מאירי על יבמות צח

ומכל מקום הבא על הנדה הולד כשר לדברי הכל אע"פ שהוא מחייבי כרת שהרי קדושין תופסין בה מדכתיב ותהי נדתה עליו אפילו בשעת נדתה תהא בה הויה וכן בסוטה ר"ל אשתו שזינתה שאסורה עליו ואף ר' עקיבא דמשנתנו שעושה ממזר בכל לאו דשאר ור' סימאי שעושה ממזר לר' עקיבא בכל לאו אע"פ שאינו לאו דשאר ור' ישבב שעושה ממזר לר' עקיבא אף בחייבי עשה כלם מודים שאין בזו ממזר דאע"ג דכתיב לא יוכל בעלה הראשון ומיניה נפיק לן איסור אשתו שזינתה הא כתיב בה להיות לו לאשה אלמא בת הויה היא ובא על שומרת יבם אף זו הכל מודים שהולד אינו ממזר דמדקאמר לא תהיה אשת המת אלמא בת הויה היא ואע"ג דרב קאמר שאין קדושין תופסין בה ומפרש לא תהיה לא תהא בת הויה ושמואל מספקא ליה אין הלכה כן אלא קדושין תופסין בה ואף לכשתאמר שאין קדושין תופסין בה הוה ליה כחייבי כרת לר' יהושע שאין קדושין תופסין ואעפ"כ אין הולד ממזר כמו שהתבאר ומכל מקום גדולי הפוסקים כתבוה כשמואל ויש ממזר ספק מיבמה ואסור בממזרת ובישראלית והכל מודים דהכא לצדדים קתני כלומר בנדה וסוטה אינו ממזר כלל בשומרת יבם אינו ממזר ודאי:

ושמא תאמר בסוטה היאך אמרו שאין הולד ממזר והרי שנינו באשה שהלך בעלה ואמרו לה מת בעליך ונשאת ואחר כך בא בעלה תצא מזה ומזה והולד ממזר מזה ומזה מכל מקום פרושו משני ממזר מן התורה אבל מראשון מדרבנן הוא דהוי ממזר ולאסרו בבת ישראל מחשש שמא יאמרו גירש זה ונשא זה אבל מכל מקום אינו ממזר מן הדין ואסור בממזרת ולדברי הכל הוא ממזר מדרבנן להחמיר עליו ואפילו לשמעון התימני מגזירה אבל סוטה שבדרך זנות אין הולד ממזר אף מדברי סופרים ואחרוני הרבנים מתרצים דממזר גמור הוא ואתיא כר' עקיבא דבריתא דעושה ממזר מכל חייבי לאוין והכל מודים דקאמר הכא אדר' עקיבא דמתניתין קא מהדר דלא עביד ממזר אלא בלאו דשאר ואין הדברים נראים דאם כן הוה ליה ממזר תורה והרי בהדיא אמרו בפרק האשה פ"ט ב' שאסור הוא בממזרת אלא ודאי לדעת כלם היא שנויה על הדרך שפירשנו ובשומרת יבם מיהא דקאמר הכל מודים קשה לפרש היאך מודה בה ר' עקיבא והלא בהדיא אמרו בפרק הזורק פ' א' כל עריות שאמרו צרותיהן מותרות אם נמצאו אילוניות תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה ואוקימנא כר' עקיבא אלמא לר' עקיבא מיהא יש ממזר מיבמה וזו ודאי צריכה לתרץ דאתיא אליבא דר' עקיבא דבריתא דלא בעי לאו דשאר והכל מודים ר' עקיבא דמתניתין דקא בעי לאו דשאר:

לעולם יזהר אדם שלא לספר בגנות חברו דרך הערה אמרו בישעיה שנהרג על ידי מנשה מאי טעמא איענש משום דקאמר ובתוך עם טמא שפתים גו' כלומר שלא בדרך תוכחה והלא דברים קל וחומר ומה אם צדיק גמור בשביל שסיפר בגנות עוברי עבירה כך המספר בגנות חברו על אחת כמה וכמה:

ממה שצריך שיאמן לפי הדרכים הדתיים ושלא יסודר מציאות הדת בזולתו הוא שהשם גומל לטובים ומעניש לרעים ואף בשני חייו לפעמים פוחתין לו ממה שנפסק לו לפי מערכת תולדתו או מוסיפין לו הרי נאמר בעונש אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ונאמר בגמול והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה ואם כן מה שנאמר את מספר ימיך אמלא פירושו שאוסיף בהם על הנגזר בשני דורות ר"ל הנזכר בעת לידתו לפי מערכת תולדתו עד שיושלם הזמן לפי הראוי לחיות לישר שבטבעים או למי שנגזרו עליו חיים ארוכים מצד מערכת התולדה:

אע"פ שהתשובה יפה בכל עת ובכל זמן מכל מקום יעדו בה הדרכים הדתיים זמן מיוחד שיתעוררו הכל עליה הערה כללית והוא שאמרו כתיב כה' אלהינו בכל קראנו אליו וכתיב דרשו ה' בהמצאו הא ביחיד הא בצבור ויחיד אימת אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים כמו שהתבאר במקומו:

ועתה נשלם פרק החולץ תהלה לאל: