מאירי על יבמות רלה

המשנה החמישית והכונה בה בענין החלק הרביעי והוא שאמר האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים באת ואמרה מת בעלי תנשא ותטול כתובתה וצרתה אסורה היתה בת ישראל לכהן תאכל בתרומה דברי ר' טרפון ר' עקיבא אומר לא זו דרך מוציאתה מידי עבירה עד שתהא אסורה לינשא ואסורה מלאכול בתרומה אמרה מת בעלי ואחר כך מת חמי תנשא ותטול כתובה וחמותה אסורה היתה בת ישראל לכהן תאכל בתרומה דברי ר' טרפון ר' עקיבא אומר לא זו דרך מוציאתה מידי עברה עד שתהא אסורה להנשא ואסורה בתרומה אמר הר"ם הלכה כר' טרפון:

קדש אחת מחמש נשים ואין ידוע אי זו קדש כל אחת ואחת אומרת אותי קדש נותן גט לכל אחת ואחת וכתובה ביניהן ומסתלק דברי ר' טרפון ר' עקיבא אומר לא זו דרך מוציאתו מידי עבירה עד שיתן גט וכתובה לכל אחת ואחת גזל מחמשה ואין ידוע אי זה גזל כל אחד ואחד אומר אותי גזל מניח את הגזלה ביניהן ומסתלק דברי ר' טרפון ר' עקיבא אומר אין זו דרך מוציאתו מידי עבירה עד שישלם גזלה לכל אחד ואחד אמר הר"ם הלכה כר' עקיבא:

אמר המאירי האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים ובאה ואמרה מת בעלי תנשא ותטול כתובה וצרתה אסורה שאין מתירין את הצרה על פיה שחשודה היא שתכוין לקלקלה אף במקום שמקלקלת עצמה עמה וכמו שאמרו דילמא תמות נפשי עם פלשתים קא עבדא ואם היתה אשת כהן אוכלת הצרה בתרומה שמאחר שאין אתה מאמינה להשיאה אי אתה מאמינה לפסלה מן התרומה דברי ר' טרפון ור' עקיבא אומר לא זו הדרך מוציאתה מידי עבירה דסתם צרה דלא מהימנא חששא בעלמא היא ולהחמיר בה אלא אסורה בתרומה והלכה כר' טרפון ולא סוף דבר לגבי צרה דחשידא לקלקולא משום צערא דגופה ר"ל שמערבבתה בתשמיש אצל בעלה אלא אף בחמות שאין שנאתה מחמת צערא דגופה אלא מחמת דבר אחר הדין כן והוא שאמר אחר כן אמרה מת בעלי ואחר כך מת חמי תנשא היא ותטול כתובה וחמותה אסורה שאין משיאין אותה על פי כלתה אע"פ שהקדימה מיתת בעלה ושלפי דבריה אינה כלתה עכשו שמא מכוונת היא לקלקלה אף במקום שמקלקלת עצמה משום תמות נפשי כו' ואם אמרה מת חמי תחלה ואחר כך אומרת מת בעלי אף היא תנשא וחמותה כל שכן שאסורה שהרי אף לפי דבריה כלתה היא בשעת העדות אלא שבזו אין מחלוקת לענין תרומה שאף כשאמרה מת חמי הואיל ואינה אומרת עדין מת בעלי אף החמות אוכלת בשביל בנה הא כשאמרה מת בעלי ואחר כך אמרה מת חמי ובאה לפסלה מן התרומה לר' טרפון אינה נאמנת ולר' עקיבא נאמנת והלכה כר' טרפון וכבר הביאו בה ראיה בגמרא ממה שאמרו במשנתנו ניתן לי בן במדינת הים ואמרה מת בני ואחר כך מת בעלי נאמנת מת בעלי ואחר כך בני אינה נאמנת וחוששין לדבריה להחמיר וחולצת ולא מתיבמת כמו שיתבאר לדבריה הוא דחיישינן הא לדברי צרה לא חיישינן ולמדת לפי דרכך שאם אמרה ניתן לי בן במדינת הים מת בעלי ואחר כך מת בני אינה נאמנת לגבי צרתה אף להחמיר ומותרת צרתה להתיבם: