צד יבום וצריכה גט וכן שאם קדש את צרתה צריכה גט ונאסר בקרובות ומכל מקום אם בעל לזנות בעלמא או שאחד מאחיו נתן לה גט או חלץ לה אחר שחלץ הוא אינו כלום ומכל מקום דוקא בדידה אבל בצרתה הואיל וחליצה שחלץ זה פסולה היתה שהרי לא היתה ראויה ליבום וכבר ביארנו לעיל כ"ז א' שחליצה פסולה פוטרת עצמה ואינה פוטרת צרה מהני בה חד מכולהו ר"ל או ביאה או מאמר או גט או חליצה וכן הלכה והרי שפירש עכשו שהגט תחלה ובאים אחריו מאמר או ביאה או חליצה:

ועכשו בא לפרש שהחליצה תחלה ובאים אחריה מאמר או גט או ביאה או שהביאה תחלה ובאים אחריה מאמר או גט או חליצה והוא שאמר חלץ ועשה מאמר או נתן גט או בעל ועשה מאמר או נתן גט או חלץ אין אחר חליצה כלום מבואר לר"ם:

אמר המאירי חלץ ועשה מאמר או חלץ ונתן גט או חלץ ובעל אין אחר חליצה כלום ובמאמר וביאה מיהא דוקא לר' עקיבא או ביאה אף לרבנן ובביאה שלא לשם קדושין וכן אם בעל ועשה מאמר או בעל ונתן גט או בעל וחלץ אין לאחר ביאה כלום ובגט מיהא הגט גט גמור הן להקל הן להחמיר ואינו עושה כלום מתורת ספק שהרי הביאה גומרת לגמרי והאי דצרפינהו להני תרי בבי ר"ל חליצה תחלה וביאה תחלה וסיים בתרויהו אין לאחר חליצה כלום ודאי הוה ליה למיתני אין לאחר חליצה וביאה כלום אלא דאין לאחר חליצה כלום ארישא לחוד קאי ר"ל אחלץ תחלה והתרת יבמה לשוק עדיפא ליה לתנא לאשמועינן כדאיתה בגמרא ותדע שמאחר שאתה מפרש משנתנו עד כאן ביבם אחד ויבמה אחת יש בה דברים בחליצה תחלה ובביאה תחלה שלא הוצרכו ללמדם כגון חלץ ונתן גט שאין הגט כלום דמאי איצטריכא לן דגט לא מהני אם לאסור בקרובות הא משעת חליצה הוא נאסר ובשתי יבמות או בשני יבמין הוא דאיצטריך שהרי חולץ ליבמתו מותר בקרובות צרתה והיא וצרתה מותרות בקרובי שאר אחין והוצרך ללמד שהגט שאחר חליצה אינו מועיל כלום לאסור קרובות או קרובים אבל ביבם אחד ויבמה אחת לא הוצרכה אלא שסדר הדברים מביאו להזכיר את כלן על הסדר וכן מאמר שאחר ביאה לא הוצרך ללמדה דמאמר לאחר ביאה למה הוא בא אלא שסדר הדברים גורם להזכיר את כלם: