מאירי על יבמות סה

זה שחייבנו זר שאכל מליקה בשתים מטעם איסורין הבאין בבת אחת הוא שהרי אין כאן לא כולל ולא מוסיף אלא שחייבנוהו בשתים מפני ששני האיסורין באו בבת אחת שהרי איסור זרות ואיסור נבלה שניהם משעת המליקה הם חלים שהרי באותה שעה נעשית קדש לכהנים ונבלה לזרים כאחד וקודם מליקה יש בה מעילה אבל לא משום זרות ושמא תאמר והלא אף משנמלקה יש בה מעילה עד שיזה דמה כדאיתה במעילה ח' א' וכל שיש בה מעילה אין בה זרות מכל מקום כל שיש בה מעילה אין איסור נבלה חל עליה וכשנראית לכהנים דהיינו לאחר זריקת דמה פקע ממנה דין מעילה וחלו עליה זרות ונבלה כאחד אבל זר ששימש בשבת וכהן בעל מום ששימש בטומאה כשאנו מחייבים אותם בשתים הוא מדין איסור כולל שהרי זר ששימש בשבת מתחלה היה מותר בכל המלאכות ואסור בעבודה נכנסה שבת נכלל שאר מלאכות עם העבודה באיסור וחל איסור שבת על העבודה מדין כולל וכהן בעל מום ששימש בטומאה מתחלה היה מותר באכילת קדשים אע"פ שהיה בעל מום כדכתיב ומן הקדשים יאכל והיה אסור בעבודה כדכתיב ואל המזבח לא יגש וכשניטמא נכללה אצלו איסור אכילת קדשים עם איסור עבודה וחל איסור טומאה אף על העבודה מדין כולל:

אע"פ שחיובן של אלו בא מדין איסור כולל יש צדדין שאיפשר שיהא חיובן בא אף מדין בת אחת אע"פ שאין צורך בה לענין פסק שהרי מדין כולל אתה מחייבם מכל מקום מתוך שהשמועה מבולבלת אני רואה להעירך מעט והוא שאמרו על אלו ר"ל זר ששימש בשבת וכהן בעל מום ששימש בטומאה וזר שאכל מליקה שעל כלן אמר ר' חייא חייב שתים ובר קפרא אינו מחייב בזר ששימש בשבת אלא משום זרות הואיל ושבת הותרה במקדש ובבעל מום ששימש אינו מחייב אלא משום בעל מום הואיל והותרה טומאה במקדש ובזר שאכל מליקה אינו מחייב אלא משום זרות ומפני שנבלה הותרה במקדש שאלו על כלן במאי קא מיפלגי כלומר דאע"ג דכל חד וחד טעמא קתני כדקאמר כשהותרה כו' אינהו הוא דמהדרי בתר טעמי אבל עיקר דינא ודאי על כל פנים או מדין כולל הוא או מדין מוסיף או מדין בת אחת ומהדר ליה דבכולל פליגי ואליבא דר' יוסי דר' חייא סבר דר' יוסי מחייב תרתי בכולל ובריתא דלעיל דבא עליה חייב משום אחות אשה ומשום אשת אח פירושה בין בנשא חי ואחר כך מת בין בנשא מת ואחר כך חי דמדאית ליה כולל כל שכן דאית ליה מוסיף ובריתא דאשת איש ונעשית חמותו דנידון באשת איש ואין איסור חמות חל עליה אע"פ שהוא כולל איפשר דמוקים לה כגון שאין לה קרובה כלל ובר קפרא סבר דר' יוסי לא מחייב בכולל אלא חדא וכדקאמר אשת איש ונעשית חמותו נידון באשת איש דאלמא איסור חמות לא חיילא הואיל ואין בה אלא כולל ובריתא דבא עליה כו' חייב שתים דוקא בנשא חי ואחר כך מת דאיכא מוסיף ואקשי ליה ממליקה דליכא לא כולל ולא מוסיף אלא בת אחת כמו שביארנו ומתוך כך חזר ופירש דבאיסור בת אחת פליגי ואליבא דר' יוסי ר' חייא סבר דר' יוסי מחייב תרתי ובריתא דבא עליה בשנתקדשו שתיהן כאחת ולבר קפרא אינו מחייב בבת אחת אלא אחת ובריתא דלעיל משום איסור מוסיף ואיסור בת אחת במליקה כבר פירשנוהו ובזר ששימש בשבת לא משכחת לה זרות ושבת כאחת אלא דאייתי שתי שערות באותה שבת ונמצא שבאותה שעה חלו עליו איסור מלאכה ואיסור עבודה לגבי ההיא שבת הא לשבת אחרת זרות קודם וכן אם הביא שתי שערות בחול זרות קודם ובעל מום ששימש בטומאה כגון גדול שחתך אדם אחר אצבעו בסכין טמאה שנמצאו מום וטומאה באין כאחת שאם הוא עצמו הרי טומאה קודמת שהרי ניטמא משעת נגיעת הסכין או דאייתי שתי שערות ואיטמי כלומר ואיטמי ליה מקמי דלייתי שתי שערות כלומר שהיה בקטנותו בעל מום וטמא וכשהביא שתי שערות נמצאו עליו מום וטומאה שנמצאו שתיהן עליו בשעה שחיוב חל עליו עד שיטבול הא לכשיטבול הרי משם ואילך בעל מום קודם ושמא תאמר ואף למי שהביא שתי שערות בחול מכל מקום כששימש בשבת היאך זרות חל עליו עד שיעבוד ואם כן אף בחמותו ונעשית אשת איש נימא דאיסור אשת איש קדים דמכי אייתי שתי שערות איחייב ליה באשת איש וכן בת אחת שבמליקה נפרש דמשהביא שתי שערות נתחייב בהן תדע שגדולי קדמונינו פירשוה כן ר"ל שמשהביא שתי שערות נתחייב בזרות ונבלה ששתיהן חלו עליו משעה שנעשה גדול ואע"פ שלא נמלק עוף זה עדיין מכל מקום איסור נבלה חל עליו אבל בעל מום ששימש בטומאה ליכא למימר דמכי אייתי שתי שערות איחייב ליה במום וטומאה דהא מחוסר מעשה הוא ואי אפשר שיחול עליו חיוב טומאה עד שיטמא ומכל מקום זו של חמות קשיא ועוד מה שאמרו בפרק גיד הנשה פ"ט ב' הכא בולדות קדשים עסקינן וקסבר ולדות קדשים ממעי אמן קדושים ונוהג בשליל דאיסור גיד ואיסור מוקדשין כי הדדי קאתו ולדבריהם מעי אמן למה שליל למה הא מכל מקום מכי אייתי שתי שערות חלו עליו איסור גיד ואיסור מוקדשין וכן כמה שמועות סותרות דבר זה אלא שלעיקר שאלתך תדע שכל שאין האיסור בא מאליו אלא על ידי מעשה כגון נבלה ואשת איש אין דנין בהן דרך כלל ר"ל אשת איש ונבלות דכולי עלמא עד שנאמר מכי אייתי שתי שערות איחייב בהו אלא אין דנין אלא בפרט על אותם שעבר בהם ר"ל משעה שחל האיסור עליו באשה זו או בנבלה זו אבל כל שאיסורן בא מאיליו כגון זרות ובעל מום איסור חל עליו משהביא שתי שערות ומשם ואילך נאמר עליהם שאיסורם קודם:

ונשוב לביאור הסוגיא והוא שהקשה בשלמא לר' חייא איפשר דאתנייה רבי לדידיה כר' יוסי ולבר קפרא כר' שמעון ומפרשי דר' שמעון לית ליה איסור בת אחת ואם כן ר' חייא לא מחזיק ליה לבר קפרא בשקרא אלא לבר קפרא מדר' יוסי לית ליה בת אחת כל שכן ר' שמעון ורבי אליבא דמאן אתנייה וכי סבור הוא בר קפרא דר' חייא שקורי משקר אלא קא מיפלגי בבת אחת ואליבא דר' שמעון הא ר' יוסי כולהו מודו דתרתי מיחייב ומהשתא מהפך לקושייה בשלמא לבר קפרא איפשר דאתנייה רבי כר' שמעון ולר' חייא כר' יוסי אלא ר' חייא מדר' שמעון אית ליה בת אחת כל שכן ר' יוסי ואליבא דמאן אתנייה ומשני ר' חייא דבר קפרא לאו שקורי משקר אלא מיטעא טעי דרבי כי אתניין תרתי הוא דאתניין והם זר ששימש בשבת ובעל מום ששימש בטומאה ומשום איסור כולל ואתנייה לדידיה לפטור כר' שמעון ולדידי כר' יוסי ובתר הכי חזא בר קפרא הא דזר דמליקה ומגו דדמיא להני עריב לה בהדיהו ולא אשכחה בכולל אלא בבת אחת ואינשי ליה דאיהו הוא דעריב לה וקא סבר דרבי אתנייה וסבר מדהא בבת אחת כולהו נמי מדין בת אחת ומדאידך לפטורא הא נמי לפטורא וליביה אנסיה והדר מקשי בשלמא לר' חייא משתבע לאפוקי ר' שמעון מחזקיה ר"ל ממה שהיה מוחזק אצלנו להקל ולומר דבמוסיף לא מיחייב אלא חדא וקפץ ונשבע דבבת אחת מודה אלא בר קפרא למה ליה לאישתבועי הא מתני' דר' שמעון כותיה רהטא דמדמיקל במוסיף הכי נמי בבת אחת וסלקא בקושיא והדר אותביה לבר קפרא מדתניא זר ששימש בשבת ובעל מום ששימש בטומאה יש כאן כו' כלומר דמיחייב כל חד מינייהו תרתי דברי ר' יוסי ר' שמעון אומר אינו חייב אלא אחת זה משום זרות וזה משום בעל מום ואלו מליקה לא תני ולמאן שיירה אי לר' יוסי מדמחייב בכולל דהוא איסור על איסור כל שכן בבת אחת דתרויהו אהיתרא חיילי אלא לר' שמעון דפטר בכולל ובבת אחת מיהא מחייב ואם כן זר במליקה ודאי בין לר' יוסי בין לר' שמעון חייב שתים ואידך לר' יוסי מיהא חייב שתים והלכתא כותיה כמו שביארנו: