מאירי על יבמות סח

כבר ביארנו לעיל י"ב ב' בקטנה ובמעוברת ומיניקה שאע"פ שיש חשש בביאתן בקטנה לעצמה ובמעוברת בשביל עוברה ובמיניקה בשביל ולדה שמשמשות כדרכן ומן השמים ירחמו ואם כן מה שאמר ר' אליעזר במיניקה כל עשרים וארבעה חדש דש מבפנים וזורה מבחוץ כדי שלא תתעבר ותגמול את בנה וימות אין הלכה כן ולא עוד אלא שאסור לעשות כן:

שכבת זרע אינו מטמא בביאה מחמת מגעו של שכבת זרע שהרי טומאת בית הסתרים היא ומכל מקום מטמא הוא מחמת הביאה שנאמר ואשה כי ישכב איש אותה שכבת זרע ורחצו במים וטמאו עד הערב ומכל מקום אינו מטמא אלא בראוי להזריע ואם כן בהעראה לבד ר"ל שלא גמר ביאתו או בביאה שלא כדרכה לא נטמאת אבל בביאה גמורה וכדרכה אע"פ שהיא ביאה ראשונה שבבתולה צריכה רחיצה שמכל מקום ראוי להזריע הוא ויש פוסקים בזו כר' יהודה שאמר פרט לכלה ומפני שאינה מתעברת מביאה ראשונה ומכל מקום אף הם מודים שאם פלטה טמאה משום מגע שאין זה בית הסתרים הילכך כל שהיא מתהפכת או מהלכת טמאה שאי אפשר לה שלא תפלוט:

כל ששהתה אחר בעלה עשר שנים ברוב נשים אינה מתעברת שכבר נתקשה טבעה ומכל מקום דוקא בשאין דעתה להנשא אבל אם דעתה לינשא מתעברת דרך צחות אמרו באשתו של רבא ששהתה עשר שנים אחר מיתת בעלה ואחר כך נשאת לו וילדה ואמר לה רבא קא מרנני רבנן אבתרך ואמרה לו אנא דעתאי עלך הוה:

כל אלו שאמרו שאינן ראויות להתעבר כגון בתולה מביאה ראשונה ואשה ששהתה עשר שנים אחר מיתת בעלה אעפ"כ אם נתגרשו או נתארמלו צריכות להמתין שלא ליארס שלשה חדשים חוץ מיום הגירושין או המיתה וחוץ מיום האירוסין שמא מעוברת היא וצריך להבחין בין זרעו של ראשון לזרעו של שני ולא עוד אלא שהדין כן אף באשה שאינה ראויה לילד אפילו נתגרשה או נתארמלה מן האירוסין אפילו נשאת והלך בעלה מיד למדינת הים או הלכה היא בבית אביה אפילו עקרה ואילונית וזקנה וקטנה ומכל מקום בקטנה דוקא היוצאה בגט או במיתת הבעל אבל אם יצאה במיאון אינה צריכה להמתין: