מאירי על יבמות ס

ולרב נחמן דסבר אין זיקה אפילו מת ואחר כך גירש מותרת הואיל וגירש קודם שיכנוס הא אם כנס תחלה אסורה דנשואין מפילין וזו היא שאמרו למעוטי כנס ולבסוף גירש דאסירא ומתניתין דחמש עשרה נשים דקתני בה וכלן שנתגרשו וכו' ודייקינן בה אפילו בכנס ולבסוף גירש משום דקסבר מיתה מפלת ומי ששנה זו לא שנה זו ומכל מקום לרבא דקאמר בפירקין קמא דמתנייתא לא פליגי וזו ואין צריך לומר זו קתני כלומר לא סוף דבר בגירש ולבסוף כנס אלא אפילו כנס ולבסוף גירש צרתה מותרת הואיל ובשעת מיתה אינה צרת ערוה דמיתה מפלת ולא נשואין על כרחין סבירא ליה כרב אשי דיש זיקה ומכל מקום לאו למעוטי מת ואחר כך גירש דליתסר כדקא סלקא דעתין מעיקרא דההיא לא אתיא אלא למאן דקא סבר נשואין מפילין ורבא מיתה מפלת סבירא ליה והשתא כנס ואחר כך גירש שנעשית צרת ערוה בנשואין קאמר רבא דשריא מת ואחר כך גירש שלא נעשית צרה לערוה אלא בזיקה לא כל שכן אלא למעוטי מת אחד מבעלי אחיות ולא גירש ר"ל שמת הנשאוי נכרית תחלה ונפלה זו לפני שני נשואי האחיות והרי שאיזה מהם יכול לכנוס שמאחר ששניהם קיימים אין כאן צרת אחות אשה בזיקה במקום יבום אבל כשמת אחד מהם עד שלא גירש את אשתו אסורה הנכרית לשלישי שהרי היא אצל זה צרת אחות אשתו בזיקה ובמקום יבום ואפילו לא כנס את הנכרית כלל שאלו כנס אחות אשה גמורה היא אלא אפילו לא כנס ונמצא לדעת רבא שכל שגירש את הערוה נכרית מותרת אבל כשלא גירש ומת נכרית אסורה אע"פ שלא כנס והלכתא כותיה ורב אשי נמי איפשר דהכין סבירא ליה דהא דדייקינן טעמא דגירש וכו' הא מת ואחר כך גירש אסורה לישנא דתלמודא הוא ורב אשי לא קאמר אלא זאת אומרת יש זיקה כו' וכן כתבוה גדולי המפרשים:

זו היא שיטת גאוני ספרד על הדרך שכתבנו למעלה פסק הנראה לפי שיטתם וגירסת הספרים לשיטה זו ולרבא הניחא אי סבר לה כרב אשי זו היא למעוטי מת בלא גירש ולא כנס:

ומכל מקום גדולי הפוסקים גורסין בה למעוטי מת ואחר כך גירש דבהא נכרית אסורה וחולצת ולא מתיבמת ופסקו שכל שמת נשאוי נכרית ואחר כך גירש אחד מבעלי אחיות את אשתו וכנס את הנכרית ומת שהנכרית אסורה הואיל ונעשית צרת אחות אשה בזיקה ואע"פ שגירש לא הותרה דגזרינן משום זיקה דעלמא ואע"פ שבצרת ערוה מן הנשואין פסקנו שאפילו כנס ולבסוף גירש מותרת ולא גזרינן משום אידך דלא נתגרשה התם כיון דערוה הוא מיגמר גמירי לה ולא נפיק מינה חורבא אבל זיקה דרבנן גזרינן אי נמי צרת ערוה הואיל וגירשה מקמי דנפלה ליבם מהנו בה גירושין דכי נפלה צרה קמי יבם בהיתירא נפלה קמיה אבל נכרית זו שבשעת נפילה באיסור זיקה נפלה קמיה לא מהנו בה גירושין והדברים מתמיהים שאם כן כשהקשו מזו למשנתנו שבחמש עשרה נשים עד שהוצרך רבא עצמו לתרץ זו ואין צריך לומר זו קתני לימא ליה שאני התם דגזרינן משום זיקה דעלמא אי נמי דבשעת נפילה באיסור זיקה נפלה קמיה ועוד היכי נפלה קמיה בזיקה והלא מחר ששניהם קיימים אין כאן זיקה כמו שכתבנו:

ויש מפרשים טעמא דגירש ואחר כך מת נשאוי נכרית אבל מת נשאוי נכרית ואחר כך גירש אחד מבעלי אחיות את אשתו וכנס את הנכרית ומת אסורה לשלישי וזאת אומרת יש זיקה ומדיש זיקה אסירא דהא נשואין מפילין וזיקתה ככניסה והויא לה כצרת אחות אשה בנשואין וכי היכי דבעלמא נשא ערוה וכנס נכרית וחזר וגירש את הערוה צרתה אסורה הואיל ונשואין מפילין הכי נמי בהא דיש זיקה הואיל והיה נשאוי הערוה כשמת זה ולאחר מיתתו גירשה ונשא הנכרית שנתקיימה זיקת הנכרית אצלו אסורה לשלישי דחשבינן לה משעה שמת צרת אחות אשה דזיקה כנשואין הואיל וכנס שנתקיימה זיקתו אצל הנכרית למפרע משעת מיתתו של זה ואע"פ שבאותה שעה לא היתה צרת ערוה במקום מצוה הואיל ונשואין מפילין רואין אותה כאלו נזדקקה משעת נשואין אף כאן רואין אותה כאלו נזדקקה משעה שמת זה הנשאוי נכרית הא מכל מקום מת בעל הנכרית ואחר כך גירש אחד מבעלי אחיות ולא כנס את הנכרית ומת הרי נכרית זו מותרת לשלישי שהרי בשעה שנפלה ראויה היא לכל אחד משניהם ולא הורע כחו של שלישי במיתתו של שני והוא הדין למת ולא גירש והם גורסים לרבא זו היא למעוטי מת ולא גירש וכנס וכן מצאתיה בספר מוגה ומדוייק יפה ופירושה מת ולא גירש עד שכנס אלא כנס ואחר כך גירש ומת ונזדקקה לשלישי ואסורה לו שמאחר שכנס נתקיימה זיקתה אצלו למפרע והויא לה גבי אידך צרת אחות אשה בזיקה בשעת נפילה ולא דמיא לכנס ולבסוף גירש דעלמא דהתם בשעת נפילתה לא שייכא בהדי ערוה כלל דהא ערוה איגרשא לה אבל זו בשעת נפילתה דרמיא נכרית קמיה הויא לה צרת ערוה בזיקה ושוב אין לה היתר אבל גירש קודם שכנס אע"פ שכבר מת מכל מקום כשגירש לא מיתחזיא כצרת ערוה שהרי כשנפקעה ערוה דהיינו כשנתגרשה עדיין היא ראויה לשלישי וכיון שפקעה עד שלא כנסה שני מותרת לשלישי אע"פ שכנסה אחר כן ומעתה אין צריך לומר שאם לא כנסה כלל מותרת לשלישי לאחר מיתת השני כמו שכתבנו לשיטתנו והאי דשני בלישניה ר"ל מת ולא גירש וכנס והוה ליה למימר מת וכנס ולבסוף גירש משום דבכנס ולבסוף גירש דעלמא שרי רבא ונמצא לשיטה זו שאע"פ שכנס ולבסוף גירש דעלמא שריין בזו אסירא אבל לא כנס כלל מותרת לגמרי כמו שכתבנו:

המשנה השמינית והכונה בה בענין החלק השני והוא שאמר וכלן שהיו להן קדושין או גרושין בספק הרי אלו חולצות ולא מתיבמות כיצד ספק קדושין זרק לה קדושיה ספק קרוב לו ספק קרוב לה זהו ספק קדושין כיצד ספק גרושין כתב בכתב ידו ואין עליו עדים יש עליו עדים ואין בו זמן יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד זהו ספק גרושין אמר הר"ם פי' אמרו וכלם ירצה בזה כל העריות שהיו להן קדושין או גרושין בספק צרותיהן חולצות ולא מתיבמות אולם כאשר קדש אחיו אשה בספק ומת מיבם ממה נפשך אולם אם גרש אחיו אשתו בספק ומת הנה היא גם כן חולצת ולא מתיבמת ומכלל ספק גרושין גם כן זרק לה גיטה ספק קרוב לו ספק קרוב לה כאשר היו שניהם בזולת בית האשה כמו שנבאר בגיטין ע"ח א':

אמר המאירי וכלן שהיו בהן ספק קדושין או ספק גירושין הרי אלו חולצות ולא מתיבמות כלומר כל אותן חמש עשרה עריות שביארנו שפוטרות צרותיהן אם היו לבעלים שמתו אצל העריות ספק קדושין או ספק גירושין הרי הצרות חולצות ולא מתיבמות שהרי ספק צרת ערוה הן שמא נתגרשה הערוה או שמא לא נתקדשה ואין זו צרת ערוה וראויה אף ליבום או שמא נתקדשה או לא נתגרשה והויא לה צרת ערוה ופטורה אף מן החליצה ומתוך ספקות אלו חולצות ולא מתיבמות ומכל מקום כל שנשואי הערוה ודאי נשואי הצרה אין לנו בהם כלום אם הם ודאי אם ספק שאם הם ספק הואיל ונשואי הערוה ודאי יוצאות בלא כלום ממה נפשך אם נשואין הם צרת ערוה הן ואם אינם נשואים הוו להו נכריות דעלמא ואינן זקוקות ליבום ואם שתיהן ספק אף הן חולצות ולא מתיבמות אלא הכל תלוי בנשואי הערוה:

ועכשיו מפרש כיצד הוא ספק קידושין ופירש בהן זרק לה קדושיה ספק קרוב לו ספק קרוב לה ובספק גירושין שלשה גיטין הנזכרים ושאלו בגמרא היאך לא שנו בספק גירושין גם כן זרק לה גיטה ספק קרוב לה ספק קרוב לו והעלו שכל ספק שבקדושין אף הוא בגירושין אלא שיש בגירושין מה שאין כן בקדושין אף באותן שהיה ראוי לומר כן אצל קדושין והוא יש עליו עדים ואין בו זמן ומתוך שלא היה יכול להזכיר זו של זמן בקדושין שהרי לא תקנו זמן בקדושין כמו שיתבאר לקמן ל"א ב' עבד ליה מקדושין מילתא באפי נפשה בספק קרוב לו ספק קרוב לה והוא הדין בגירושין ועבד ליה מגירושין מילתא באפי נפשה ואף בזו של זמן מיהא דוקא בגירושין אבל לא בקדושין ואע"פ שאף בקדושין היה ראוי לומר כן ואין צריך להזכיר שני הגיטין הנזכרים עמה שאין להם מקום כלל אצל קדושין שאין קדושין בלא עדים כלום וזהו דגירושין לאו דוקא דהא איכא ספק קרוב לו ספק קרוב לה אלא מדאיצטריך למיתני זהו בקדושין לאפוקי זמן דהוה סלקא דעתין למימריה אף בקדושין תני ליה בגירושין כך הייתי רגיל לפרשה וכך היא מקובלת בידי מרבותי ואף גדולי הדור מסכימין בה אלא שלגדולי הדורות ראיתי שאף בקדושין כתב בכתב ידו ואין עליו עדים או כתב ידו ואין בו אלא עד אחד מועיל בהם על הדרך שמועיל בגט לרב כדאית ליה ולשמואל כדאית ליה על הדרך שהתבאר בפרק המגרש פ"ו ב' וחולצת ולא מתיבמת ומה שאמרו בקדושין ס"ה ב' דאף בעד אחד לא מהני הכא שאני דכתב ידו כעדים ואם כן אף זהו דקדושין לאו דוקא דהא איכא תרי מתלת גיטין דאף בקדושין נמי ספק אלא שמתוך שלא היה יכול להזכיר זו של זמן בקדושין צירף אגבה שני הגיטין עמה מפני ששלשתן הוזכרו ביחד במקומן ומכל מקום למדנו שספק קרוב לו ספק קרוב לה בין בגיטין בין בקדושין הוה ליה ספק ומעתה אתה צריך לעיין דין ספק זה במה שכתבנו בו בפרק הזורק שביארנו בו הרבה דרכים ואחת מהן הוזכרה בסוגיא זו והוא שיש כאן שתי כתי עדים אחת אומרת קרוב לו ואחת אומרת קרוב לה ואע"ג דהוה לן למימר אוקי תרי להדי תרי ואוקי איתתא אחזקה בספיקא דאורייתא לא אמרינן הכי:

ועכשיו הוא מזכיר בספק גירושין שלשה גיטין אלו כתב ידו בלא עדים שכתב ידו כעדים להיות הגט כשר אלא שפסול מדברי סופרים וכן יש עליו עדים ואין בו זמן שהוא כשר מן התורה ופסול מדברי סופרים שתקנו זמן בגיטין כמו שהתבאר במקומו וכן יש בו זמן ואין בו אלא עד אחד ופירשנוה במקומו כשהוא כתב ידו ואפילו הכי פסול מדרבנן ואיצטריך לאשמועינן בכתב ידו בלא שום עד שהוא כשר בדיעבד ומאחר שהם פסולים מדרבנן נידונים בענין זה כספק גירושין להיות חולצת ולא מתיבמת:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: