מאירי על יבמות נג

ופירש בה דודאי ראובן חליץ לקמייתא דהיא כשרה ושמעון לשניה דאיהי נמי כשרה ואאמצעית הוא דקאמר דאי זה מהם חולץ לה שהרי שוה היא לשניהם דהא לתרויהו פסולה דהא אחות חלוצה היא לתרויהו והאי דקאמר לכלן משום דרובא ככלה ומאן דחליץ להאי חליץ לתרתי מתלת דאינון רובא ואי נמי אחד חולץ לשלשתן וכי אמר שמואל חליצה מעליא בעינן דוקא למיפטר צרה אבל למיפטר נפשה היכא דליכא צרות בהדייהו בחליצה קלישתא סגי ואחד חולץ אף לשלשתן:

זהו דעתו של שמואל ומחליצת אחיות ודאי הלכה כשמואל דלא נפטרו צרות ואם כן זו שאמרו במשנתנו בארבעה אחים נשואים שתי אחיות ומתו הנשואים את האחיות שהן חולצות ולא מתיבמות דוקא כשאין שם צרות אבל יש שם צרות הואיל וחליצת הצרות משובחת יותר משל אחיות חולץ לצרות ולא לאחיות ואם חלץ לאחיות מכל מקום נפטרו האחיות ונפטרו הן עצמן אבל צרות לא נפטרו ומתוך כך אומרים לו תחלה לחלוץ לצרות שהיא חליצה משובחת יותר ומכל מקום יש אומרים שאם נפלו שתי אחיות יבמות לשני אחים אחד חולץ לראשונה ולצרתה ושני חולץ לשניה ונפטרה צרתה מאיליה שחליצת הראשון ודאי פסולה דהא אחות זקוקה היא אבל חליצת השני כשרה מן הדין שמכיון שחלץ הראשון מותרת האחרת לשני לכנוס אי לאו משום גזירה דדילמא מיבם תחלה ומשום האי חששא לא הויא חליצה פסולה:

ומכל מקום מענין חליצה פסולה אם צריכה לחזר על כל האחין כרב או אחד חולץ לכלן כשמואל לא נתברר ואף גדולי הפוסקים קיצרו בה את דבריהם שאע"פ שכתבו ופסקו רבוואתא כשמואל שמא על חליצת אחיות במקום צרות נאמרה לומר שלא נפטרו צרות ובזו לא חלק בה רב אבל אם חליצה פסולה צריכה לחזר על כל האחין אם לאו לא נתברר מדבריהם ואם תאמר אם כן מה הוצרכו לפסוק כשמואל בחליצת אחיות והא לא פליג איניש בהדיה דילמא לאשמועינן דהלכתא כשמואל ואליבא דרב אשי דטעמא משום דלא אלימא זיקה לשויי צרה כערוה משום דסוגיא דשמעתא מוקים לה לדברי האומר אין זיקה ולהך סברא אליבא דהלכתא דקיימא לן יש זיקה הויין להו אף של צרות חליצה פסולה וארבעתן חוזרות על כל האחים כמו שיתבאר בסמוך ומכל מקום לענין חליצה פסולה הלכה כרב וצריכה לחזר על כל האחים משום דהלכתא כרב באיסורי ומתניתין דקאמר באחיות חולצות ולא מתיבמות כל אחת ואחת צריכה חליצה מכל אחד ואחד ומכל מקום רוב פוסקים פסקו כשמואל ואף הם סבורים שגדולי הפוסקים כך היא שיטתם ומה שפסקו כשמואל אכולה שמעתא איתמר וחליצה פסולה אין צריכה לחזר על כל האחין אלא בחליצה כל דהו פטרי נפשייהו ואע"ג דצרות מיהא לא איפטור נפשייהו מיהא פטרי ואחד חולץ לכלן וכתירוצא בתרא ומביאין ראיה לדבריהם ממה שאף גדולי הפוסקים בעצמם הביאו מה ששנינו בפרק רבן גמליאל נ' א' אמר רבן גמליאל אין גט אחר גט כו' עד וכן אתה אומר בשני יבמין ויבמה אחת כמו שיתבאר שם והקשו ממנה לרב דאמר חליצה פסולה צריכה לחזר כו' ומתרצי דרבן גמליאל ורבנן סבירא להו אין זיקה ואיפסיקא הלכתא דיש זיקה ומאחר שהביאוה ודאי סבירא להו דלית הלכתא כרב ואף הם כתבו עוד דלמאן דאמר צריכה לחזר על כל האחין הכי נמי על כל האחיות ולומר דאף בחליצת צרות לא נפטרו אחיות ובהא ודאי הלכתא כשמואל ומדבהא הלכתא כשמואל בהא נמי הלכתא כוותיה דהא בהא תליא ואין זה כלום דהא גרסינן בפרק רבן גמליאל נ"א א' נתן גט לזו וגט לזו רבן גמליאל אומר חולץ לראשונה כו' לימא תהוי תיובתא דשמואל דאמר חלץ לבעלת הגט לא נפטרה צרה והדר פריך לרב דקאמר צריכה לחזר על כל האחין מסיפא דקאמר וכן בשני יבמין וכו' ואלו מרישא לא פריך ליה אלמא לא מיתליין אהדדי הא בהא אלא שמכל מקום נראין הדברים לפסוק כשמואל דאי משום דהלכתא כרב באיסורי הא לאו טעמא דנפשיה קאמר דהא איהו אין זיקה סבירא ליה ועוד דהא דר' יוחנן דלקמן בדשמואל שייכא דמקשינן ליה ממתניתין דליקום חד מינייהו וליחלוץ כו' עד שהוצרך לומר אחיות איני יודע מי שנאן ואם אתה אומר שחליצה פסולה צריכה לחזר על כל האחין כי חליץ חד מינייהו לשניה מאי הוי הא מכל מקום חליצה פסולה היא דהא אחות זקוקה היא ולא מיפטרא עד דחלצה מתרויהו וכי חלצה מתרויהו לא משתריא ראשונה לחד מינייהו דהא הויא לה אחות חלוצתו אלא דודאי ר' יוחנן כשמואל סבירא ליה וכן הלכה וגדולי המפרשים פסקו גם כן כשמואל ומכל מקום דוקא כתירוצא קמא דאאמצעית דוקא אבל בתרתי קאמיתא כיון דאיכא שני יבמין זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת דכל דאיפשר לאהדורי בתר חליצה גמורה מהדרינן אפילו למיפטר נפשה אלא שאם עבר וחלץ אחד לכלן מה שעשה עשוי ויצאו להיתר וכן כתבוה בכתב ידם בהגהה בספר שלהם והן הן הדברים:

כשם שביארנו בחלץ לאחיות שלא נפטרו צרות ומפני שחליצה פסולה לא מהניא למיפטר צרה ואחיות לאו בנות יבום הן דהא איכא איסור אחות אשה בזיקה אף בעלת הגט ובעלת מאמר אם חלץ לבעלת הגט לא נפטרה צרה ואם חלץ לצרה נפטרה בעלת מאמר מחליצה אלא שצריכה גט למאמרו והענין בבעלת הגט הוא שאע"פ שאין היבמה יוצאה בגט ואין הגט בה כלום דבר תורה מכל מקום חכמים גזרו שכל שנתן היבם גט ליבמתו לא תתיבם גזירה שמא יאמרו כשם שמותר לכנוס אחר הגט כך אחר חליצה ונמצא שאינה בת יבום ומאחר שאינה בת יבום אף חליצתה חליצה פסולה ומשום הכי לא פטרא צרה והענין בבעלת מאמר שאע"פ שאין היבמה נקנית אלא בביאה תקנו חכמים בה קדושי מאמר כמו שיתבאר לקמן נ"ב א' וכל שנתן לה קדושין ורצה לפוטרה צריך שיתן גט למאמרו וחליצה לזיקתו שהרי לא נפקעה הזיקה בקדושין ומעתה חליצה דידה פסולה היא דהא לא מיפטרא בחליצה לחוד ומתוך כך אם חלץ לבעלת מאמר לא נפטרה צרה אבל חלץ לצרה נפטרה בעלת מאמר ואע"פ שכל שנתן גט או מאמר אף הצרות אסורות לו ליבם דביאה אחר גט וביאה אחר מאמר ביאה פסולה היא אף לצרות ביאה אחר גט מגזירת ביאה אחר חליצה וביאה אחר מאמר מגזירת ביאה אחר ביאה מכל מקום לא אלים גט לשוויי צרה כצרת חלוצה ולא אלים מאמר לשוויי צרה כצרת כנוסה והילכך איסור שלה קלוש יותר וחליצה שלה משובחת דכל דקליש איסורא דידה טפי חליצה דידה עדיפא דהא תלמוד חלץ לצרות דנפטרו אחיות ומשום דלא אלימא זיקה לשוויי לצרה כערוה לענין איסורא מיהא אף צרת אחות זקוקה אסורה וכדמקשינן לקמן אי הכי יבומי נמי תתיבם אלמא דלכולי עלמא לאו בנות יבום נינהו וחליצה דידהו פסולה ואפילו הכי חלץ לצרות נפטרו אחיות דכיון דאיסור צרה מכח אחות זקוקה קא אתי וטפל הוא אצלו לא אלמוה לאיסורא דידה כאחות זקוקה גופה ומדקליש איסורא חליצה דידה עדיפא וכל היכא דחליצה דהאיך עדיפא מדאידך אע"פ ששתיהן פסולות ההיא דעדיפא טפי אלימא למיפטר צרה אידך לא:

חליצת אחיות שביארנו שאינה פוטרת צרות ומפני שחליצה פסולה היא ואינה פוטרת אלא עצמה פירושו אפילו באח אחד שאף לשמואל שאמר אינה צריכה לחזר על כל האחין אלא בחליצת אחד מהם סגיא מכל מקום הואיל וחליצה פסולה היא לא אלימא לאפקועי אלא דנפשה אבל לא של צרתה אפילו באח אחד וכן כתבוה קצת גדולי הדור:

זה שביארנו בחלץ לצרות שלא נפטרו אחיות דטעמא הוא משום דלא אלימא זיקה לשוויי צרה כערוה כך היא מסקנת השמועה לדעת רב אשי ומכל מקום בסוגיא זו היו סבורים לפרשה מטעם אחר שמתוכו יתפשט הענין לדרך אחרת והוא ששאלו מאי שנא לאחיות דלא נפטרו צרות דהויא לה אחות אשה בזיקה והויא לה חליצה פסולה חלץ לצרות נמי לא יפטרו אחיות דהויא לה צרת אחות אשה בזיקה וקאמר דשמואל סבר אין זיקה וסוגיא בעלמא הוא דהא בפרק רבן גמליאל לקמן נ"א א' אמרו דהא דחלץ לבעלת הגט לא נפטרה צרה אליבא דמאן דאמר יש זיקה קא אתיא או שמא אע"ג דההיא אתיא אטעמא דיש זיקה הא דחלץ לצרות אתיא אטעמא דאין זיקה ואע"ג דשמואל סבר יש זיקה מכל מקום אליבא דמאן דאמר אין זיקה אמרה והקשה אי הכי חלץ לאחיות אמאי לא נפטרו צרות והא מדאין כאן איסור אחות זקוקה דהא אין זיקה חליצה הוגנת היא בשלמא צרה דרחל שהיא השניה ר"ל שחלצה באחרונה לא תפטר דכיון דחלץ ללאה תחלה כי הדר חליץ לה לרחל הויא לה חליצה פסולה דהא רחל מיהא אית בה איסור אחות חלוצתו ואפילו מאן דלית ליה איסור זיקה איסור אחות חלוצה מיהא אית ליה ובדין הוא דלא ליפטר צרתה בחליצתה אלא צרת לאה תפטר דהא כי חליץ לה חליצה ראויה היא הואיל ואין כאן איסור אחות זקוקה ומשני דהכי נמי קאמר לא נפטרה צרת השניה והאי דקאמר צרות אצרות דעלמא קאי ר"ל כל זוג שיזדמן כך והקשה אי הכי הא דאמר בתר הכי חלץ לצרות נפטרו אחיות ודאי אצרת רחל קאי כגון שכבר חלץ ללאה והדר חליץ לצרת רחל וקאמרת דרחל גופה מיפטרא בחליצת צרתה ורחל גופה מי מיפטרא והא חליצת הצרה חליצה פסולה היא שהרי אינו יכול לכונסה שמאחר שאחות חלוצה אסורה לו אף צרתה אסורה לו וכדאמרינן אסור אדם בצרת אחות חלוצתו כמו שיתבאר בפרק החולץ לקמן מ' א' ומעתה דיינו שנאמר שחליצת הצרה תפטור עצמה ולא שתפטור ברחל וקאמר דשמואל נמי הכי קאמר וחלץ דקאמר פירושו התחיל ומאי דשני ליה דאצרת רחל קאי אידחי ליה אלא הכי קאמר התחיל באחיות ר"ל שכבר חלץ ללאה שנמצאת חליצה הוגנת שהרי אין כאן איסור אחות זקוקה דהא אין זיקה ונפטרה צרתה עמה לא יגמור בצרות כלומר אין הדבר נגמר בחליצת צרת רחל ורבותא אשמעינן דלא מיבעיא בחליצת רחל דצרתה לא מיפטרא דהא אחות חלוצה היא וחליצתה חליצה פסולה ואינה פוטרת אלא עצמה אלא אף חליצת הצרה אינה פוטרת רחל דהא צרה נמי אסירא דצרת אחות חלוצה היא ואע"ג דלא חמירא כולי האי מכל מקום אסורה היא ורחל נמי צריכה חליצה הא אם התחיל בצרות ר"ל שחלץ תחלה לצרת לאה ונפטרה לאה עמה יגמור אף באחיות ר"ל שחליצת רחל פוטרת צרתה שהרי מותר הוא לכונסה הואיל ולא חלץ את אחותה אלא צרת אחותה ומותר באחות צרתה של חלוצתו כמו שיתבאר בפרק החולץ:

ויש לשאול תינח חלץ לאחיות מצית לפרושינהו בהתחיל ולא התחיל אלא הא דגט ודמאמר מאי התחיל ולא התחיל איכא ואם כן חלץ לצרת בעלת גט ולצרת בעלת מאמר למה נפטרו בעלת גט ומאמר והא חליצה פסולה היא דהא צרת בעלת גט ומאמר אסורה כדכתיבנא ותירצו גדולי קדמונינו דצרות בעלת גט ומאמר אע"ג דליבום אסירן לית בהו סרך איסור תורה כלל וכל שהחליצות שוות נפטרה האחת בחברתה אלא שאם האחת מעולה יותר מחברתה חולץ בה ומשום הכי חולץ לצרות וכי חליץ בפחותה פטרא נפשה אבל אחיות דאיכא סרך זיקה אף בשוות הואיל ופסולה היא אין אחת נפטרת בחברתה:

ולמדת לטעם זה שלדברי האומר יש זיקה אף חלץ לצרות לא נפטרו אחיות ומכל מקום רב אשי תירצה אף לטעמא דיש זיקה ואף צרת ראשונה לא מיפטרא וכל מקום חליצת צרות פוטרות את האחות ואע"ג דצרה נמי לענין יבום אסירא קילא איסור דידה ולא אלימא זיקה לשווייה כאחות זקוקה לגמרי והילכך חליצתה מעולה משל אחיות ופוטרת בהן שאף באחיות אף במקום ששתיהן פסולות אין הגרועה פוטרת את שלמעלה הימנה אבל המעולה פוטרת את שלמטה הימנה אבל כששתיהן שוות לפסול אין חליצת האחת פוטרת צרתה ותניא כותיה דרב אשי חלץ לאחיות כו' ולא תני התחיל דאכתי שמואל אע"ג דלא תני התחיל משום דגט ומאמר לא שייך בהו התחיל הוא אבל הכא דלא תני גט ומאמר אי קא בעי למימר התחיל לא הוה ליה לסתומי ואע"ג דדחו לה דדילמא בית שמאי היא דשרו בצרת ערוה גמורה וכל שכן צרת ערוה דזיקה לא כלום היא דאי הכי יבומי נמי תתיבם ואלמה קתני חלץ לצרות כלומר דמכל מקום לאו בנות יבום הן ואע"ג מוקים לה כר' יוחנן בן נורי שנויי דחיקי נינהו וודאי הלכה כרב אשי על הדרך שכתבנו ופסקנו:

וגדולי המחברים כתבו בענין זה דברים שלא עמדנו עליהם כראוי והוא שביבמות רבות הבאות מבית אחד כתבו שביאתה או חליצתה של אחת מהן מסלקת כל הזיקה לגמרי ובביאה פסולה או מאמר פסול נאסרו כלן ליבום ובעלת ביאה או מאמר צריכה גט ואחת מהן חליצה לסלק זיקת היבום להתירן לזר אחר כן כתבו נחלצה אחת מהן חליצה פחותה הותרה לזר זו שנחלצה אבל צרתה אסורה עד שתחלוץ גם היא או עד שיחלצו כל האחים לראשונה שנחלצה חליצה הפסולה שאין החליצה הפחותה מסלקת זיקת היבום מבית זה עד שתחזור על כל האחים או שתחלוץ כל אחת מהן זהו לשונם וודאי הם פוסקים כשמואל דאלו לרב צריכה היא לחזר כו' ולשמואל כל דכי הדדי נינהו חדא מינייהו פוטרת צרה ועוד שאם אין החליצה הפחותה מסלקת הזיקה הואיל ומכל מקום הותרה לינשא מה תועיל בה חזרת האחים ואם כן מצינו יבמה חולצת ופוטרת אף אחר היתרה ואם כן אף אחר שנשאת: