מאירי על יבמות עב
Meiri on Yevamos 72 (Meiri on Yevamot 72) · מאירי על יבמות · free full Hebrew text
Open in the reader →כבר ביארנו במשנתנו בכונס את היבמה ונמצאת מעוברת שיקיים על הדרך שכתבנו ואם כן זה שאמרו משום ר' אליעזר שמאחר שכנסה שלא כדין יוציא משום קנס אין הלכה כן:
ולענין ביאור מיהא פירושו יוציא בחליצה שהרי חליצת מעוברת אינה כלום ואע"פ שיוציא בגט משמע איפשר בגט ובחליצה ומשום דדמיא לכנוסה ועל הדרך שביארנו במשנתנו לענין פסק בלא רצה לקיים הא בלא חליצה ודאי לא ושלא כפירוש גדולי הרבנים דאם כן אתיא דלא כריש לקיש ומכל מקום יש מפרשין בדברי ר' אליעזר שיקיים ר"ל שיחזור ויבעול ואחר כך יוציא בגט גרידא שאם יוציא בלא קנין גמור הוה ליה ביאה קמא דידיה באיסור חמור ועכשו שקיים וקנאה קנין גמור נעשו ביאותיו למפרע באיסור קל ומתוך כך יכנוס כדי להקל באיסור ביאותיו למפרע ויוציא משום קנס ומכל מקום אין הלכה כן אלא כל שלא נודע עיבורה יפרוש וימתין ואם נודע עיבורה ודאי יוציא עד שתלד ואם אינו ולד של קיימא יחזור ויכנוס וגדולי המפרשים כתבו שאף בנודע עיבורה אינו מוציא אלא פורש והטעם שלא להפקיע ממנו מצות יבום ונראין דבריהם:
לא ישא אדם מעוברת חברו מפני שהמעוברת עומדת היא להניק ושמא תתעבר משני ויעכר חלבה וימות הולד ומטעם זה בעצמו לא ישא מינקת חברו עד שיעבור זמן המוגבל להנקתה ואם נשא יוציא בגט ואין אומרין דיו שיפרוש ולכשיגיע זמנה לכנוס יכנוס ואם היה כהן יוציא ותאסר לו ואע"פ שבמסכת סוטה אמרו בפרק ארוסה כ"ד א' וחכמים אומרים יכול הוא להפרישה ולאחר זמן להחזירה פירושו להפרישה בגט שלשון הפרשה משמע בגט ומשמע בפרישות אבל לשון הוצאה לא משמע אלא בגט:
כבר ביארנו שהולד שמת בתוך שלשים יום לרשב"ג ספק נפל הוא ולרבנן ולד מעליא מעתה מת הולד בתוך שלשים או ביום שלשים ונתקדשה לאחר אם לישראל נתקדשה חולצת מן היבם ויכנוס המקדש וכן אם נשאת לו צריכה מכל מקום שתחלוץ מן היבם ויקיים זה שכנס ואם לכהן נתקדשה אע"פ שבמעוברת חברו אמרו שאפילו כהן יוציא ותאסר לו בזו הקלו לכהן שלא תחלוץ ויכנוס בלא חליצה דהא לרבנן ולד מעליא הוא וגבי כהן דיינינן ליה כרבנן ומכל מקום גדולי הדורות כתבוה דוקא בנפל מן הגג או אכלו ארי שנמצא שלסיבה מת ולא לחולשת טבעיו אבל אם מת מתוך חולי אפילו אשת כהן חולצת ותאסר לו אפילו כנס שהרי במסכת שבת פרק מילה קל"ו א' אמרו פיהק ומת דברי הכל מת הוא אלא שמכל מקום אינה מתיבמת וכן כתבוה גאוני ספרד ודברים אלו כלם בשלא נתברר אם כלו חדשיו כגון שלא ידעה זמן עיבורה והוא ספק בן תשעה ספק בן שבעה אפילו גמרו סימניו הא אם נתברר שכלו חדשיו כגון שבעל והלך לו מיד למדינת הים וילדה לסוף תשעה שלמים או לשבעה אפילו מקוטעין אפילו יצא ראשו ולד גמור הוא והוא שאמרו נדה מ"ג ב' תינוק בן יומו זוקק ליבום ופוטר מן היבום ואם הוא בן שמנה ודאי אפילו גמרו סימניו חולצת ולא מתיבמת שאם לא גמרו סימניו והוא בן שמנה ודאי הרי הוא כאבן ויש אומרין שספק בן תשעה ספק בן שמנה אם לא גמרו סימניו הוא שתלוי בשלמים אבל אם גמרו סימניו ולד מעליא הוא ובפרק הערל פ' ב' יתרחבו הדברים בענינים אלו בע"ה: