מאירי על יבמות רמא

זה שביארנו במשנה שאין מעידין לאחר שלשה ימים הא תוך שלשה מעידין כל שראה פדחת ופרצוף פנים עם החוטם מכל מקום במים נשתנה הדין פעמים שאף בתוך שלשה אין מעידין ופעמים שאף לאחר שלשה מעידין וכיצד הוא הענין כל שהוכה ונשתהא במים עד שתפח אין מעידין אפילו תוך שלשה וכמו שאמרו כל היכא דאיכא מכה מיא מרזו למכה אבל כל שאין בו מכה וטבע הרי המים מעמידים את הצורה מרוב קרירותם וכל שראוהו תכף שיצא מן המים עם פדחת ופרצוף פנים עם החוטם והכירוהו אפילו עמד בתוך המים חמשה ימים מעידים עליו וכמו שאמרו מאי היכא דליכא מכה צמתי ולא עוד אלא שיש לפרש אפילו כמה ימים כל שראוהו בשעה שעלה וכן כתבוה גדולי המחברים ואע"פ שהוזכרו חמשה ימים בסוגיא זו מעשה שהיה כך היה ואף בתלמוד המערב אמרו מעשה באחד שנפל לירדן ועלה לאחר שבעה עשר יום והכירוהו מפני שצרפתו צנה והשיאו את אשתו ודוקא בשראוהו תכף שעלה אבל אם הוציאוהו מן המים ונשתהא יותר על שעה אחת אפילו בתוך שלשה שמתוך שנתלחלח בתוך המים מיתפח תפח וצורתו משתנית אע"פ שאין רואין אותו תפוח שמא תפוח ואינו ניכר וגדולי המחברים מקילין אלא אם כן נשתהא יותר משעה וכן שתפח ואע"פ שהדברים נראין אין סוגית הגמרא מוכחת כן וכבר ביארנו שכל שיש באלו סימן מכשירין אותה וגדולי הפוסקים נראה שסוברים דוקא בחמשה ימים:

אחרוני הרבנים עשו עצמם כמתמיהים על דברים אלו שכתבו בתלמוד בענינים הללו הן על מה שאמרו שאין היכר אלא בראיית פדחת ופרצוף פנים עם החוטם הן על מה שאמרו שאחר שלשה אין מעידין עליו עד שכתבו שלא הצריכו בפדחת וחוטם ופרצוף אלא בשאין שם אלא פרצוף אבל אם כל גופו שלם ניכר הוא בטביעות עינא או בסימנין ואפילו אחר כמה ימים וכן כתבו שלא הזקיקו לתוך שלשה אלא כשאין שם כל הגוף והוא נחבל בפנים אבל כל שאינו נחבל בפנים ניכר הוא לאחר כמה וסוגיא כלה מעידה כנגד דבריהם מתחלה ועד סוף ומתוך כך אין לחוש לדבריהם ובעינינו ראינו מי שנמצא הרוג והודיעו לאלתר הדבר לקרוביו ולסוף שלשה ימים באו קרוביו ולא הכירוהו כלל ובאמת שלא כל האדם שוה בכך אלא שדנו חכמים אחר הרוב וכל שנמצא הרוג ולא נודע אם תוך שלשה אם לאחר שלשה יש אומרין שמעידין עליו מן הסתם ויש חולקין וכן הפרצוף דבר ידוע שאין טביעות עינא בגוף אלא אם כן היה סימן מובהק והפרצוף ידוע הוא שאין הכרתו בלא אלו וכמו שאמרו אבא בר מניומי אסקו ביה זוזי בי ריש גלותא הוה מייתי קירא בבלייתא ר"ל שעוה בבלאות של בגד והוה מדבק אפותייה ר"ל על מצחו חלוף קמייהו ולא מבשקרי ליה ר"ל שלא היו מכירים אותו:

כבר ביארנו שאף עד אחד נאמן בעדות אשה כשאומר ראיתיו שמת כמו שהוא נאמן בשמעתי שמת וראיה לדבר זה אסבה רבא לדביתהו אפומא דשושבינא ואם כן אף בלא אמר קברתיו נאמן וכנגד גדולי הפוסקים והמחברים וכבר ביארנוה בפרק שלום:

זה שביארנו בטבע במים שאין להם סוף שאשתו אסורה דוקא שלא לינשא לכתחלה אבל אם נשאת לא תצא ואין גוערין בו כלל וכמו שאמרו למטה מאן איכא בי חסא טבע חסא ואינסיבא איתתיה ולא אמרו לה ולא מידי וכתבו גאוני ספרד דהוא הדין לכל שנפלו במקום סכנה העשוי למות שם אלא שאנו חוששין שיצא אבל חכם שהורה לינשא לכתחלה מנדין אותו ולא סוף דבר באדם שאינו מפורסם שאיפשר שעלה ואין לו קול אלא אף בתלמיד חכם או אדם מפורסם שהיה לנו לומר שאם עלה יש לו קול אין משיאין את אשתו ולא סוף דבר במים הנובעים שהם ניגרים בשטף אלא אף האגם שהוא מים שאינם טבעים ושהם נקוים במקום אחד הואיל ומכל מקום יש שם רוב מים עד שאין העין רואה מארבע רוחותיו הרוח מניעתם ועל ידי גלים שבו מוליכים את הנטבע בהם למקום רחוק ושמא יצא ולא ראוהו וכן שכל מים שאין להם סוף הואיל ויש שם מים מרובים נעשין שם דגים הרבה ודגים חוטטים בהם מחילות סמוך לשפת הנהר מקום שהוא גבוה מן המים עד שאין המים ממלאים את כלה ואדם הנכנס שם מגביה צוארו ועומד ראשו למעלה מן המים ואע"פ שבמים שיש להם סוף אחר שאין דגים גדולים ומרובים לשם אינם מצויים לעשות מחילה ואין חוששין בה באין להם סוף מיהא חוששין בסוגיא זו העידו על שני בני אדם שהיו צדין במכמורת בירדן נכנס אחד מהם למחילה של דגים ושקעה חמה ולא ראה פתחה של מחלה ושהא חברו עד כדי שתצא נפשו ובא והודיע לביתו למחר זרחה חמה והכיר פתחה של מחלה ויצא ומצא הספד גדול בתוך ביתו וכן כמה ענינים מצויים במים שאין להם סוף שהצלתו של אדם מזדמנת על ידם ברחמי שמים העיד רבן גמליאל שראה ספינה שנשברה והיה מצטער על תלמיד חכם שבה ומנו ר' עקיבא לכשיצא רבן גמליאל ביבשה ישב ר' עקיבא ודן לפניו בהלכה אמר לו בני מי העלך אמר לו דף של ספינה נזדמן לי כל גל וגל שבא עלי נענתי לו ראשי ועבר על גבי והלך לו מכאן אמרו חכמים דרך צחות אם יבאו רשעים על אדם ינענע להם ראשו כלומר שיודה להם וידחה מפני השעה ולא יתגרה עמו באותה שעה אמרו כמה גדולים דברי חכמים שאמרו מים שאין להם סוף אשתו אסורה ואף ר' עקיבא העיד שראה ספינה שנטרפה בים והיה מצטער על תלמיד חכם שבה ומנו ר' מאיר וכשעלה ר' עקיבא למדינת קפוטקיא בא ר' מאיר וישב לפניו ודן עמו בהלכה אמר לו מי העלך אמר לו גל טרדני לחברו וחברו לחברו והקיאני ליבשה באותה שעה אמר כמה גדולים דברי חכמים שאמרו מים שאין להם סוף אשתו אסורה הא מים שיש להם סוף אי אפשר אלא אם כן במעשה נס ואין למדים הימנו והוא שאמר ר' מאיר במשנתנו מעשה באחד שנפל לבור הגדול ולאחר שלשה עלה והשיבו לו בבריתא אין מזכירין מעשה נסים שהרי על כל פנים יש כאן נס אחר ולא על שעמד שלשה ימים בלא אכילה שהרי כתוב וצומו עלי אל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה ויום ואף חכמי הטבע כתבו שאיפשר לחיות בלא אכילה תשעה ימים ואף העשירי על ידי עמידה בצד האור אלא שלא ישן וכבר אמרו שבועה שלא אישן שלשה ימים מלקין אותו וישן לאלתר ומכל מקום לרבנן כל שביש להם סוף מעידין עליו בשעור שתצא נפשו ואין צורך לשלשה ימים ושיעור שתצא נפשו יראה שהן שלש שעות וממה שאמרו בבתו של נחמיה חופר שיחין שנפלה לבור גדול באו והודיעו את ר' חנינא בן דוסא שעה ראשונה אמר להם שלום שניה אמר להם שלום שלישית אמר להם עלתה כלומר שלישית שאילו עמדה שם אי אפשר לחיות אמר להם עלתה ואמרו לו נביא אתה אמר להם לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי אלא אמרתי דבר שהצדיק נצטער בו כל ימיו ר"ל להיות חופר שיחין לעולי רגלים יכשל בו זרעו ואעפ"כ העידו שמת בנו בצמא ללמדך מה שנאמר וסביביו נשערה מאד מלמד שהב"ה מדקדק עם סביביו אפילו כחוט השערה לצערם הרבה בעולם הזה כדי להיות שכרם צפון לעולם הבא:

ראוהו שנפל לגוב אריות ר"ל שאינו מלא אין מעידין עליו שמאחר שאינו מלא המקום רחב להם ואינו נופל עליהם ושמא באותה שעה אינם רעבים ועד שלא הזיקוהו עלה או העלוהו והוא הדין לחפירה שיש בה נחשים ועקרבים אם המקום רחב להם שם אבל אם נפל לחפירה מלאה נחשים ועקרבים ומאחר שהיא מלאה הרי הוא נופל עליהם והילכך מעידין עליו אע"פ שלא שהו שם שאף לכשתאמר שמא אינם רעבים אגב איצצא מזקי ר"ל על ידי הדוחק שהוא דוחק בנפילתו והוא הדין לבור מלא אריות עד שנופל עליהם אלא שסתם אריות עומדים במקום רחב וסתם נחשים ועקרבים מתכנסים במקום צר: