מאירי על יבמות נט

המשנה הרביעית והכונה בה כשלפניה והוא שאמר שלשה אחים שנים מהם נשואין לשתי אחיות ואחד נשאוי נכרית מת אחד מבעלי אחיות וכנס הנשאוי נכרית את אשתו ומת הראשונה יוצאה משום אחות אשה והשניה משום צרתה עשה בה מאמר ומת נכרית חולצת ולא מתיבמת אמר הר"ם פי' זה מבואר ואמנם הביא זאת ההלכה ואע"פ שהיא מבוארת לפי שהיא הקודמת בדין ומאוחר בלמוד והקדימה בסדר ורצה באמרו נכרית ברוב אלו ההלכות הנופלות בזה הענין זרה מן היחס:

אמר המאירי שלשה אחים שנים מהם נשואין שתי אחיות ואחד נשוי נכרית ומת אחד מבעלי אחיות וכנס נשוי נכרית את אשתו ומת והרי שתיהן לפני בעל האחות שתיהן יוצאות להיתר בלא כלום השניה ר"ל אותה שנתיבמה משום אחות אשה והראשונה ר"ל הנכרית משום צרתה ואם לא כנסה אלא שעשה בה מאמר הנכרית חולצת ולא מתיבמת ושאלו בגמרא טעמא דעבד בה מאמר הא לא עבד בה מאמר יבומי נמי מיבמא ואמאי והרי מכל מקום האחות היתה זקוקתו של נשוי נכרית וכשמת הויא לה נכרית צרת אחות אשה בזיקה שהרי בשעה שנפלה ליבום נפלה בזיקה עם אחות אשתו והוא שאמרו אמר רב נחמן זאת אומרת אין זיקה אפילו בחד אחא ואנן הא קיימא לן דיש זיקה אפילו בתרי וכל שכן בחד ואין הלכה כרב נחמן ומעתה עשה בה מאמר דמתניתין לאו דוקא אלא אף בלא עשה מאמר כן והאי דנקט מאמר לאפוקי מדבית שמאי דאמרי מאמר קונה קנין גמור:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:

המשנה החמישית והכונה בה כשלפניה והוא שאמר שלשה אחים שנים מהם נשואים לשתי אחיות ואחד נשוי נכרית מת הנשוי נכרית וכנס אחד מבעלי אחיות את אשתו ומת הראשונה יוצאת משום אחות אשה והשניה משום צרתה עשה בה מאמר ומת נכרית חולצת ולא מתיבמת אמר הר"ם אולם זאת אשר היתה אחות אשתו ונפלה ליבם לייבום בחיי אשתו הנה כבר התבאר שהיתה אסורה עליו עולמית ואמנם צרתה ר"ל הנכרית לא נמצא בה דינה בתלמוד ולא מאמר לאחד מהגאונים והמשפט אצלי שהיא חולצת ולא מתיבמת לפי שאני מסופק אם אסרוה משום ערוה ותהיה צרתה פטורה מן החליצה ומן היבום או אסרוה עליו מדרבנן אשר אמרו הואיל ונאסרה עליו שעה אחת ותהיה כמו השניה וצרת השניה חולצת או מתיבמת ולזה תחלוץ להחמיר:

אמר המאירי שלשה אחים שנים מהם נשואים שתי אחיות ואחד נשאוי נכרית ומת זה שנשאוי הנכרית וכנס אחד מבעלי האחיות את אשתו ומת והרי שתיהן לפני בעל האחות האחרת הראשונה ר"ל האחות יוצאה משום אחות אשה והשניה משום צרתה ואם לא כנסה אלא שעשה בה מאמר הרי המאמר עשאתה צרה במקצת ואינה מתיבמת ומכל מקום חולצת ובזו מיהא אם לא עשה בה בעל האחות מאמר ומת מתיבמת לשני שהרי כששניהם קיימים ראויה לכל אחד מהם ואם כן זה ששאלו בגמרא הא תו למה לי היינו הך ולא עוד אלא דכל שכן הוא דהשתא אידך מתניתין דנכרית עיקר הנשואין ואחות אשה מתגלגלת עליה לעשותה צרה המאמר בא ואוסרתה הכא דאחות אשה עיקר הנשואין לא כל שכן שהמאמר אוסר את הנכרית שהיא טפלה לה עד שהוצרך לתרץ דהא מתניתין תנא ברישא והיה סבור באחרת להתיר משום דנכרית עיקר והדר חזיה לאיסורא ומשום דחביבא ליה אקדמה דמשמע מכל מקום ששתי המשניות שוות לגמרי טעמא הוא משום דאידך מתניתין איתוקמא כרב נחמן דאין זיקה ותרויהו דוקא במאמר ולדידיה ודאי שוות הן אבל לדידן דאית לן יש זיקה וקמייתא אפילו בלא מאמר לאו שוות נינהו דהא דהכא מיהא דוקא במאמר כך היא שיטתנו ומכל מקום גדולי ספרד כתבו אף בזו שאף בלא מאמר כן שהנכרית כשנפלה מתחלה לפני שני בעלי האחיות נעשית זקוקה לכל אחד מהם והויא לה לגבי כל חד מינייהו צרת אחות אשתו בזיקה ואע"פ שבעוד שהיו שניהם היה כל אחד מהם יכול לכנסו וכדקתני בהדיא וכנס אחד מבעלי אחיות את אשתו וודאי לכתחלה נמי דהא כל הני מתנייאתא בהיתרא קא מיירי באיסורא לא קא מיירי מכל מקום התם הוא דמאחר ששניהם קיימים הרי אחות אשה של כל אחד מהם ברשות בעלה היא אין כאן זיקה והויא לה נכרית צרת אחות אשה שלא במקום יבום אבל כשמת האחד היא נעשית לאחיו צרת אחות אשה בזיקה במקום יבום ולמטה יתרחבו הדברים במה שמחלוקת זו תלויה בו כמו שיתבאר:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:

המשנה הששית והכונה בה כשלפניה והוא שאמר שלשה אחין שנים מהם נשואין לשתי אחיות ואחד נשוי נכרית ומת אחד מבעלי אחיות וכנס הנשוי נכרית את אשתו מתה אשתו של שני ואחר כך מת הנשוי נכרית הרי זו אסורה עליו עולמית הואיל ונאסרה עליו שעה אחת מבואר לר"ם:

אמר המאירי שלשה אחים שנים מהם נשואים שתי אחיות ואחד נשאוי נכרית ומת אחד מבעלי האחיות וכנס נשאוי נכרית את אשתו ומתה אשתו של שני שהיא אחת מן האחיות ואחר כך מת נשאוי נכרית ונזדקקו נשותיו לזה ואמר שאע"פ שאחות אשה לאחר מיתת אשתו מותרת זו אסורה עולמית הואיל ונאסרה עליו שעה אחת בשעת נפילה ואחר שבנפילה ראשונה לא היה יכול זה ליבמה שהרי אחות אשתו היתה אף בנפילה שניה אסורה לו משום אשת אח שכל יבמה שאיני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה הרי היא כאשת אח שיש לה בנים שהיא אסורה לעולם אף לכשמתו בניה אף זו אסורה לעולם אף בנפילה האחרת ומאחר שהיא אסורה אף הנכרית פטורה:

וצריך שתדע שזה שביארנו שכל יבמה שאיני קורא בה בשעת נפילה יבמה יבא עליה שוב אין לה היתר לא סוף דבר כשהיא נדחית מזיקה ראשונה לגמרי על דרך משנתנו אלא אף בשלא נדחית לגמרי מזיקה ראשונה כגון שנאסרה בשעת נפילה וחזרה והותרה כגון שמתה אשתו אחר מיתת אחיו קודם שכנסה זה שנשאוי נכרית אעפ"כ אסורה עולמית הואיל ונאסרה בשעת נפילה שכך שנינו לקמן ל"ב א' שני אחים נשואים שתי אחיות ומת אחד מהם ואחר כך מתה אשתו של זה הרי זו אסורה עליו עולמית הואיל ונאסרה עליו שעה אחת ולא סוף דבר אף בזו שאינם אלא שני אחים וכשמת האחד ונדחית מן השני נדחית מכל בית זה לגמרי אלא אף כשלא נדחית מאותו בית לגמרי כגון שהיו שלשה אחים שנים מהם נשואים שתי אחיות ואחד נשאוי נכרית ומת אחד מבעלי האחיות שאע"פ שהיא נדחית מן השני ראויה היא לשלישי ואחר כך מתה אשתו של שני וכנס נשאוי נכרית את היבמה ומת שהיה ראוי לומר מתוך שהיא ראויה לנשאוי נכרית ראויה אף לזה הואיל ונראית בנפילה ראשונה אעפ"כ אין אומרין כן אלא היא פטורה וקיימא באיסור אשת אח:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

המשנה השביעית והכונה בה כשלפניה והוא שאמר שלשה אחין שנים מהן נשואין לשתי אחיות ואחד נשוי נכרית גרש אחד מבעלי אחיות את אשתו ומת הנשוי נכרית וכנסה המגרש ומת זו היא שאמרו וכלן אם מתו או נתגרשו צרותיהן מותרות אמר הר"ם פי' אמרו זו היא שאמרו ירצה בו שזאת ההלכה גם כן נכנסת תחת זה העקר:

אמר המאירי שלשה אחים שנים מהם נשואים שתי אחיות ואחד נשאוי נכרית ועמד אחד מבעלי האחיות וגירש את אשתו ומת זה שנשא נכרית וכנסה המגרש ומת ונזדקקה לפני הראשון שהוא בעל האחות הרי זה כונס את זו הנכרית וזו היא שאמרו וכלן אם מתו או נתגרשו צרותיהן מותרות וכבר ביארנו בפרק ראשון י"ג א' שלא סוף דבר בזו שנתגרשה הערוה קודם שתכנס הצרה והרי מעולם לא נעשו צרות זו לזו אלא אפילו כנס את הצרה קודם שיגרש את הערוה שנעשו צרות משעת ליקוחי הצרה עד שנתגרשה הערוה הואיל ומכל מקום בשעת הזיקה לא נעשו צרות צרתה מותרת שמיתת הבעל מפלת נשותיו ליבום ומאחר שבשעת מיתה אינן צרות צרתה מותרת ואין אומרין נשואין הראשונים שנשאת האשה מפילין אותה ליבום עד שנאמר שמשנעשית צרה שעה אחת תיאסר עולמית אלא מיתה מפלת:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

כבר ביארנו למעלה בנכרית שנפלה לפני שני יבמין הנשואין שתי אחיות שיכול אי זה מהם לכנוס שמחלוקת גדולה בין הפוסקים אם כשמת אחד מבעלי אחיות יכול השני ליבם את זו הנכרית אם לאו ומחלוקת זו תלויה בביאור סוגיא זו ומתוך כך אני רוצה להעירך בביאורה מעט והוא שאמרו טעמא דגירש ואחר כך מת ר"ל שגירש אחד מבעלי האחיות את אשתו ואחר כך מת הנשאוי נכרית וכנסה זה המגרש הוא שהנכרית מותרת לשלישי שהרי בשעת נפילה לא היתה בה סרך זיקת אחות אשה כלל הא מת בעל הנכרית ואחר כך גירש אחד מבעלי האחיות את אשתו וכנס את הנכרית ומת אסורה זו הנכרית לבעל האחות הנשאר וחולצת ולא מתיבמת אפילו גירש קודם שיכנוס מפני שבשעה שנפלה זו הנכרית לפני שניהם נעשית זקוקה לכל אחד והרי היא אצל כל אחד צרת אשתו בזיקה וממילא הויא נמי אצל כל אחד צרת אחות אשה בזיקה בשעת נפילתה ואע"פ שגירשה זה עד שכשמת לא היתה הנכרית אצל השלישי צרת אחות אשה וזיקה בשעת נפילה אינה כלום הואיל ושניהם קיימים ויכול אי זה מהם לכנוס מכל מקום זיקתו עשאה ככנוסה והרי נעשית צרתה שעה אחת והוא ככנס ולבסוף גירש והוא סובר נשואין הראשונים מפילין ולא מיתה וזו היא שאמרו דמתניתין לאו למעוטי כנס ולבסוף גירש דליתסר עד שנבא לומר שגירש ולבסוף כנס מותרת שאם כן לישמעינן מת וגירש ולבסוף כנס וממילא ממעיטנא למת וכנס ולבסוף גירש ומדלא איירי אלא בגירש אחד מבעלי האחיות ואחר כך מת נשאוי נכרית שמע מינה דוקא למעוטי מת ואחר כך גירש דליתסר אפילו בגירש ולבסוף כנס ושמע מינה מכל מקום דיש זיקה אפילו בתרי אחי דהא מדין צרת אחות אשה בזיקה אתינן עלה: