מאירי על יבמות נב

שלש אחיות יבמות שנפלו לשני אחים כגון שהיו חמשה אחים שלשה מהם נשואים שלש אחיות ומתו שלשתן ונפלו האחיות לפני השנים ואלו היה שתים לשנים כבר ביארנו הדין במשנתנו אבל עכשו שהן שלש לשנים נחלקו בה רב ושמואל שלדעת רב זה חולץ לאחת וזה חולץ לאחת ואמצעית ר"ל השלישית צריכה חליצה משניהם והקשו לו מדקאמרת צריכה חליצה משניהם קא סברת יש זיקה וחליצה פסולה צריכה לחזר על כל האחים ולאו דאישתמיטתיה דרב אין זיקה קאמר אלא הכי קאמר על כל פנים אי אפשר לומר חליצה פסולה צריכה לחזר על כל האחים אלא לסברא דיש זיקה דכיון דיש זיקה לא איפשר להו ליבומי משום אחות זקוקה וכל שאי אפשר לו לכנוס אף חליצתו אינה גמורה להפקיע זיקה שהיא חזקה שאין החליצה גמורה וחליצת תורה אלא במקום הראוי ליבום ואע"פ שטעם יש זיקה נאמר אף לכשנאמר בחליצה פסולה שאינה צריכה לחזר על כל האחים מכל מקום אי אפשר לומר חליצה פסולה צריכה לחזר על כל האחים אלא לדעת האומר יש זיקה דהויא לה זיקה ככניסה ולא אלימא חליצה פסולה דהאיך לאפקועי זיקה דאידך אלא צריך שכל אחד יפקיע זיקתו הא למאן דאמר אין זיקה בחליצה כל דהוא נפקא שאין זיקה של אחיו מעכבת ואחר שדבריך לטעם יש זיקה אף הראשונות יצטרכו חליצה מכל אחד שהרי אין יכולים ליבם וחליצתם אינה גמורה להפקיע חליצת האחד זיקתו של אחיו ותירץ אי דנפול כולהו בבת אחת ר"ל דנפיל כולהו מקמי דחליץ לחדא מינייהו הכי נמי דכל חדא מינייהו צריכה למיחלץ מתרויהו דאפילו נפלה לה קמייתא ברישא וחזיא לה לחודה ליבום השתא דנפלה אידך מקמי חליצה או יבום דידה בתר השתא אזלינן וכי חליץ לה חד חליצה פסולה היא ולא מיפקעא בה זיקה דאידך הכא במאי עסקינן דנפול בזו אחר זו ר"ל דנפלה שניה לבתר דחלצה ראשונה ונמצא שבשעת נפילת השניה כבר נפקעה זיקה הראשונה בחליצה גמורה וראויה ולא הויא אחות זקוקה להאיך שני דחליץ השתא ואע"ג דאי חליץ לה קמא חליצה פסולה היא דלא חזי למיכנסה הואיל ואחות חלוצתו היא לגבי שני מיהא חליצה גמורה היא ומיפטרא בחליצתו לגמרי ונמצא דכד נפלה קמייתא חלץ לה ראובן שפיר וכי נפלה שניה חלץ לה שמעון שפיר וכי נפלה שלישית הויא לה לגבי תרויהו אחות חלוצה ונמצאת חליצתם לה חליצה פסולה ובכדי לא נפקא דאחות חלוצה מדברי סופרים ואינה ערוה וצריכה לחזר על שניהם וחליץ האי מפקע זיקתו חליץ האי מפקע זיקתו:

ולמדת שדבריו של רב אינם אלא לדעת האומר יש זיקה דהא לדידיה דסבירא ליה אין זיקה לא צריך ואנן דקיימא לן יש זיקה אי קיימא לן כרב כל דנפלו כולהו מקמי דחליץ לחד מינייהו צריכה כל חדא מינייהו למיחלץ מתרויהו ואם כן אף במשנתנו דקתני חולצות ולא מתיבמות דמשמע דחליצת שתיהן באה כאחד כל אחת מן השתים צריכה חליצה מכל אחד מן השנים ושמא תאמר ליהדר אמתניתין ולימא שתיהן צריכות חליצה משניהם אין הכי נמי ורבותא אשמעינן בשלש ובנפלו זו אחר זו שאע"פ שבנפילת השלישית כבר נקלשה הזיקה שהרי אחות חלוצה היא אפילו הכי צריכה חליצה משתיהם:

זהו דעת רב ומכל מקום שמואל חלק עליו לומר שאחד חולץ לכלן וקס"ד דאחד חולץ לשלשתן קאמר והקשו לו מדשמעינן ליה דכל היכא דאפשר בחליצה מעליא חליצה פסולה לא כלום היא וכדקאמר חלץ לאחיות לא נפטרו צרות ר"ל שאם נפלו שתי אחיות לפניו משני אחים וכל אחת צרתה עמה וחלץ לאחיות לא נפטרו הצרות מפני שחליצתן חליצה פסולה אחר שאי אפשר לו ליבמן דהא כל חדא מינייהו אחות זקוקה היא אלא יחלוץ לצרות ויפטרו האחיות ואע"פ שאף הצרות אי אפשר לו ליבמן דהא צרת אחות אשה בזיקה היא מכל מקום איסורן קלוש יותר משל אחיות דלא אלימא זיקה לשוויי צרה כערוה גופה ר"ל כאחות זקוקה עצמה דשויוה כערוה והילכך אף חליצתן משובחת יותר אלמא כל דאיפשר לעלויי בחליצה מעלינן ומעתה הרי כשחלץ ראובן לראשונה חליצה כשרה היא וכשנפלה האחרת מצי חליץ לה שמעון חליצה כשרה ואחר שכן היאך נאמר שיחלוץ לה ראובן חליצה פסולה והוא שתמה ואמר קיימא חליצה דשמעון חליצה כשרה וחליץ לה ראובן חליצה פסולה: