מאירי על יבמות סו

זה שביארנו בזר ששימש בשבת אי איפשר לפרשה בשחיטה שהרי אין בה משום זרות שהשחיטה כשרה היא בזר ולא בקבלה והולכה שאין בהן אלא טלטול בעלמא ואין כאן חיוב שבת אלא בשאר עבודות והקטרה בכלל ואע"פ שאין בה אלא הבערה הרי ההבערה אב מלאכה היא כמו שביארנו בפרק ראשון ו' ב' ואע"פ שר' יוסי אומר ללאו יצאת אין הלכה כן ואף לדבריו אתה מפרשה למלקות ומתוך כך יש גורסין בה מידי חטאות קתני לאוי קתני והרי הבערה אף לר' יוסי לאו היא או איסורי קתני ולקברו בין רשעים חמורים ואף בהולכה וקבלה כן ומכל מקום יש גורסין מידי חטאות קתני או לאוי קתני איסורי קתני כלומר ואפילו בקבלה והולכה כן ולגירסא ראשונה יש שואלין והרי זרות במיתה והבערה לר' יוסי לאו גרידא ואפילו למאן דאמר איסור חל על איסור מכל מקום איסור קל על איסור חמור לא חייל אלא בקדשים כדאיתה במסכת כריתות פרק דם שחיטה ובאחרון של קדושין שמא הואיל ושם שבת אחד הוא דנין איסור קל שבו לענין לחול על שאר איסורין כחמור שבו והרי כלל של שבת בסקילה ומכל מקום לענין פסק כל שאיסור חל על איסור והוא באחד מן הדרכים שכתבנו אפילו קל על חמור כמו שביארנו במסכת קדושין ובמסכת חולין:

אע"פ שביארנו בשחיטה שאין בה משום זרות מכל מקום שחיטת פרו של כהן ביום הכפורים יש בו משום זרות מפני שהיא פסולה בזר ולא עוד אלא שאף שאר כהנים זרים אצלה ויש שואלין ומה ענין לומר כן בפרו לבד והלא בשחיטת כל קרבנות היום כן שהרי אין עבודת יום הכפורים כשרה אלא בכהן גדול איפשר שלא נאמרה אלא בעבודה ושחיטה אינה בכלל עבודה ובשחיטת פרו הוא שאמרו כן משום דכתיב והקריב אהרן וסמיך ליה ושחט את פר החטאת אשר לו אלמא דאהרן אושחט קאי וכתיב חקה כל שנאמר בפרשה לעכב והדר כתיב ושחט את שעיר החטאת אשר לעם ולא כתיב ביה אהרן אלמא דוקא בפרו איתמר:

המשנה האחת עשרה והכונה בה בענין החלק הרביעי והוא שאמר שנים שקדשו שתי נשים ובשעת כניסתן לחופה החליפו את של זה לזה ואת של זה לזה הרי אלו חייבין משם אשת איש אם היו אחין אף משם אשת אח אם היו אחיות אף משם אשה אל אחותה אם היו נדות אף משם נדה מפרישין אותן שלשה חדשים שמא מעוברות הן ואם היו קטנות ולא היו ראויות לולד מחזירין אותן מיד אם היו כהנות נפסלו מן הכהונה אמר הר"ם כל אלו האסורין להיותן שוגגין ולזה יביאו קרבן על כל אחת מאלו העריות שאע"פ שהיה העקר אצלנו אין איסור חל על איסור הנה אנחנו סוברים שיתחייב באיסור כולל ואיסור מוסיף ואיסור בת אחת ובאלו השלשה עיקרים יתחייבו קרבנות הרבה ואני עתיד לבאר אלו העיקרים כלם בשלישי מכריתות והיותם נפסלו מן הכהונה ואפילו היתה ישראלית מפני שהעקר אצלנו אשת ישראל שנאנסה אע"פ שהיא מותרת לישראל פסולה לכהונה ואמרו הנה אם היו כהנות נפסלו מן התרומה שיעורו אם היו כהנות נשואות לישראל נפסלו מן התרומה ר"ל שזאת הכהנת לא תאכל תרומה לעולם ואפילו גירשה הישראל זה להיותה זונה:

אמר המאירי שנים שקדשו שתי נשים ובשעת כניסתן לחופה החליפו את של זה לזה פי' לא החליפו במזיד שאם כן היאך הוא אומר שחייב על כלן אם לקרבן הרי אין חטאת באה על המזיד ואם למלקות הרי באשת איש מיהא לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין הוא ועוד שהרי אמר עליהן מפרישין אותן שלשה חדשים ולאחר שלשה מיהא אם אינן מעוברות חוזרות לבעליהן ואם הן מעוברות לאחר לידה והנקה מיהא חוזרות ואם במזיד לעולם נאסרו אלא הוחלפו קאמר כלומר שהחליפו בלא כונה ונמצאו שוגגין ואין ביאת אונס אוסרת בישראל וביאת שגגה הרי היא כביאת אונס בכל מקום ואפילו היה הבא עליה מזיד הואיל ומכל מקום היא שוגגת דומיא דאנוסה הא כל שהיא מזידה נאסרה ומתוך שביאה זו בשוגג חיובה בחטאת שהרי כל העריות נכללו בכרת ומתוך כך הוא אומר שחייבין עליה באשת איש ואם היו אחים חייבין עליה משום אשת אח שאע"פ שאין איסור חל על איסור מכל מקום הרי איסורן בא כאחד שהרי כשקדש ראובן את האחת נאסרה על שמעון משום אשת איש ומשום אשת אח כאחד ואם היו אחיות אף מאיסור אשה אל אחותה שאיסור אחות אשה חוזר וחל עליהם בדין כולל שכשקדש שמעון את האחות כלל כל האחיות אצלו באיסור אחות אשה ונמצאת זו של ראובן שהיתה אסורה עליו באשת איש ובאשת אח ניתוספה אצלו עכשו בדין אחות אשה מחמת איסור כולל אם היו לה אחיות ויש אומרים אף אם אין לה הואיל והדין כך הוא ואם היו נדות חייבין עליהן משום נדה דאתי איסור נדה וחייל על שלשתן מפני שהוא איסור מוסיף שהרי אשת ראובן עדיין היא מותרת לבעלה פירסה נדה אסורה אף לבעלה וניתוסף איסור בגופה אף אצל שמעון בדין איסור מוסיף ונמצא שכל שלש דרכים שהזכרנו ר"ל בת אחת וכולל ומוסיף נסתמו במשנה זו ומתוך כך העמידו משנה זו בגמרא לדעת ר' מאיר שמצאנוהו מחייב בשלשתן בהדיא והיו יכולין להעמידה כר' יוסי שהרי מצאנוהו מחייב בכולל ובמוסיף ואית לן למימר דכל שכן דמחייב בבת אחת אלא משום דלרבי מאיר אשכחינן ליה בהדיא דמחייב בכולהו אוקמוה אליביה ומכל מקום יכולים היינו לפרש משנתנו כולה באיסור בת אחת בכולהו כגון שנתקדשו כאחת ובנדות כגון ששופעות מתוך שלש לאחר שלש ולחייב את הבועלים וקבל האב קדושין ולא חלו שמות הללו עליה עד שהגיעו לכלל שלש וכשהגיעו לזמן זה פירסו נדות ונמצא שכלם חלו עליה כאחד ואין צריך עוד להיות הקדושין בבת אחת או מתוך שתים עשרה ויום אחד לאחר שתים עשרה ויום אחד ולחייב אף הנבעלות וקבלו קדושין הן עצמן והוא הדין בשפעו מקודם כל שלא טבלו אלא שמאחר שפסקנו לחייב בכולל ובמוסיף אין לנו:

ומפרישין אותן שלשה חדשים ולא סוף דבר כדי להבחין בין זרע ראשון לזרע שני לבד אלא אף בגדולה ממנה שהרי אם היא מעוברת הולד ממזר ודאי וצריך להפריש כדי לדון בולד הבא ראשון אם הוא של בועל והוא ממזר או אם הוא של בעל וכשר:

ואם היו קטנות או שאינן ראויות לילד אין צריך להפרישן שלשה חדשים אלא חוזרות מיד ואע"פ שאמרו מ"ב ב' אחת עקרה וקטנה וקטנה ושאינה ראויה לילד כלן צריכות להמתין שלשה חדשים התם מדין גזרה הוא וחלוף לא שכיח ומילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן ומכאן דנתי הוראה למעשה באשה שיצא עליה קול של קדושין ונשתדכה לאחר וכשהגיע זמן נשואיה רננו קצת בני אדם עד שמצד זה הוזקקנו לחקור בדבר ולא מצאנו בו שורש אלא שמחמת חששא שמא יתגלה הענין ויבא הדבר לידי מכשול הזקקנוה לגט לרוחא דמילתא שלא נראה לשום צורך ודנתי בה מזו שאינה צריכה להמתין שלשה חדשים והרבה מגדולי הדור נסכמו בה עמי והעידו שכך ראו מעשה לרבותיהם אלא שקצתם חלקו עלי בה מחשש שמא יאמרו קמו רבנן במילתא וקדושי הוו דהא אצרכוה גיטא ואין הדברים נראין:

ואם היו כהנות נפסלו מן הכהונה ומן התרומה פירשו בגמרא אם היו כהנות הנשואות לישראל ונתאלמנו או נתגרשו ואין להם זרע שהיה בדין לשוב לאכילת תרומה בבית אביה נפסלו מן התרומה שאע"פ שאשת ישראל שנאנסה מותרת לבעלה מכל מקום נפסלה לכהונה ומעתה אין צריך לומר אם היא אשת כהן שנפסלה שהרי נאסרה לבעלה:

זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שביארנוה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

זה שביארנו בביאה שלא באונס שאוסרת את האשה לבעלה אפילו בישראל דוקא בגדולה אבל קטנה אע"פ שנבעלה דרך פתוי כשרה שכל פתוי בקטנה אונס הוא ואונס בישראל מישרא שרי כדכתיב גבה והיא לא נתפסה הא נתפסה ר"ל נאנסה מותרת: