מאירי על יבמות נח

אשתו ארוסה אין הארוס אונן עליה אם הוא כהן ליאסר בקדשים ולא מיטמא לה וכן היא לא אוננת ליאסר בקדשים שהיא חולקת בהם בבית אביה ולא מיטמאה לו ר"ל שאינה זקוקה לכך בין בכהנת בין בישראלית אע"פ שמצוה להתעסק בשבעה מיתי מצוה הא אם רצתה מיטמאה אף הכהנת שאין הכהנות מוזהרות על הטומאה ואם מתה אינו יורשה מת הוא גובה כתובתה אם כתב לה על הדרך שכתבנו בראשון של מציעא י"ח א' ואין צריך לומר בשומרת יבם אפילו עשה בה מאמר שהדין כן בכל אלו ולענין ירושה מיהא אם בנכסי מלוג יורשיה יורשין אותה ובנכסי צאן ברזל יורשים אותה יורשי המת אם האב אם האחים כמו שביארנו במסכת כתובות פרק נכסים פ' ב':

לענין ביאור זה שאמרו בסוגיא זו השתא ארוסה בעלמא לא אונן כו' פירשו גדולי הרבנים השתא ארוסה כו' שקדושיה של תורה ואינו כן שהרי לבית שמאי אף מאמר של תורה כדכתיבנא אלא כך פירושו השתא ארוסה דקדושיה גומרין לגמרי לא אונן כו' מאמר דאע"ג דלבית שמאי דאוריתא מכל מקום אינן גומרין שהרי אינה נסקלת על ידו לא כל שכן ומכל מקום אע"פ שאין מאמר גומר אמרי בית שמאי אשתו עמו ותצא הלזו כו' שמאחר שהן מתחילין דבר תורה יש בה צד אחות אשה שהוא צד ערוה:

העושה מאמר ביבמתו אין אומרים שפרחה ממנו זיקת יבמין עד שתחול עליו זיקת אירוסין להזקיקו לחפה אלא אין כאן סרך אירוסין כלל ואינה צריכה חפה וכן אין חפה גומרת בה אלא ביאה ואפילו בא עליה בעל כרחה שנאמר יבמה יבא עליה על כרחה:

נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה ואם היא שומרת יבם והיא נערה אביה לבד מיפר נדריה אפילו עשה בה מאמר ואם היא בוגרת והיא שומרת יבם מן האירוסין אין הפר לנדריה לא מצד האב ולא מצד היבם לא מצד האב שכבר יצאה מרשותו בבגרותה ולא מצד היבם שהרי אף ארוס ראשון לא היה מיפר לה בכך שאין לארוס לבדו כלום בנדרי ארוסתו אבל כשהיא שומרת יבם מן הנשואין נחלקו בה במסכת נדרים ע"ד א' שלדעת ר' אליעזר אפילו נפלה לשנים יפר אי זה מהם שירצה ולר' יהושע אם נפלה לפני אחד יפר לפני שנים לא יפר לא זה ולא זה ואפילו שניהם כאחד ולר' עקיבא אפילו לאחד לא יפר וגדולי המחברים פסקו כר' עקיבא ואע"ג דטעמיה משום דאין זיקה ואנן סבירא לן יש זיקה הא אסיקנא התם בפרק נערה המאורסה ע"ה א' דטעמיה משום דאף לדעת האומר יש זיקה מכל מקום לאו אשתו גמורה היא וגדולי הדורות נוטים לפסוק כר' יהושע ואע"ג דטעמיה משום דאין זיקה אלא בחד ואנן קיימא לן דיש זיקה אפילו בתרי הא אסיקנא התם ע"ד א' דטעמיה דר' יהושע לאו משום דאין זיקה בתרי אלא משום דאין ברירה ורוב פוסקים פסקו כר' אליעזר ומשום דאידכר טעמיה בהדיא דיש זיקה אפילו בתרי דהכי הלכתא אלא דמאי דקאמר דבשנים יפר אי זה שירצה מוקמינן לה בשעשה זה מאמר ולבית שמאי דאמרי מאמר קונה קנין גמור ואם מאמר לבית שמאי נשואין עושה יפר לבדו ואם אירוסין עושה יפר בשותפות אביה הא בלא מאמר כל היבמים מפירין בשתוף כלם ולא אחד לבד אבל לרבנן הואיל ואין מאמר כלום אין אחד מהם מיפר לבדו אלא שכל היבמים יפרו בשותפות ואפילו עשה אחד מהם בה מאמר אינו כלום ונמצא שאם נפלה לפני אחד יפר ואם נפלה לפני הרבה כלם יפרו בשותפות ואם עמדה בדין על אחד מהם ופסקו לה מזונות משלו על הדרך שיתבאר בפרק החולץ מ"א ב' הואיל ועשה בה מאמר ושהיא ניזונת משלו הוא יפר שעל דעתו היא נודרת כך כתבוה הרבה מפרשים אלא שבמסכת נדרים ע"ד א' לא נאמר תירוץ זה אלא לדעת בית שמאי כמו שביארנו שם בפרק נערה המאורסה אלא שהם מפרשים אותה אף לדעת חכמים ומטעם כל הנודרת כו' כמו שביארנו שם: