מאירי על יבמות רמב

נפל לתוך כבשן האש והוא עמוק עד שאין יכול לעלות מעידין עליו אע"פ שלא שהא לשם הא לתוך מדורה אין מעידין אלא אם כן שהו עד שיעור שתצא נפשו שאיפשר שיצא:

נפל ליורה מלאה יין ושמן והיא רותחת על גבי האש מעידין עליו ואין חוששין שמא בנפילתו נפל מן היין ומן השמן על האש וכבהו ונצטנן אדרבה שמן מבעירו והיורה מוספת רתיחה ואף היין אע"פ שתחלתו מכבה סופו מבעיר ואף המים בדין זה ר"ל תחלתו מכבה וסופו מבעיר וכן יראה מלשון גדולי הרבנים ואף בתלמוד המערב הזכירו מים ושמן אלמא יין ומים לענין זה אחד הם ויש גורסין בראשונה ליורה מלאה יין ושמן אין מעידין עליו:

המשנה הרביעית והכונה בה בענין החלק השלישי והוא שאמר אפילו שמע מן הנשים אומרות מת איש פלוני דיו ר' יודה אומר אפילו שמע מן התינוקות אומרין הרי אנו הולכין לספוד ולקבור את איש פלוני בין מתכוין בין שאינו מתכוין ר' יודה בן בבא אומר בישראל עד שיהא מתכוין ובגוי אם היה מתכוין אין עדותו עדות אמר הר"ם פי' יאמן מאמר התינוק אצל ר' יהודה בשני תנאים אחד מהם כאשר שמע אותן יאמרו באנו לספוד ולקבור פלוני והשם ששמע אותם יספדו קצת ההספד כמו שיאמרו היה שם כך וכך ספדנים והיה שם פלוני ועשה פלוני כן ואמר פלוני כן ומה שדומה לזה ויאמן הגוי באמרו מת פלוני כאשר הוא מסיח לפי תומו והלכה כר' יהודה וכר' יודה [בן בבא]:

אמר המאירי אפילו שמע מן הנשים מת פלוני דיו כלומר ויכול להעיד בבית דין שמת ובתוספתא אמרו אפילו שמע קול מקוננת מזכירתו בין המתים ולמדת שאף עד מפי עד כשר אף מפי אשה ומפי עבד ומכל מקום צריך שישמע מפי בן דעת הא מפי שוטה או קטן לא:

ור' יהודה אומר אפילו שמע מפי התינוקות הרי אנו הולכין לספוד ולקבור את איש פלוני ושאלו בגמרא ודילמא לא אזול ותירצו אימא הרי אנו באים מלספוד ומלקבור את איש פלוני ואף לזו שאלו דילמא קמצא בעלמא שכיב ואסיקו ליה כשמיה ותירץ דקאמרי כך וכך רבנן הוו התם כך וכך ספדני כלומר שמאחר שהקטן אינו בן דעת אין מעידין על פי דבריו אלא אם כן נראין דבריו מכוונים וזה שאמר אחר כן בין במתכוין בין שאינו מתכוין פירושו בין שהקטן או המעיד מתכוין להעיד ולהתיר את אשתו בין שאינו מתכוין אלא שמשיח לפי תומו:

ור' יהודה בן בבא אומר בישראל עד שיהא מתכוין ר"ל אף כשהוא מתכוין אבל בגוי אם היה מתכוין הרי זה עדות ואין עדות לגוי ונמצא שישראל נאמן בין במתכוין בין בשאין מתכוין אפילו אשה או עבד או שפחה או קטן בדברים מכוונים אבל גוי אין משיאין על פיו אלא במסיח לפי תומו:

משנה מעידין לאור הנר לאור הלבנה ומשיאין על פי בת קול מעשה באחד שעמד על ראש ההר ואמר איש פלוני בן איש פלוני ממקום פלוני מת הלכו ולא מצאו שם אדם והשיאו את אשתו שוב מעשה בצלמון באחד שאמר אני איש פלוני בן איש פלוני נשכני נחש והריני מת הלכו ולא הכירוהו והשיאו את אשתו אמר הר"ם פי' בת קול הוא אשר באר באמרו מעשה באחד ומעשה בצלמון:

אמר המאירי מעידין לאור הנר ולאור הלבנה ר"ל אע"פ שלא ראוהו ביום הואיל וראוהו לאור הנר או לאור הלבנה והכירוהו מעידין עליו:

ומשגיחין בבת קול אע"פ שלא נראה להם אותו המדבר וכמו שפירשו באחד שעמד על ראש ההר ואמר איש פלוני בן איש פלוני מת והלכו ולא מצאו שם אדם והשיאו את אשתו ושאלו בגמרא וניחוש שמא שד הוא ותירצוה דוקא בשראו צורת אדם שם ובבואה דבבואה וחזרו ושאלו וניחוש דילמא צרה היא כלומר ומתכונת לקלקל ותירץ תנא דבי ר' ישמעאל בשעת הסכנה כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין ר"ל שאם בא אדם בשעת השמד ואמר אני פלוני בן פלוני דממקום פלוני כתבו ותנו גט לאשתי פלוניתא דממקום פלוני כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין דכיון דלא איפשר משום עיגונא אקילו בה רבנן ואין חוששין שמכוין הוא לקלקל וכן במושלך לבור ואנו גורסין אלא תנא דבי ר' ישמעאל כלומר ואין חוששין לצרה ולא לשד ומשיאין על פי הקול וכן עיקר ויש פוסקין דלצרה הוא דלא חיישינן הא לשד חיישינן ואין משיאין על פי הקול אלא בשראו צורת אדם ובבואה דבבואה עד שכתבו גאוני ספרד דהאידנא הני מילי לא קים לן בהו ומחמרינן בה ועיקר הדברים כמו שכתבנו:

ושוב מעשה בצלמון באחד שאמר איש פלוני בן פלוני נשכו נחש ומת והלכו ולא מצאו שם אדם והתירו את אשתו ויש גורסין בזו אני איש פלוני נשכו נחש ומת כלומר אני איש פלוני נשכני נחש והלכו שם ומצאוהו מת ולא הכירוהו ר"ל שנשתנית צורתו מצד שאיפשר שנשכו בפנים ונתפחו ואיפשר שנשתנית צורתו והתירו את אשתו על פי מה שאמר שהוא פלוני וכגון שראוהו על הדרך שפירשנו בראשונה וכן יש קורין בנוסחא זו שהוא היה אומר אני פלוני בן פלוני ואחר כך נשכו נחש ומת והתירוה אע"פ שלא הכירו צורתו ולענין פסק ודאי כך הוא אלא שלענין ביאור נראה כגירסא ראשונה ובבריתא שנאוה בנוסח זה מעשה שעמד אחד על ראש ההר ואמר איש פלוני בן איש פלוני של מקום פלוני נשכו נחש ומת הלכו ומצאוהו שתפחו פניו והשיאו את אשתו:

משנה אמר ר' עקיבא כשירדתי לנהרדעא לעיבור השנה מצאני נחמיה איש בית דלי אמר לי שמעתי שאין משיאין את האשה בארץ ישראל על פי עד אחד אלא יהודה בן אבא ונמתי לו כן הדברים אמר לי אמור להם משמי אתם יודעים שהמדינה הזאת משובשת בגייסות כך מקובל אני מרבן גמליאל הזקן שמשיאין את האשה על פי עד אחד וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני רבן גמליאל שמח לדברי ואמר מצינו חבר ליהודה בן בבא ומתוך הדברים נזכר רבן גמליאל שנהרגו הרוגין בתל ארזה והשיא ר"ג הזקן את נשותיהן על פי עד אחד והוחזקו להיות משיאין עד מפי עד ומפי אשה אשה מפי אשה מפי עבד ומפי שפחה ר' ליעזר ור' יהושע אומרים אין משיאין את האשה על פי עד אחד ר' עקיבא אומר לא על פי אשה ולא על פי קרובין אמרו לו מעשה בבני לוי שהלכו לצוער לתמרין וחלה אחד מהן בדרך והניחוהו בפונדק ובחזירתן אמרו לפונדקית איה איפה חברינו נומת להן מת וקברתיו והשיאו את אשתו אמרו לו לא תהא כהנת כפונדקית נאמנת שהוציאה להן מקלו ומנעלו ותרמילו ופונדתו וספר תורה שהיה עמו אמר הר"ם פי' אמרו שהמדינה הזאת משובשת בגייסות הוא סבה להמנעות הגעת העדות אצלם ואמר אליו מפני הדרכים בדבר החיילות אי אפשר להגיע אליהם והנה אם יגיע אליהם עד אחד יספיק ואין הלכה כר' אליעזר ולא כר' יהושע ולא כר' עקיבא אבל המשפט אצלנו משיאין על פי אשה ועל פי קרוב זולת הנשים המנויות קודם זה עד מפי עד מפי אשה מפי עבד מפי שפחה כשר לעדות זאת הפונדקית גויה היתה ומסיחה לפי תומה ולזה אמרו לה לא תהא כהנת כפונדקית ר"ל שהיא נאמנת להם לפי מה שקדם באורו שגוי מסיח לפי תומו כשר:

אמר המאירי אמר ר' עקיבא כשירדתי לנהרדעא לעיבור שנה מצאני נחמיה איש בית דלי אמר לי שמעתי שאין משיאין בארץ ישראל את האשה על פי עד אחד אלא ר' יהודה בן בבא אמרתי לו כן הדברים אמר לי אמור להם משמי אתם יודעים שמדינה זו משובשת בגייסות כלומר ואיני יכול לילך לפניכם להעיד אבל כך מקובלני מרבן גמליאל הזקן שמשיאין את האשה על פי עד אחד וכשהרציתי את הדברים לפני רבן גמליאל שמח ומתוך הדברים נזכר שנהרגו הרוגים בתל ארזא והשיאו נשותיהן על פי עד אחד והוחזקו להיות משיאין עד מפי עד אפילו אשה מפי אשה מפי עבד ומפי שפחה ר' אליעזר ור' יהושע אומרים אין משיאין על פי עד אחד ופירשוה בגמרא דקודם שהוחזקו קאמר וכן מה שאמר ר' עקיבא לא על פי שפחה ולא על פי קרובים ואמרו לו מעשה בבני לוי שהלכו לצוער עיר התמרים וחלה אחד מהם והניחוהו בפונדק ר"ל של גוים ובחזרתן אמרו לפונדקית איה חבירנו נמה להם מת וקברתיו והשיאו את אשתו ולא תהא כהנת ר"ל או ישראלית כפונדקית ואמר להם לכשתהא כפונדקית כלומר שהיא מסיחה לפי תומה והוציאה להם מקלו ותרמילו וספר תורה שהיה בידו ופירשוה בגמרא שהיתה מסיחה לפי תומה ואיה חבירנו דקאמרי פירשו בו שכשראתה אותם התחילה לבכות ומתוך כך שאלו לה איה חבירנו ואמרה להם מת וקברתיו זה מקלו וזה תרמילו וזה קבר שקברתיו ומכיון שבשעה שראתה אותם התחילה לבכות ואמרו לה איה חבירנו ונמה להם מת כו' סופה הוכיח שעליו היתה בוכה והרי היא כאמרה כן מתחלה ומכל מקום הלכה שהכל נאמנין להעיד אפילו אשה אפילו קרוב עד מפי עד בין במתכוין בין בשאינו מתכוין וגוי מיהא או גויה דוקא במסיח לפי תומו:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

כבר ביארנו במשנתנו שאין הגוי נאמן אלא במסיח לפי תומו אבל כל שמתכוין להעיד אינו כלום וכל שכן אם מתכוין להתיר וכיצד הם לשונות אלו מתכוין להתיר הוא שאומר פלוני מת השיאו את אשתו מתכוין להעיד הוא שאומר סתם איש פלוני מת מסיח לפי תומו הוא שאומר כלום יש אדם בבית פלוני שישמע את דבריו מת פלוני או שיאמר אוי לו לפלוני שמת כמה היה נאה כמה היה גבור או שיאמר חבל על פלוני שהיה הולך עמנו היאך מת לו פתאום וכיוצא בדברים אלו מדברים שהם מראים שאין כונתו להעיד ונאמן וישראל השומע מפיו יכול להעיד ואין צריך שיאמר קברתיו ומה שאמרו למטה חבל על יהודי שהיה הולך עמנו ומת וקברתיו וכן חבל על קולר של בני אדם שהיו הולכין לאנטוכיא ומתו וקברנום כך היה מעשה ומכל מקום אינו צריך וכמו שנראה להדיא במעשים שהוזכרו בסוגיא זו בבי חיואי ובבי חסא ובפרשא זריזא ומכל מקום גדולי המחברים כתבו בחבל על יהודי ובחבל על קולר והוא שיאמר קברתיו ויראה מלשונם שמצריכים לכך מפני שבאלו לא היו הגוים מכירים את אלו אלא שאמרו יהודי יצא עמנו מכאן ומת וכן יהודים הרבה יצאו עמנו ומתו והואיל ואנו יודעים אותם נאמנים ודוקא בקברתים אבל הראשונים שהיה הגוי מכיר אותו אין צריך לומר קברתיו ויש מבינים מלשונם שהראשונות בשהגוי הסיח לפי תומו וישראל העיד על פי דבריו ונשאת על פי עדות הישראל ובאחרונות בשנשאת על פי הגוי ואיני יודע בשתיהן מאי פסקה ועיקר הדברים בכלם שאין צריך לומר קברתיו כלל אלא כל מסיח לפי תומו נאמן ולא עוד אלא שכל שהתחיל בענין כמסיח לפי תומו אע"פ שחטפנו את דבריו ושאלנוהו והגיד הענין כמעיד בדבר נאמן אבל כל שסיפר הענין על פי שאלתנו אינו קרוי עוד מסיח לפי תומו ושני דברים אלו אתה למד ממעשה של פונדקית הנזכר במשנתנו שקראוה מסיחה לפי תומה ושאלו בה והא איה חברנו קאמר כלומר והיאך אתה קוראה מסיחה לפי תומה אחר שעל פי שאלתם היא מספרת והשיבו דכי חזת להו אתחילא ובכיא והתחלתה לבכות נעשה כהתחלת דבור והרי נמצאת כמתחלת לפי תומה ואע"פ ששאלוה איה חבירנו והגידה כל הענין לא יצאה לה מתורת מסיחה לפי תומה וכן בכל גוי מסיח לפי תומו כשר לעדות אשה אלא שצריך להתישב בדבר שלא יהא כמערים שאם ראינוהו כמערים וכנועץ על הדבר חוששין לו וכל שכן אם ראינוהו מגזם כגון שיאמר קטול לי אספסתא לחיותאי או בשיל לי קדרא ואי לא קטילנא לך כמה דקטילית לפלניא אין זה כלום שאינו עושה אלא להטיל אימה וכן בשלישי של גיטין כ"ח ב' התבאר שכל ששמע מערכאות של גוים פלוני מת ר"ל מיתת עצמו כגון דשדו ליה לקמוניא חלילא או נהרג על ידינו אין מעידין עליו שלא אמרו אלא להטיל אימה הא מבית דין של ישראל מעידין אף ביוצא ליהרג ויש חולקין בה כמו שביארנו שם:

וכשם שהגוי המסיח לפי תומו נאמן במת ובנהרג כך אם טבע במים שיש להם סוף או במים שאין להם סוף אם אמר שהעלוהו וראהו מת וכל שכן עד אחד וכן כתבוה גאוני ספרד וכבר ביארנוה למעלה:

גזלן של דבריהם כשר לעדות אשה כמו שכתבנו בפרק שני כ"ה ב' אבל גזלן של תורה פסול ואינו דומה לעבד או שפחה שהרי אלו כשרים הם ואין נפסלין בעבירה ולא גרעי מנשים אבל גזלן או הפסול בעבירה שפיסולו גרם לו אינו נאמן וכתבו גדולי הפוסקים שאם הסיח לפי תומו נאמן דלא גרע מגוי ומכל מקום יש לפקפק בדבר שמאחר שהוא יודע בדבר אף הוא מתכוין להערים וכן התבאר שם שהאומר מת פלוני אני הרגתיו שיכול לישא את אשתו שאין אדם משים עצמו רשע:

בתוספתא אמרו אין מעידין אלא אם כן מכירין שמו ושם עירו ר"ל שאם אמר העד יהודי אחד היה עמנו במקום פלוני שכך היו סימניו אינו כלום אפילו היה העד ישראל אבל אם אמר איש אחד יצא עמנו מעיר פלונית ומת מפשפשין באותה העיר ואם לא יצא משם אלא הוא תנשא אשתו וכן פסקוה גדולי המחברים: