מאירי על יבמות רלו

ועל ידי מה שהזכיר ר' עקיבא בלא זו הדרך כו' נתגלגל לבאר בקדש אחת מחמש נשים ואינו יודע אי זו קדש וכל אחת אומרת אותי קדש נותן גט לכל אחת ומניח כתובה ביניהם ומסתלק ואע"פ שכתבנו במציעא שאין לארוסה כתובה אלא בכתב ובזו ודאי אם כתב לה אף הדבר מתברר מתוכה איפשר ששמותיהן שוים או שמודה שכתב ואבדה הכתובה ואינו יודע לאי זו כתב או שקנו מידו ואינו יודע לאי זו ועדים הלכו להם ור' עקיבא אומר לא זו הדרך מוציאתו מידי עבירה עד שיתן כתובה לכל אחת ואחת ופירשו בגמרא שלא נחלק ר' עקיבא אלא בקדש בביאה ומשום דהואיל ועבד איסורא דרבנן וכמו שאמרו נ"ב א' רב מנגד אמאן דמקדש בביאה אבל בכסף או שטר אף ר' עקיבא מודה שמניח כתובה ביניהם ומסתלק וכן הלכה:

ונתגלגל אחר כן מזו לגזל אחד מחמשה בני אדם ואין ידוע לאי זה גזל וכל אחד אומר אותי גזל מניח גזילה ביניהם ומסתלק דברי ר' טרפון ור' עקיבא אומר אין זו הדרך מוציאתו מידי עבירה עד שישלם גזילה לכל אחד ואחד ואף זו דוקא אמרה ר' עקיבא בגזל דאיכא איסורא אבל לקח מאחד מחמשה ואינו יודע ממי אף הוא מודה שמניח דמי מקח ביניהם ומסתלק וכן בפקדון או מלוה וכיוצא בהן ואע"פ שאין בית דין מכריחין אותו בכלום שאע"פ שכלם תובעין אותו בריא והוא מודה שקבל מאחד מכל מקום לגבי כל חד וחד מנה לי בידך והלה אומר איני יודע שפטור הואיל ומכל מקום חייב הוא לאחד אינו יוצא ידי שמים אלא בדרך שהזכרנו אם לגזל אם למקח והלכה כר' עקיבא ואף בגזל כתבו גאוני ספרד דוקא בשכלם תובעים בבריא הא לאו הכי מניח גזילה כו' ואף בטענת בריא פירשוה דוקא בשבועה דרבנן כעין דאוריתא כדין חנוני ופועלים האמור בשבועות וכן בקדש חמש נשים בביאה לענין כתובה אין גובות אלא בשבועה:

זהו ביאור המשנה ולמדת פסק שבה מתוך דברינו ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

המשנה הששית והכונה בה בביאור החלק החמישי והוא שאמר האשה שהלכה היא ובעלה ובנה למדינת הים באת ואמרה מת בעלי ואחר כך מת בני נאמנת בני ואחר כך מת בעלי אינה נאמנת וחוששין לדבריה וחולצת ולא מתיבמת נתן לי בן במדינת הים ואמרה מת בני ואחר כך מת בעלי נאמנת בעלי ואחר כך מת בני אינה נאמנת וחוששין לדבריה וחולצת ולא מתיבמת נתן לי יבם במדינת הים ואמרה מת בעלי ואחר כך מת יבמי יבמי ואחר כך מת בעלי נאמנת הלכה היא ובעלה ויבמה למדינת הים אמרה מת בעלי ואחר כך מת יבמי יבמי ואחר כך מת בעלי אינה נאמנת שאין האשה נאמנת לומר מת יבמי שתנשא ולא מתה אחותי שתכנס לביתה ואין האיש נאמן לומר מת אחי שייבם את אשתו ולא מתה אשתו שישא את אחותה אמר הר"ם בבבא ראשונה בהיותנו יודעין בולד והיא בזה הענין אסורה ליבם ולזה לא נאמינה באמרה מת בני ואחר מת בעלי ותהיה מותרת ליבם לפי שהדבר אשר התבאר אצלנו שהיא אוסרת אותה בענין מה לא נאמינה בהסרת זה הענין לפי דבריה אבל חוששין לדבריה כמו שנזכר ובבא השנית להיותנו יודעין שאין לה וולד ויצאת ממנו והיא מותרת ליבם הנה היא נאמנת באמרה אני נשארתי בזה הענין שמותרת ליבם ותתיבם וזהו נתן לי בן ומת בחיי בעלי שהפה שאסר הוא הפה שהתיר אולם אם אמרה שהולד אשר נולד לי מת אחר מות אישי הנה היא אינה נאמנת לפי שהיא תרצה לפטור עצמה מן החליצה ומן היבום במאמרה ואנחנו נדע אותה בענין שהיתה בו זקוקה ליבם אבל מדרך האסור גם כן חוששין לדבריה כמו שנזכר נתן לי יבם במדינת הים וגו' זה כלו מבואר ממה שהקדמנו והוא הולך אחר העקר הידוע הפה שאסר הוא הפה שהתיר:

אמר המאירי האשה שהלכה היא ובעלה ובנה למדינת הים ובאה ואמרה מת בעלי ואחר כך מת בני ר"ל ואחר כך אמרה מת בני נאמנת שהרי אלו שתקה מבנה מותרת לעלמא והרי כשאומרת מת בעלי והאמנתה כשאמרה אחר כן מת בני לא חדשה בעצמה כלום שהרי היתה בחזקת היתר לשוק ובחזקת איסור לאחים:

אמרה מת בני ונמצאת מזקקת עצמה ליבם לכשימות בעלה ואחר כך אמרה מת בעלי אינה נאמנת שמא עיניה נתנה ביבם ולא אמרו להאמינה במת בעלה אלא משום דעבידא מילתא לאיגלויי אבל זו שמא מת בעלה תחלה ומתוך שנתנה עיניה ביבם אמרה תחלה מת בני וידיעת אי זה מת תחלה אינו עשוי להגלות ואינה נאמנת להתיבם אלא חוששין לדבריה וחולצת ואחר כך מתירין אותה לשוק:

הלכה היא ובעלה בלא בן ובאה ואמרה בן ניתן לי שם ואמרה מת בני שניתן לי שם ואחר כך אמרה מת בעלי נאמנת להתיבם שהרי מוחזקת היתה שאין לה בן והרי היא מעמדת עצמה בחזקתה ואלו היתה שותקת מבנה נאמנת ונמצא שלא נתחדש עליה בדבורה שום דבר:

אמרה מת בעלי תחלה ואחר כך מת בני אינה נאמנת שהרי עכשו בדבורה הראשון שויא נפשה איבם חתיכה דאיסורא וחוששין שמא מתוך שרוצה להפקיע את עצמה מן היבם אומרת מת בני ואינה חוששת שהרי ידיעת אי זה מת תחלה אינו עשוי להגלות ומכל מקום חוששין לדבריה וחולצת מן היבם ואחר כך מתירין אותה לשוק ופירשוה בפרק אחרון דוקא בגרושה שכבר היתה אסורה לכהן מאיליה אבל אם היתה בחזקת כשרות לכהונה לא תחלוץ ותעמוד עגונה שאם תחלוץ שמא יבאו עדים שמת בעלה תחלה ואין לה אצל חליצה כלום ונמצאת מצריכה כרוז לכהונה אלא שאם אמרה דברים המוכיחים שאין עדים בעולם שידעו אי זה מת תחלה חולצת שלא יבא הענין לידי כך שידעו שאין החליצה כלום:

ניתן לי יבם במדינת הים אמרה מת בעלי ואחר כך אמרה מת יבמי או שאמרה מת יבמי ואחר כך אמרה מת בעלי נאמנת שהרי לא היתה אצלנו בחזקת יבם ואין כאן שום חשש במה שאין ידיעת אי זה מת תחלה עשוי להגלות אי זה שירצה ימות תחלה כל שמתו שניהם מותרת לכל:

הלכה היא ובעלה ויבמה למדינת הים שנמצאת בחזקת יבם בין שאמרה תחלה מת בעלי ואחר כך מת יבמי בין שאמרה תחלה מת יבמי ואחר כך אמרה מת בעלי אינה נאמנת במיתת היבם שאין האשה נאמנת לומר מת יבמי שתנשא אע"ג דאיכא עיגונא ושהוא עשוי להגלות דמסתמא סניא ליה והויא לה כקטטה בינו לבינה וכן אינה נאמנת לומר מתה אחותי שתכנס לביתה שלא האמינוה אלא במקום עיגונא וזו הרי איפשר לה לינשא לאחר וכן האיש אינו נאמן לומר שמת אחיו שייבם את אשתו ולא שמתה אשתו שישא את אחותה שהרי אין כאן טעם עגון דבדידיה ליכא עיגונא:

זהו ביאור המשנה וכלה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

כבר ידעת שהמזכה גט לאשתו על ידי אחר חוב הוא לה ואין חבין לאדם שלא בפניו ומתוך כך יכול לחזור שאלו כאן במזכה גט לאשתו במקום יבם אם זכות הוא לה ושיהא גט מיד הואיל וסתם הדברים היא שונאתו מעולם או שמא הואיל ולפעמים אוהבתו יכול לחזור ונשארה בספק וחולצת ולא מתיבמת אבל זיכתהו לאשתו שלא במקום יבם אלא שיש קטטה בינו לבינה אין זה זכות כלל והויא לה חובה גמורה דטב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו וכל שיושבת תחתיו אף במקום קטטה ציותא דגופא עדיף ומותרת להתיבם כל שחזר הבעל עד שלא הגיע לידה ופירשוה בתלמוד המערב שבמסכת גיטין פרק ראשון ה"ה ובפרק התקבל ה"א אפילו היתה אשת מנוול ומוכה שחין וכן אפילו היתה צוחת להתגרש שמא חזרה בה ואלו היו חברי נמנין עמי הייתי אומר באשת ישראל משומד שזכות הוא לה להיות גט תכף שזיכהו לאחר על ידה במקום שהוא דלא יוכל לחזור ואע"פ שאמרו סנהדרין מ"ד א' אע"פ שחטא ישראל הוא מכל מקום לפי מה שנראה בדורות הללו אין בו חשש שזכות גמור הוא לה והדברים נראין:

ועתה נשלם הפרק תהלה לאל. ברוך נותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה: