מאירי על יבמות רמ

אין האדם מטמא מתורת מת עד שתצא נפשו אע"פ שבודאי אי אפשר לו לחיות ממכה זו או מחולי זה כגון שהיה מגוייד או גוסס אפילו נשחטו שני סימניו שעדין חי הוא אע"פ שסופו למות בודאי הא כל שיצאה נשמתו אע"פ שהוא מפרכס טמא והוא שאמרו חולין כ"א א' בנשברה מפרקתו ורוב בשר עמה או שנקרע כדג מגבו או שהותז ראשו שמטמא:

זה שביארנו במשנתנו שהמגוייד ר"ל שנחתכו גידיו איפשר לו לחיות ואין מעידין עליו פירושו בסכין מלובנת באש שמתוך המכוה מתרפא וכמו שאמרו מפני שיכול ליכוות ולחיות והוא הדין לסכין שאינה מלובנת אלא שכואוה למכה מיד אבל אם לא נכוה הרי זה מחלוקת שלר' שמעון בן אלעזר אף זה אין מעידין עליו ולרבנן מעידין עליו והלכה כרבנן וכל שראינוהו מגוייד ולא נודע אם בסכין מלובנת אם לאו חוששין לו להחמיר והוא שאמרוה במשנתנו בסתם ואף בתלמוד המערב אמרו אפילו מגוייד אני אומר בחרב מלובנת נכוה וחיה:

לענין ביאור מיהא זה שהעמידו משנתנו בסכין שאינה מלובנת ועל דעת ר' שמעון בן אלעזר שסובר שאיפשר לו לחיות הואיל ואיפשר ליכוות אע"פ שלא נכוה בשעת המכה והקשו בה ומי מצית מוקמת לה כר' שמעון בן אלעזר והא קתני סיפא מעשה בעסיא באחד ששלשלוהו לים ולא עלתה בידם אלא רגלו אחת ואמרו מן הארכובה ולמעלה תנשא כך פירושו דאי ר' שמעון בן אלעזר הואיל וסבירא ליה דמגוייד יש לו תקנה בכויה אף מארכובה ולמעלה כן הואיל ומכה שמבחוץ היא ואע"פ שיש טרפויות שאין מכוה מרפאתן כגון נחתכו הסימנין בזו אין הסכנה מצד החתך אלא מצד שאין בו סימנין אבל כאן אפשר לבהמה בלא רגל אף מן הארכובה ולמעלה ואין הסכנה אלא מפני החתך ודיה בכויה ותירץ דמיא שאני דמרזו מכה ר"ל שמכאיבין אותה וממרידין אותה ואינה נרפאת בכויה הא כל מכה שאינה במים מתרפאת בכויה אחר שהיא מכה מבחוץ שסכנתה מצד החתך והקשה לו מההוא טייעא דשקל ספסירא וגיידיה לגמליה ר"ל מארכובה ולמעלה ולא הפסיק לגמור את קול הנעירה שהיה נוער ומת מיד אלמא שאף בכויה אינה נרפאת ותירץ ההוא כחוש הוה ומתוך חולשתו מת לשעתו ורבא אוקמה בסכין מלובנת ודברי הכל מיהו דוקא במגוייד שהוא שלא במקום טרפות אבל מארכובה ולמעלה לא מהני בה סכין מלובנת ומכל מקום לגדולי הדור ראיתי שמפרשין דהכי קא מקשי ומי מצית מוקמת לה כר' שמעון בן אלעזר והא ר' שמעון לא סבירא ליה שמן הארכובה ולמעלה טרפה ולא מטעם שיכולה ליכוות שכל במקום טרפות אין מכוה עושה כלום ומגוייד פירושו חבורת חרב בגידים או בגוף עד שמרוב חבורות אי אפשר לחיות בלא כויה ולרבנן אף בכויה אלא שלר' שמעון אף מצד עצמה אינה טרפה וכמו שאמרו בפרק אלו טרפות מ"ב ב' והא איכא בהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה ותירץ סבר לה כר' שמעון בן אלעזר דמכשר ואי אפשר לפרש דמכשר מפני שאיפשר ליכוות שהרי הקשו שם בשלמא לתנא דידן דתנא תנא דלא תנא לא תנא אלא לתנא דבי ר' ישמעאל דקא מני שמנה עשרה הא איכא נחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה ותירץ סבר לה כר' שמעון דאמר יכולה ליכוות ולחיות והקשה וכי יכולה ליכוות מאי הוי והא תנא דבי ר' ישמעאל בכולהו סבירא ליה טרפה חיה אלא סבר לה כר' שמעון בן אלעזר ומכל מקום בתוספתא של חולין אמרו ר' שמעון בן אלעזר מכשיר מפני שיכולה ליכוות ולחיות ואף זו של חולין אנו גורסין בשניהם סבר לה כר' שמעון בן אלעזר ויראה לי לפרש שאף ר' שמעון בן אלעזר אינו מכשירה אלא מפני שיכולה ליכוות ולחיות ומתוך כך אינו כוללה בטרפות וכשהקשה הא איכא בהמה שנחתכו רגליה מארכובה ולמעלה תירץ לו סבר לה כר' שמעון בן אלעזר דאמר יכולה ליכוות ולחיות והילכך אינה טרפה וחזר והקשה ולתנא דבי ר' ישמעאל מיהא הא לא מפקעת לה מטרפות משום דיכולה ליכוות ולחיות דהא כולהו נמי טרפה חיה אלא הכי קאמר תנא דבי ר' ישמעאל סבירא ליה כר' שמעון בן אלעזר דאמר כשרה כלומר שאינה בכלל טרפות ואע"ג דר' שמעון משום יכולה ליכוות אתי עלה תנא דבי ר' ישמעאל סבר לה כהלכתיה ר"ל שאינה טרפה ולא כטעמיה ר"ל שיהא הטעם מפני שיכולה ליכוות אלא שלא נמנית בכלל טרפות כלל וכן נראה לי ברור ובספרים ישנים מדוייקים מצאתיה כן ר"ל שגורס בשניהם סבר לה כר' שמעון בן אלעזר:

ממה שכתבנו למדת שכל ששחט בו שנים או רוב שנים אפילו ראינוהו בורח מעידין עליו שהרי אי אפשר לו לחיות אלא זמן מועט ומכל מקום אם באותו זמן מועט רמז ואמר כתבו גט לאשתי כותבין ונותנין וכל שניתן מחיים כשר וכבר ביארנוה במקומה בפרק קורדיקוס ע' ב' וכן זו שאמרו בשחט בו שנים או רוב שנים שאינו גולה אלא אם כן שחטו במקום שאין הרוח שולט בו ושלא פרכס כבר ביארנוה שם: