מאירי על יבמות כח

ולענין ביאור זה שכתוב בקצת ספרים בענין הטהרות בשלמא בית שמאי מבית הלל לא מימנעי דטמאות דבית הלל טהורות הן לבית שמאי יש שאין גורסין אותה כלל מפני שלנוסח זה בית הלל מחמירין בטהרות יותר מבית שמאי והרי ברובן מצינו בית הלל מקילין ויש גורסין אותה ומהפכין בשלמא בית הלל מבית שמאי לא מימנעי כו':

כשם שנחלקו בית שמאי ובית הלל בצרות כך נחלקו באחיות והוא שאם יש כאן ארבעה אחים שנים מהם נשואים שתי אחיות ומתו הרי נשותיהם חולצות ולא מתיבמות מפני שכל אחת היא אצל כל אחד מהם אחות זקוקתו ואם כנסו יוציאו לדעת בית הלל ולבית שמאי לא יוציאו והלכה כבית הלל לענין שאם כנסו כל אחד בזיקה ר"ל שכל אחד מהם כשכנס כנס אחות זקוקה יוציאו ומכל מקום יש צדדין שאחד חולץ תחלה ואחר כך מיבם השני כמו שיתבאר בפרק שלישי כ"ז ב':

קטנה הראויה למאן נקראת בסוגיא זו ספק אשת איש שמא תמאן ותעקור נשואיה במיאוניה ונתגלה הדבר למפרע שלא היתה אשת איש מעולם וממאנת היא בין נשואה בין ארוסה בין בפני הבעל בין שלא בפני הבעל בין בבעל בין ביבם ובית שמאי חולקים לומר דוקא בנשואה ובפני הבעל והלכה כבית הלל כמו שיתבאר בפרק בית שמאי ק"ז ב':

התבאר בגיטין פרק הזורק ע"ט ב' שלדעת בית הלל אין אדם פוטר את אשתו בגט ישן והוא שנתיחד עמה בין כתיבה לנתינה שמה ישהא בין כתיבה לנתינה ויהיו לו בנים ממנה בתוך הזמן ואחר כך יגרשנה והרואים זמן הגט שהוא קודם ללידת הבן יהו סבורים שמשעת כתיבה ניתן ומן הפנויה נולד ונמצא הולד פגום ובדיעבד מיהא מגורשת ותנשא בו לכתחלה ובית שמאי מקילין לפטור בגט ישן אף לכתחלה והלכה כבית הלל וכן נחלקו במגרש את אשתו מן הנשואין ולנה עמו בפונדקי שלדעת בית שמאי אין צריכה הימנו גט אע"פ שיש שם עידי יחוד ולדעת בית הלל צריכה הימנו גט שני אחר שנתיחדה בעדים שמאחר שכבר היתה נשואה לו לבו גס בה והן הן עידי יחוד הן הן עידי ביאה והלכה כבית הלל כמו שביארנו שם:

אף לענין קדושי כסף נחלקו בראשון של קדושין ב' א' שלדעת בית שמאי אין קדושי כסף אלא בכסף ובשוה כסף ר"ל בדינר ובשוה דינר ולבית הלל בפרוטה ובשוה פרוטה והלכה כבית הלל:

ולענין ביאור מה שאמרו בסוגיא זו ותסברא בשלמא בית הלל מבית שמאי חייבי כרת נינהו וכו' משום צרות ומגרש את אשתו ולנה עמו וכסף ושוה כסף הוא אומר כן שאיפשר שיבאו לידי כרת אבל אחיות וספק אשת איש וגט ישן אין בהן חשש כרת:

כבר ביארנו לעיל י"ב ב' שכל שנמצאת הערוה אילונית צרתה מותרת אפילו הכיר בה וכן ביארנו שם י"ג א' באם מתו שצרותיהן מותרות שלא סוף דבר בגירש ולבסוף כנס אלא אפילו בכנס לבסוף גירש וכל שכנס אשה על תנאי ובעל סתם נמחל התנאי ואין תנאי בביאה שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות כמו שביארנו בפרק המדיר ע"ג א':