מאירי על יבמות רלד

המשנה הרביעית והכונה בא בענין החלק השלישי גם כן והוא שאמר עד אומר מת ונשאת ובא אחר ואמר לא מת הרי זו לא תצא עד אומר מת ושנים אומרים לא מת אע"פ שנשאת תצא שנים אומרים מת ועד אומר להן לא מת אע"פ שלא נשאת תנשא אחת אומרת מת ואחת אומרת לא מת זו שאמרה מת תנשא ותטול כתובה וזו שאמרה לא מת לא תנשא ולא תטול כתובה אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג ר' מאיר אומר הואיל והם מכחישות זו את זו הרי אלו לא ינשאו ר' יודה ור' שמעון אומרים הואיל וזו וזו מודות שאינו קיים הרי אלו ינשאו עד אומר מת ועד אומר לא מת אשה אומרת מת ואשה אומרת לא מת הרי זו לא תנשא אמר הר"ם פי' אלו הנזכרות החשודות מפני השנאה אולי יפתוה להנשא כדי שתצא מזה ומזה ויהיו בניה ממזרים אמנם כאשר הביאה אחת מאלו הנזכרות גט אליה ואמרה בפני נכתב ובפני נחתם הנה היא נאמנת ולא נחשוד אותה בשקר מפני שהכתב מוכיח ואע"פ שזה הכתב לא יתקיים אלא בדבורה אבל משיגיע בו הענין עד שתזייף הכתב פעם אחת ואמר עד אחד אומר מת ושנים אומרים לא מת ואפילו היה העד הראשון פסול או אשה והיו השנים פסולין או שתי נשים ואין הלכה כר' מאיר:

אמר המאירי עד אחד אומר מת ונשאת ואחר כו' בא עד אחד ואמר לא מת לא תצא ושאלו בגמרא טעמא דנשאת הוא דלא תצא הא אם לא נשאת לא תנשא והא אמר עולא כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים והרי הוא כמו שהעידו שנים שמת ואידך הוה ליה חד ואין דבריו של אחד במקום שנים ותירץ דהאי ונשאת דקאמר פירושו והתירוה לינשא כלומר עד אחד אומר מת והתירוה בית דין לינשא על פיו אלא שלא נשאת עדין ובא עד אחד ואמר לא מת לא תצא מחזקת היתירה ומשיאין אותה ואע"פ שבשני של כתובות כ"ב ב' אמרו לא תנשא לכתחלה משום לזות שפתים איפשר שאף זו כך היא כלומר תנשא לכתחלה אלא שבעלת נפש תחוש ללזות שפתים ויש דנין כן אף בהותרה לינשא על פי אשה שהרי אף היא בכלל שהאמינה תורה והביאו ראיה ממה שאמרו בשני של כתובות אני וחברתי טהורות ואמר לה עד אחד את וחברתך טמאות איהי כיון דאיכא עדים לאו כל כמינה דהא ליכא הפה שאסר הוא הפה שהתיר חברתה מישתריא אפומא דידה וכן שבתלמוד המערב אמרו כל מקום שהכשירו עדות אשה האיש מכחיש את האשה והאשה מכחשת את האיש כלומר ששוים הם הא על פי עצמה אף בנשאת תצא וכן נראה בפרק האשה רבה ויש חולקים לומר דאשה לגבי כשר אפילו נשאת תצא ובשבויה הוא שהקלו ואף גדולי המחברים כתבו אשה אומרת מת או היא עצמה שאמרה מת בעלי ואחר כך בא עד כשר ואמר לא מת הרי זו אפילו נשאת תצא אבל כל שהותרה על פי עד כשר אע"פ שבא עד אחד ואמר לא מת לא תצא מחזקתה ותנשא הא כל שבא עד שני קודם שהותרה הרי זה כבאו בבת אחת שלא תנשא כמו שיתבאר בסוף המשנה:

עד אחד אומר מת ושנים אומרין לא מת אפילו נשאת תצא וסתמא בשכלם כשרים ומתוך כך שאלו בה פשיטא שאע"פ שהאמינה תורה עד אחד במקום שנים מיהא לא כלום הוא והעמידוה בשכלם פסולים וסוף הענין שאילו היה עד אחד כשר אומר מת ושנים או מאה נשים או פסולים אומרין לא מת כל שהותרה לא תצא מחזקתה ותנשא שכל הפסולים כעד אחד הם והוה ליה כעד אומר מת ועד אומר לא מת שביארנו את דינו אבל כל שבא עד פסול או אשה ואמר מת ובאו שני פסולים או נשים ואמרו לא מת אפילו נשאת תצא שאף בפסולי עדות הולכין אחר רוב דעות והוה ליה כעד כשר אומר מת ושנים כשרים אומרים לא מת שאפילו נשאת תצא וזהו שאמרו ללישנא בתרא דר' נחמיה עשו שתי נשים באשה אחת כשני אנשים באיש אחד אבל שתי נשים באיש אחד כפלגא ופלגא דמו כלומר שאם באו בבת אחת לא תנשא ובזה אחר זה והותרה על פי ראשון לא תצא מחזקתה ולמדת שדברי ר' נחמיה אע"פ שהוא חולק עם עולא לענין זה מיהא הלכה הם כמו שביארנו בפרק האשה רבה:

שנים אומרים מת ואחד אומר לא מת אע"פ שלא נשאת תנשא וסתמא בשכלם כשרים ואף זו פשוטה היא אלא שהעמידוה בפסולי עדות ולימד שאף בשכלם פסולי עדות אין אומרין הוו להו כחד וחד שלא תנשא אלא הולכין אחר רוב דעות ותנשא שהולכין אף בפסולין אחר רוב דעות אף לקולא ודין שנים אומרין מת ושנים אומרין לא מת לא הוזכר כאן ואם הם כלם פסולין דנין אותם כעד ועד שהוזכר כאן ואם כלם כשרים התבאר בשני של כתובות שלא תנשא ואם נשאת תצא שהרי באשם תלוי קיימי אלא אם כן נשאת לאחד מעידיה ושאף היא תאמר בריא לי:

אחת אומרת מת ואחת אומרת לא מת כלומר שיש לו שתי נשים ואחת מהן אומרת מת ואחת אומרת לא מת זו שאומרת מת תנשא ותטול כתובה ואין הכחשת צרתה כלום כשם שאינה נאמנת במת כך אינה נאמנת עליה בלא מת וזו שאמרה לא מת לא תנשא ולא תטול כתובה ר"ל אפילו הודת אחר כן דשויא לה לנפשה חתיכה דאיסורא וכן הדין אפילו שתקה שלא תנשא שהרי אינה נשאת בעדות צרתה אפילו נשאת צרתה על פי עצמה כמו שביארנו אלא שלימדנו דמכיון דאמרה לא מת אפילו חזרה ואמרה מת אינה נאמנת הואיל ואומרת מת באותה שעה שאמרתי לא מת שנמצאת סותרת דבורה וזהו שאמרו בגמרא לא מת איצטריכא ליה סלקא דעתך אמינא האי מימת מית והאי היא דמיכונא לקלקולה לצרה וכי חזיא דלא אהני לה הדרא בה מהו דתימא אמתלא היא דלקלקולא הוה עבדא וכי הדרא מהימנא קמ"ל:

אחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג ר' מאיר אומר הואיל ומכחישות זו את זו לא ינשאו ור' יהודה ור' שמעון אומרים הואיל ושתיהן מודות שאינו קיים ינשאו שתיהן והלכה כדבריהם שאין זו הכחשה לענין זה וכל שכן בעד אחד אומר מת ואחד אומר נהרג ולענין ביאור מיהא אתה צריך לומר במה שנאמר במשנה תחלה זאת אומרת מת וזאת אומרת לא מת זו שאומרת מת תנשא דלא כר' מאיר היא:

עד אחד אומר מת ועד אחד אומר לא מת וכן אשה אומרת מת ואשה אומרת לא מת הרי זו לא תנשא הואיל ובאו בבת אחת ולא התבאר כאן אם נשאת מה דינו וגדולי המחברים כתבו שאם נשאת לאחד מעידיה ואף היא אומרת בריא לי לא תצא וכן יראה בשני של כתובות כ"ב ב' הא כל שבצד אחר תצא ויש חולקים לומר שאף לאחד מעידיה תצא דעד אחד בהכחשה לא כלום הוא ואפילו היה עד פסול אוסר ועד כשר מתיר וכן הסכימו בה גדולי הדורות ובתלמוד המערב הזכירוה אלא שנחלקו בה והוא ששנו שם עד אחד אומר מת ונשאת ובא אחד ואמר לא מת הרי זו לא תצא הא אמר עד שלא נשאת ונשאת תצא אמר ר' יוחנן זו דברי ר' מנחם אבל חכמים אומרין אף עד שלא נשאת לא תנשא ואם נשאת תצא:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו: