מאירי על יבמות מג

ואחר כך בא ר' חייא והזכיר שש שניות שלא הוזכרו והם א' שלישי שבבנו והיא כוללת שתים בת בתו של בנו ובת בנו של בנו ב' שלישי שבבתו והיא כוללת גם כן שתים בת בתה של בתו ובת בנה של בתו וכל אלו דור שלישי לבנו ובתו ג' שלישי שבבן אשתו והיא כוללת שתים בת בתה של בן אשתו ובת בנה של בן אשתו ד' שלישי שבבת אשתו והיא כוללת גם כן שתים בת בתה של בת אשתו ובת בנה של בת אשתו ה' רביעי שבחמיו כלומר רביעי לאשתו למעלה והאי דקא חשיב הכא מאשתו ובאידך קא מני שלישי מבן אשתו או מבת אשתו והוה מצי למימר נמי רביעי מאשתו למטה משום דאיסורי דלמטה מיגו דתנא שלשה דורות למטה דידיה דלא אתי איסורא מכח אשתו אלא מדידיה ולא הוה ליה למיחשב מיניה תנא נמי שלשה דורות דידה דלא חשיב מינה אבל למעלה כל שבחמיו וחמותו מכח אשתו קא אתי וחשיב רביעי שבחמיו ר"ל רביעי לאשתו והוא כולל שתים גם כן והן אם אמו של חמיו ואם אביו של חמיו ו' רביעי שבחמותו והיא כוללת גם כן שתים אם אמה של חמותו ואם אביה של חמותו והוו להו י"ב ותמני דבריתא דלעיל הרי עשרין ותרין דירושלמי הרי כ"ב ומכל מקום גאוני ספרד כללו אותם שבירושלמי עם האחרות מפני שלדעתן נכללות הן באם אמו ואם אביו כמו שכתבנו למעלה ומן התימה מגדולי המחברים אחר שמנו שתים שברביעי שבחמיו ושתים שברביעי שבחמותו ושתים שבשלישי שבבנו ושבבתו למה לא מנו גם כן שתים שבשלישי שבבן אשתו ושתים שבשלישי שבבת אשתו:

ושאלו אחר כן באלו י"ב דר' חייא אם יש להן הפסק ולא הובררה ומכאן פסקוה רבים לקולא ואם כן כלן יש להן הפסק חוץ מארבע הנשארות בבריתא דלעיל דשבקינהו רב וזעירי ויש שפסקו זו של ר' חייא לחומרא ואם כן כלן אין להן הפסק אלא אותן ארבע הנזכרות למעלה לרב וזעירי ויש שפסקו בזו של ר' חייא לקולא אלא שלדעתם לא שאלו בהן אם יש להן הפסק אלא במה שמצד אשתו כגון שלישי שבבן אשתו ובת אשתו ורביעי שבחמיו וחמותו אבל שלישי שבבנו ושבבתו שהן ארבע ודאי לית להו הפסק דהא כלת בנו אמרינן עלה דאין לה הפסק ואם כלת רביעי שבבנו אסורה היאך רביעי שבבנו ממש מותרת ולדבריהם נמצאו י"ב בהפסק ארבע דרב וזעירי ותמני דר' חייא וכלל הדברים לשיטתם שכל שהוא מזרעו למטה או למעלה וכלתו שמצד הבן ואישות מצד האב אין לו הפסק והשאר יש לו הפסק ואף הם מונין השניות בחמשה עשר לבד מפני שאין מונין של ר' חייא אלא בשש ותמני דבריתא דלעיל והן ארביסר ומונין עוד אשת אחי האם מן האם והם חמיסר ומעתה הדברים ברורים לפניך בכל עיקרי המחלוקות שכתבנו חכם בני ושמח לבי:

בתלמוד המערב אמרו אשת אחי האב אסורה לו ובתו מותרת לו ואחי אביו מותר באשתו ובבתו אשת אחי אמו אסורה לו ובתו מותרת לו ואחי אמו מותר באשתו ובבתו נושא אדם אשת בן אחיו ואשת בן אחותו ובת אחיו ובת אחותו המחזיר גרושתו משנשאת חולצת ולא מתיבמת וצרתה מתיבמת לעולם אין אדם פוסל באשתו אפילו בא על אמה או על אחותה או על בתה כל העריות האמורות בתורה הבא עליהן שוגג או מזיד פסלה לכהונה מה בין עריות לשניות ר"ל לשלמטה מהן עריות עבר ונשאה יוצאה בלא גט והולד ממזר שניות יוצאה בגט והולד כשר וזו וזו אין לה כתובה עריות פוטרות צרותיהן שניות חולצות ולא מתיבמות צרת שניה או חולצת או מתיבמת:

בבריתא תוספתא פ"ב ה"ד אמרו יש שחולצות או מתיבמות ויש חולצות ולא מתיבמות ויש מתיבמות ולא חולצות ויש לא חולצות ולא מתיבמות כיצד עריות שאמרו לא חולצות ולא מתיבמות מוסף עליהן אשת סריס חמה ואשת אנדרוגינוס ואשת גר או עבד משוחרר ואילונית החרשת והשוטה מתיבמות ולא חולצות איסור מצוה ואיסור קדושה חולצות ולא מתיבמות עקרה וזקנה ושאר כל הנשים חולצות או מתיבמות כלומר עקרה וזקנה כבר היתה להן שעת הכושר אע"פ שעכשו אין ראויות לילד שעקרה באשה כסריס אדם בזכר ואילונית בנקבה כסריס חמה בזכר וכן יש חולצין או מיבמין ויש מיבמין ולא חולצין ויש לא חולצין ולא מיבמין כיצד עריות שאמרו לא חולצין ולא מיבמין מוסף עליהן סריס חמה ואנדרוגינוס וגר ועבד משוחרר ר"ל שאם היו שני אחים תאומים שהיתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה לא חולצין ולא מיבמין אבל חייבים באשת אח החרש והשוטה מיבמין ולא חולצין הספיקות כגון שקדש אחת משתי אחיות ואין ידוע איזו או שנתערב ולדה בולד כלתה או מי שלא שהתה אחר בעלה שלשה חדשים חולצות ולא מתיבמות וכן פצוע דכא וכרות שפכה וסריס אדם חולצין ולא מיבמין ושאר כל אדם או חולצין או מיבמין:

הגרים אינם אסורים אף בעריות שנאסרו להם בגיותם שהגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ואין לו צד קורבא אפילו אמו שנתגיירה מותרת לו אלא שגזרו עליהם בעריות שנאסרו להם בגיותם שהם ארבע עריות אמו ואשת אביו ואשת איש ואחותו מאמו ומה שאמרו בסנהדרין שש עריות פירושו עם הזכור והבהמה וגזרו בהם על אלו ליאסר בהם שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה ומכל מקום אם נישאו לו בגיותו אין מוציאין אותן חוץ מאמו ואחותו מאמו שלא גזרו עליו אלא בשאר אם ושאר עריות שלנו כל שבשאר אם אסורות לו עכשו וכל שבשאר אב מותרות לכתחלה ואין צריך לומר שכל השניות מותרות לו וכבר ביארנו דבר זה בשביעי של סנהדרין נ"ח א':

כבר ביארנו במסכת סנהדרין כ"ז ב' שלענין עדות אף קורבא שמצד האם פוסלת ומכל מקום לענין גרים מעידין שני אחים גרים בין שהם אחים מן האב בין שהם אחים מן האם ואע"פ שלענין עריות גזרו בהם עריות לכל מסורות והטעות מצויה בהם אבל עדות לבית דין לבד הוא מסור:

המשנה השלישית והכונה בה בענין החלק השלישי והוא שאמר מי שיש לו אח מכל מקום זוקק את אשת אחיו ליבום ואחיו לכל דבר חוץ ממה שיש לו מן השפחה ומן הנכרית מי שיש לו בן מכל מקום פוטר את אשת אביו מן היבום וחייב על מכתו ועל קללתו ובנו לו לכל דבר חוץ ממה שיש לו מן השפחה ומן הנכרית אמר הר"ם פי' אמרו מכל מקום ואפילו הוא ממזר אשר הוא אח פסול ואמרו לכל דבר ליורשה ולהטמא לו ואפילו היה אח פסול וכן דין הבן ואפילו הוא ממזר ואשר חייב שנוציא בן שפחה ונכרית ולא ייוחס אל האב אמרו יתברך האשה וילדיה תהיה לאדוניה כבר התבאר שבן שפחה נמשך אחר אמו והוא כמוה ואמר גם כן כי יסיר את בנך מאחרי כבר התבאר שהוא יסור מאחרי השם וימשך עם אמו וכן באה הקבלה האמתית בנך קרוי בנך ואין בנך הבא מן הגויה קרוי בנך אלא בנה שנאמר כי יסיר את בנך מאחרי:

אמר המאירי מי שיש לו אח מכל מקום ר"ל אע"פ שהוא פסול ופירשו בגמרא לאיתויי ממזר זוקק את אשת אחיו ליבום דהואיל ומיפטר פטר אם יש לו בן ממזר כדכתיב ובן אין לו עיין עליו מיזקק נמי זקיק ואינו רשאי ליבמה שהרי מחייבי לאוין היא אלא חולצת ומעתה אין צריך לומר אם הממזר מת שאשתו זקוקה לכשר ומותרת לו ואין אומרין לבעל אסורה ליבם לא כל שכן שהרי זו לא נאסרה מצד עון אלא הא אסירא וקיימא והואיל ומותרת ליבם מותרת:

ואחיו לכל דבר פירשו בגמרא לירשו וליטמא לו אם הוא כהן ואע"פ שאין כהן מיטמא לאשתו פסולה וכמו שאמרו לא יטמא בעל בעמיו להחלו יש בעל מיטמא ויש בעל שאינו מיטמא הא כיצד מיטמא הוא לאשתו כשרה ואינו מיטמא לאשתו פסולה התם הוא דלאפוקי קיימא אבל אחיו ודאי מיטמא אף לפסול:

חוץ מן האח הבא לו מן השפחה והנכרית שאין זה אחיו ששפחה ונכרית ולדה כמוה ואינו מתיחס אחר האב כמו שהתבאר במסכת קדושין ס"ח ב':

וגאוני הראשונים כתבו שיבמה שנפלה לפני משומד זקוקה לו ומתעגנת עד שיחלוץ וקצת גאונים חדשו בה דברים לומר שאם בשעה שכנסה בעל היה אחיו משומד אינה צריכה חליצה ממנו וכן אם היה הבעל משומד וישבה תחתיו ומת בשמדותו בלא בנים אינה זקוקה ליבום ולא לחליצה שאין זה אחיו ורוב מפרשים מתמיהים שהרי ישראל משומד קדושיו קדושין כמו שיתבאר במסכתא זו י"ז א' אלא שנראה לי שהם סומכים על מה שאמרו בסוף פרק ראשון ט"ז ב' על עשרת השבטים שבתי דינין שבדורם עשאום כגוים גמורים מרוב מה שניטמעו בהם והיו גאונים אלו דנין שאף בזמן הזה ניטמעים הם לגמרי וזה סעד למה שכתבו רבותי שם גם כן כמו שכתבנו שם:

מי שיש לו בן מכל מקום פוטר את אשת אביו מן החליצה ומן היבום אפילו ממזר כדכתיב בן אין לו עיין עליו:

וחייב על הכאתו ועל קללתו ר"ל חייב מיתה ופירשוה בגמרא כשעשה האב תשובה ואע"פ שמאחר שהוליד ממזר הרי הוא בכלל מעוות לא יוכל לתקון מכל מקום הואיל ועכשו הוא עושה מעשה עמך חייב עליו אבל אם לא עשה תשובה אינו חייב עליו מיתה ומכל מקום איסורא איכא וכמו שאמרו סנהדרין פ"ה ב' לכל אין אדם נעשה שליח על אביו להכותו ולקללו חוץ ממסית ומדיח:

ובנו לכל דבר אף זו כגון ליורשו וליטמא לו ובתלמוד המערב פ"ב ה"ו פירשו אף לפריה ורביה ולשניות ר"ל שהוא עולה לחשבון לקיום מצות פריה ורביה וכן שכל מה שגזרו בשאר הבנים לענין שניות גזרו בו:

חוץ מולד שפחה ונכרית שאינו קרוי בנו כלל וכבר ביארנו במסכת גיטין פ"א ב' שקצת גאונים כתבו בולד שפחה דוקא שנולד לו משפחה של אחרים אבל משפחה שלו אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וודאי שחררה ואין אשתו מתיבמת ואינה צריכה חליצה ואם בא עליה חייב משום בתו או אחותו והוא יורשו ומיטמא לו ויש אומרים שהדבר ספק ומכל מקום לא תתיבם ואם נבעלה בעדים צריכה גט וכן דנין אותו כישראל לכל דיני חומרא ומביאין ראיה ממה שסמכו שפחה לנכרית מה נכרית שאין לו בה קנין אף שפחה שאין לו בה קנין וכתבנו שם שאין לסמוך על דברים אלו ולא אמרו חזקה אין אדם עושה וכו' אלא באשתו שגירשה או במקדש על תנאי ובעל סתם אבל שאר הנשים כל ביאתו בחזקת זנות אלא אם כן פירש ובשפחה ונכרית ולדה כמוה לגמרי ומה שהביאו ראיה לדבריהם אף אנו אומרין ממקום שבאו מה נכרית בין יש לו בה קנין בין אין לו בה קנין דאפילו אית ליה בה קנין אין בידו לגיירה על כרחה ועוד שהרי גר צריך שלשה אף לענין שפחה שהוטבלה לשם עבדות כן ואין בזה פקפוק:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שכתבנוה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

לענין ביאור מה שאמרו על משנת מי שיש לו אח מכל מקום לאיתויי ממזר וקא בעי עלה פשיטא הרבה נתחבטו בה בחדושין ובתוספות ואיברא לא קאי שפיר ומהיכן פשוט כל כך להיות הממזר זוקק או פוטר עד שיאמר עליו פשיטא ומכל מקום עיקר הדברים דאדרשא דבן קא סמיך דדרשינן ביה ובן אין לו עיין עליו וקאמר השתא הואיל ובבן מוכחינן מקרא דפטר פשיטא דזקיק מדבן הוא לאביו אח הוא לאחיו והיינו דבמשנת הבן קא בעי מאי טעמא ולא קאמר פשיטא ומכל מקום מדאקדמיה תנא לאח קא בעי פשיטא וסמיך אדרשא דבן: