מאירי על יבמות עג

כבר ביארנו שאין אדם יכול לקדש אלמנת חברו או גרושת חברו עד שיעברו עליה תשעים יום מכל מקום אם עבר וקדש מנדין אותו עד שיוציא בגט ואם אירס וברח אין מנדין אותו הואיל וברח גלה בדעתו שאינו רוצה לבא עליה עד יעברו תשעים יום וזהו שאמרו עירוקיה מסתייה כלומר ואין כופין אותו להוציא ויש מפרשין בנדוי זה שאין כופין אותו להוציא בגט אלא לפרוש ואינו נראה שאם כן למה לי ברח דיו בפרישות אלא ודאי כופין אותו לגרש אם לא ברח ולכשיעבור הזמן יחזור ויכנוס אם יתרצו שניהם הא אם ברח אע"פ שרשותנו עליו במקום שהוא אין כופין אותו לגרש ואם נשא הואיל ובעבירה בעל גדולי המפרשים כתבו שאפילו ברח כופין אותו לגרש ולאחר זמנו יכנוס אלא שמפרישין אותו אחר תשעים כימים שעמד עמה בתוך תשעים שאם לא כן מה הפסיד בביאתו באיסור ומכל מקום רוב מפרשים סוברים שאין כופין אותו לגרש אלא שיפרוש ומנדין אותו אע"פ שפורש מפני שעבר ואם ברח בריחתו מצילתו מן הנדוי וכן נראה דעת גדולי המחברים והוא הדין לכנס וכן נראה שאלו היה לנו לחלק בין קדש לכנס לא הוה שתיק גמרא מינה וביבמתו מיהא אמרו במשנתנו שיקיים אלא שיפרוש ונראה שאין כאן נדוי שמכל מקום מתכוין הוא למצות יבום וכל שכן שאינו מוציא בגט כדי שלא לאסרה עליו ויש מפרשים דביבמתו כופין אותו לגרש אפילו ברח מפני שהכניס עצמו לספק כרת ואין הדברים נראין:

כבר ביארנו שלא ישא אדם מעוברת חברו ומיניקת חברו ואם כנס יוציא נשא וברח כתבו גדולי המחברים שאין כופין אותו להוציא אף בזו עירוקיה מסתייה ולכשיעבור זמן ההנקה חוזר לביתו עמה וכן כתבו שבזו אם אירס אפילו לא ברח אין כופין אותו להוציא שלא אמרו אלא לא ישא כו' אלא ימתין עד שיעבור הזמן והדברים נראין ואע"פ שהרבה חולקים בקצת דברים שכתבנו הן באלמנת חברו הן ביבמתו הן במעוברת חברו ומיניקת חברו אנו כתבנו מה שנראה לנו לברור מבין דבריהם:

כשם שהיבמה לא תתיבם עד שיעברו שלשה חדשים כך לא תחלוץ שכל שאינה בת יבום אינה בת חליצה ואם חלץ מכל מקום ונמצאת שאינה מעוברת חליצתה כשרה ואינה צריכה חליצה אחרת שהרי אף כשייבם ממתין עד שיודע אם היא מעוברת וכן היא רמוזה בתלמוד המערב ויש מי שכתב שאלמנת חברו וגרושת חברו אם אינן ראויות לילד אינו מוציא ואין משמתין אותו אלא שמתורת איסור מפרישין אותו כל שלשה חדשים:

כבר ביארנו שספק בן תשעה לראשון ספק בין שבעה לשני הולד כשר והשני הבא אחריו ספק ממזר הראשון ראוי להיות כהן גדול והשני אסור בבת ישראל ואסור בממזרת שכך ביארנו במסכת קדושין ע"ד א' ודאן בודאן מותר ספיקן בספיקן וספיקן בודאן אסור ואלו הן ספיקות שתוקי ואסופי ולמדת שאין הלכה כדברי האומר שעשרה יוחסין מותרין זה בזה כמו שביארנו במקומו קדושין ס"ט א':