מאירי על יבמות סד

אע"פ שכל שאין שם אחת מדרכים אלו אין איסור חל על איסור מכל מקום בדיני שמים חייב ואם לא עשה תשובה אף בית דין קוברין אותו אצל רשעים חמורים ר"ל בקברות המתוקנים לנסקלין ונשרפין על הדרך שביארנו בסנהדרין מ"ו א' אע"פ שלא עבר על דבר שיתחייב בו סקילה או שריפה הואיל ושתים רעות עשה ולא שב בנתים:

זר ששימש בשבת עבודה הניתרת לכהנים בשבת כגון תמידין ומוספין חייב שתים אחת משום זרות ואחת משום שבת שאע"פ שהותרה שבת לענין עבודה לא הותרה אלא לכהנים ומכל מקום חיובין אלו אין שניהם חלין כאחד שאם בשוגג הרי אין חטאת בזר ששימש שאין חטאת אלא בדבר שזדונו כרת וזרות אין בזדונו אלא מיתה בידי שמים ואם במזיד בהתראת מלקות ולמלקות הרי אין מלקות בשבת דלאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין הוא אלא חייב שתים דקאמר שחייב על כל אחת לפי הראוי אם בשוגג חייב קרבן על השבת ואם במזיד חייב מלקות על הזרות ואזהרתו וזר לא יקרב אליכם ולענין ביאור בסוף השמועה לקמן ל"ג ב' פירש דאיסורי קא חשיב ולקברו בין רשעים חמורים:

כהן בעל מום ששימש בטומאת מת קרבן צבור שטומאת מת דחויה אצלו בקרבן שקבוע לו זמן אם היו הכהנים המקריבים טמאים במת כמו שיתבאר במקומו חייב שתים אחת משום בעל מום ואחת משום טומאה שאע"פ שהותרה טומאה במקדש לא הותרה אלא אצל תמימים ואף זו לא לקרבן שהרי אין זדונן כרת אלא מיתה בידי שמים אלא או לענין איסורין ולקברו בין רשעים חמורים או למלקויות בעל מום מדכתיב ואל המזבח לא יגש כי מום בו וטמא מדכתיב וינזרו מקדשי בני ישראל ושמא תאמר והרי יש כאן כרת מיהא מצד ביאתו למקדש בטומאה פירשוה במסכת שבועות כגון שנטמא בעזרה ויצא לו מיד בקצרה והיתה צינורא בידו והפך בה אבר על גבי המזבח וקירב שריפתו וקרובי עבודה עבודה היא והוא הדין בשני אלו אם הם בהפך ר"ל זר ששימש בטומאה ובעל מום שימש בשבת:

זר שאכל מליקה חייב שתים אחת משום זר שאכל קדש ואחת משום אוכל נבלה שלא הותרה מליקה אלא במקדש ולכהנים ודבר זה לא לקרבן אלא למלקויות זר שאכל קדש מדכתיב וכל זר לא יאכל קדש ואכילת נבלה מדכתיב לא תאכלו כל נבלה: