מאירי על יבמות נז

המשנה השלישית והכונה בה כשלפניה והוא שאמר שלשה אחין שנים מהם נשואין לשתי אחיות ואחד מופנה מת אחד מבעלי אחיות ועשה בה מופנה מאמר ואחר כך מת אחיו השני בית שמאי אומרים אשתו עמו והלז תצא משום אחות אשה בית הלל אומרים מוציא את אשתו בגט ואת אשת אחיו בחליצה זו היא שאמרו אלו על אשתו ואלו על אשת אחיו אמר הר"ם מופנה הוא אשר אין לו אשה וב"ה אומרים לא יתחזקו אצלם הקדושין עד שיהיו נשואין ותדחה אחותה משום אחות אשה ואשר התחייב שיחלוץ יתן גט לפי שהיבמה אינה מותרת לשאר הנשים כי אם בבעילה או בחליצה והחליצה לא תסיר קשר הקדושין ואמנם יסיר קשר הקידושין הגט ולזו נותן גט וחולץ והראוי שיתן הגט תחלה כאמרו בגט וחליצה:

אמר המאירי שלשה אחים שנים מהם נשואין שתי אחיות ואחד מופנה ולאו דוקא מופנה אלא משום דקא בעי למיתנא בסיפא אוי לו על אשתו אוי לו על אשת אחיו נקט ליה הכי ואי נסיב אחרינא מאי אוי לו איכא ומת אחד מבעלי האחיות ועשה בה המופנה מאמר ואחר כך מת אחיו השני ונמצאו שתי אחיות לפניו אלא שעשה מאמר באחת בית שמאי אומרים אשתו עמו ר"ל אותה שעשה בה מאמר תהא עמו מפני שהם סוברים שהמאמר ככניסה גמורה והוה ליה אשתו ואין האחרת זקוקה לו שהרי ערוה היא ותצא בלא כלום משום אחות אשה ובית הלל סוברים שהמאמר אינו קונה לדחות בצרה ר"ל לעשות את האחות ערוה לצאת בלא כלום אלא עדיין שתיהן זקוקות וכל אחת אחות זקוקה וחולץ לשתיהן אלא שבעלת המאמר צריכה עוד גט למאמרו והילכך מוציא את אשתו ר"ל זו שעשה בה מאמר בגט ובחליצה ואשת אחיו השני בחליצה וזו היא שאמרו דרך צחות אי לו כו' מלשון אי לו האחד שיפול כלומר אוי לו על אשתו אוי לו על אשת אחיו כלומר שהוא צריך להוציא את שכנס בקדושין והאחרת אינו רשאי לכנוס ונמצא נדחה משתיהן:

זהו ביאור המשנה והלכה כבית הלל ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

בתלמוד המערב פ"ג ה"ד שאלו קדש את האשה מעכשו ולאחר שלשים ונפלה לו אחותה בתוך שלשים מהו ונראה שלא שאלוה אלא לבית שמאי שכך הוא הלשון קדש אשה מעכשו ולאחר שלשים ונפלה לו אחותה בתוך שלשים אפילו כן אשתו עמו והלזו תצא משום אחות אשה או לא אמרו בית שמאי אלא על ידי זיקה ומאמר כלומר מפני שהם סוברים מאמר קונה לגמרי אבל זו שעדיין לא קנאה קנין גמור נאמר ששתיהן חולצות וסיום הירושלמי וההיא דאמר ר' יוחנן אפילו קדושי מאה תופסין בה דלא כבית שמאי והדבר קשה לפרש שאם כמו שפירשנו דאיהו קאמר לבית שמאי שזו שעדיין לא קנאה שתיהן חולצות אדרבה כר' יוחנן היא דמאחר שקדושין תופסין בה לא נגמרו קדושיו והיא הנותנת להיות שתיהן חולצות ושמא הוא בתמיהא כלומר היאך אתה מסופק בזה שיאמרו בית שמאי בזו אשתו עמו וכי חלוקים הם על זו של ר' יוחנן ולענין פסק יראה לפי תלמוד שלנו קדושין נ"ט ב' הואיל והמקדש מעכשו ולאחר שלשים יכול לחזור בתוך שלשים וכן שאם קדשה שני בתוך שלושים מקודשת לשניהם מספק ומשום דמספקא לן בלאחר שלשים דקאמר אי תנאה הוא אי חזרה ואם מת בתוך שלשים צריכה חליצה אף כאן אם לא חזר חולץ לשתיהן ואם חזר בו מתיבמת הא אם קדשה מעכשו על מנת שיעשה כך וקודם קיום התנאי נפלה לו אחותה תמתין עד שיתקיים התנאי ויוצאה בלא כלום:

בפרק בית שמאי ק"ט א' אמרו בשני אחים נשואים שתי אחיות אחת גדולה ואחת קטנה שאם מת בעלה של קטנה תצא משום אחות אשה ואם מת בעלה של גדולה נחלקו בה התנאים והוא שר' אליעזר אומר מלמדין את הקטנה שתמאן כדי שתתקיים מצות יבום שמוטב לדחות נשואין דרבנן כדי לקיים מצות תורה ורבן גמליאל אומר אם מיאנה מיאנה ואם לאו תמתין עד שתגדיל ותצא גדולה משום אחות אשה ור' יהושע סובר שנישואין אע"פ שהם דרבנן אין משתדלין בהם למאן וכן אין אומרין תמתין עד שתגדיל שאפילו הגדילה כל שלא בעל נשואין נינהו ואין מפקיעין זיקה ולבעול אחר גדילתה אי אפשר משום דיש זיקה והויא לה אחות אשה בזיקה הואיל ואינה כנוסה גמורה הילכך מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה ונמצא אוי לו על אשתו אוי לו על אשת אחיו ובסוגיא זו אמרו זו היא דמתניתין למעוטי הא דר' יהושע כלומר דקאמר נמי בההיא אוי לו כו' אלא או כרבן גמליאל או כר' אליעזר ומכל מקום הלכה כר' אליעזר אלא שאם לא מיאנה קיימא לן כר' יהושע דהא ר' אליעזר מודי ליה ולא עוד אלא שאם אין הקטנה ממאנת מוציאין אותה הימנו ולא שבקינן לה גביה משום דהויא לה אחות אשה בזיקה ואם מתה היבמה עד שלא תחלוץ יחזיר כמו שיתבאר לקמן מ"א א' ולמדת על זה שאמרו כאן דלא עבדינן כר' יהושע אלא או כרבן גמליאל או כר' אליעזר אין הלכה כן ולעולם הלכה כר' אליעזר ואם לא מיאנה עבדינן כר' יהושע:

המאמר אין בו שום קנין מן התורה ומה שאמרו בתלמוד המערב פ"ב ה"א יבמה יבא עליה זו ביאה ולקחה זה מאמר יכול יהא המאמר גומר בה כדרך שהביאה גומרת בה תלמוד לומר ויבמה עירה את הפרשה כולה ליבום לומר ביאה גומרת בה ולא מאמר אם כן מה שהמאמר מועיל לפסלה לאחים מדרבנן הוא וקרא אסמכתא בעלמא ומכל מקום לבית שמאי אף מן התורה הוא קונה שאם לא כן היאך תצא הלזו משום אחות אשה ואע"פ שלענין פסק אין לנו בדבריהם דין ודברים לענין ביאור מיהא פירשו כאן שאע"פ שלדעתם המאמר קונה קנין גמור מן התורה אינו קונה קנין גמור מכל וכל עד שאם ירצה להוציאה לא תהא צריכה אלא גט לבד אלא ודאי צריכה גט למאמרו וחליצה לזיקתו ולא אמרו קונה אלא לדחות בצרה להיותה יוצאה בלא כלום משום אחות אשה והביאו ראיה ממה שאמרו הם במשנתנו שאם קדמו וכנסו יקיימו הא לכתחלה לא יכנוסו משום אחות זקוקה ואם המאמר קונה קנין גמור יעשה אחד מאמר בראשונה ויקנה לגמרי שהרי המאמר אין בו איסור ולכשיעשהו נמצאת אשתו לגמרי ואחותה יוצאה בלא כלום ומותרת לאחר שהרי הופקעה זיקת אחיו במאמרו ולאו דוקא זה יעשה וזה יעשה דבחד מינייהו סגי והקשו אלא מאי כלומר לגבי מאי קאמרי בית שמאי קונה קנין גמור לדחות בצרה לגמרי ואם כן יעשה מאמר וידחה אחותה לגמרי ונמצאת זו בלא זיקה אלא מאי אית לך למימר מאמר דהיתרא ר"ל במקום שהוא ראוי ליבום בשעה שעושה את המאמר דוחה כו' הכא נמי כו' ולהכי לא יכנוסו ורב אשי מתני לא תימא דוחה דחיה גמורה כו' וכבר פירשו בו גדולי הרבנים מה שתראה בפירושיהם אלא שעיקר הדברים בה מה שפירשו בתוספות וצרתה דקאמר ר' אליעזר צרתה ממש הוא ר"ל שנפלה עמה מבית אחד ואומר עליה שאינה דחויה לגמרי משעת מאמר חברתה שתצא בלא כלום אלא דחויה היא שאינה ראויה לו עוד לכנוס דקם ליה עלה בלא יבנה אבל משייר בה שאינה ניתרת בלא חליצה והיינו דמתניתין דאינה צרה גמורה מבית אחד אלא שהיא אחותה ויבמתה לא יכנוסו לכתחלה ואם צרה מבית אחד שריא לאלתר בלא חליצה אף באחותה שהיא יבמתה זה או זה יעשה מאמר וידחה כלומר שתפקע זיקת האחת במאמר של חברתה אלא שמע מינה שעדיין זיקתה קיימת ואין המאמר דוחה דחיה גמורה מלאסור אחותה שהיא יבמתה על היבם ואף בצרה ממש אינו דוחה צרתה לגמרי להוציאה בלא חליצה והקשה והא קתני אשתו עמו והלזו תצא משום אחות אשה וסתמא קתני לה לומר דאף משעת המאמר כן ונמצא שהמאמר דוחה להיות אחותה יוצאה בלא כלום ומשום הכי כונס לכתחלה דהא אשתו קרי לה ותירץ יבמה דחזיא לכולהו מילי דיבמה ר"ל בשעת הזיקה חזיא למקצתייהו כלומר יבמה שהיתה ראויה לכל דיניה של יבמה כגון שתי צרות מבית אחד שכל אחת ראויה ליבום וחליצה וכגון שתי אחיות יבמות שנפלו שתיהן עד שלא עשה בה מאמר באחת מהן שהן ראויות ליבום מן התורה שהרי איסור אחות זיקה אינה אלא מדברי סופרים חזיא לכולהו ואע"פ שהוא עושה מאמר באחת מהן שאין חברתה עוד ראויה ליבום מכל מקום צריכה חליצה אבל יבמה דלא חזיא לכולהו מילי דיבמה כגון זו שבמשנתנו שהן שתי אחיות יבמות שעשה מאמר באחת עד שלא נזדקקה האחרת שהשניה נדחית מן התורה לדעת בית שמאי מן היבום אינה ראויה אף לחליצה ומאמר הראשונה דוחתה לגמרי כך פירשו בתוספות והן הן הדברים ומכל מקום לענין פסק אין אנו צריכים לה כמו שכתבנו: