מאירי על יבמות רלג

אע"פ שאין אחים נכנסים לנחלה על פיה אם לא היו לבעלה בנים ממנה ונתיבמה על פי עצמה הרי יבם זה נכנס לנחלת אחיו על פיה אחר שדרשו במשנתנו מדרש כתובה וזיכו לה להגבות כתובתה מתורת לכשתנשאי כו' אף אנו נדרוש מדרש תורה דכתיב יקום על שם אחיו והרי קם:

זה שביארנו שכל שאמרה מת בעלי מתירין אותה לינשא ומגבין אותה כתובתה דוקא כשבאה לבית דין על עסקי נשואין ר"ל מת בעלי התירוני לינשא אבל אם לא באה על עסקי נשואין אלא על עסקי כתובה והוא שאמרה מת בעלי הגבו לי כתובתי אין מתירין אותה אף לינשא שהדברים מוכיחין שלא באה אלא על עסקי כתובה ואין דעתה לינשא כלל ואין כאן משום עגונא אלא אפוקי ממונא הוא ואינו אלא בשנים באה על עסקי שתיהן והוא שהזכירה שני הדברים ביחד הן שהקדימה ענין הנשואין כגון מת בעלי התירוני לינשא והגבו לי כתובתי הן שהקדימה ענין הכתובה כגון הגבו לי כתובתי והתירוני לינשא הדבר ספק ולא תנשא ולא תטול כתובה ואם נשאת לא תצא וכן לענין כתובה אם תפסה תפסה וגדולי המחברים פסקו בראשונה כאם תמצא לומר האמור כאן והוא שאם הקדימה את הנשואין ר"ל התירוני לינשא ותנו לי כתובתי נאמנת ומתירין אותה לינשא ונותנין לה כתובה מפני שעיקר דבריה על עסקי נשואין הוא ואף באחרונה ר"ל כשהקדימה את הכתובה ר"ל שאמרה תנו לי כתובתי והתירוני שמתירין אותה אלא שאין מגבין לה כתובה ואם תפסה אין מוציאין מידה:

המשנה השלישית והכונה בה להתחיל בביאור החלק השלישי והוא שאמר הכל נאמנין להעידה חוץ מחמותה ובת חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה מה בין גט למיתה אלא שהכתב מוכיח:

אמר המאירי הכל נאמנין להעידה כלומר זה שידוע שמשיאין את האשה על פי עד אחד המעיד שמת בעלה הכל נאמנין בכך אפילו אשה או עבד או שפחה או עד מפי עד חוץ מחמש נשים שחזקתן שונאות זו את זו ויש לחוש שמא יתכונו לקלקלה כדי שיסיתוה לינשא ותתקלקל בכל הדרכים שהוזכרו והן חמותה ששונאה את כלתה בטבע מפני שאומרת הא אתיא גבאי ואכלא לגורסנאי ר"ל זרה ונכרית באה על גבי בביתי ואוכלת את עמלי:

ובת חמותה שהיא אחות בעלה שאף היא אומרת זו באה ואוכלת עמלן של אבא ואמא ואני מכורה ויוצאה:

וצרתה מפני שהיא מתקנאה בירך חברתה ואפילו נשאת היא עצמה על פיה שמא מרוב שנאה אומרת תמות נפשי עם פלשתים:

ויבמתה ר"ל אשת אחי בעלה שבזמן שאין לה בנים יראה שמא ימות בעלה ותעשה צרתה על ידי יבום וגדולי המחברים כתבו ביבמתה בהלכות גיטין אפילו היתה אחותה כגון שהיו שתי אחיות נשואות לשני אחים ובזו מיהא אין מקום לטעם שהזכרנו שהרי היא ערוה אלא שמכל מקום יבמתה סתם אמרו ואפילו אחות בכלל ואע"פ שאין בה טעם זה מכל מקום לא פלוג רבנן או שמא טעם השנאה מפני שכל אחת מגלה ליבמה סתרי אשתו כדי להוכיחה ומכל מקום יש מפרשים ביבמתה כגון שהיו שני אחים ומת אחד מהם ונפלה אשתו לפני יבם זה והוא במדינת הים ואמר שאין אשת היבם נאמנת לומר מת בעלה להתיר בעדותה את היבמה לינשא אע"פ שנאמנת לעצמה שמא אינה מכונת אלא לקלקלה שתנשא ותאסר ליבמה שאע"פ ששומרת יבם שזינתה לא נאסרה ליבמה נשאת מיהא נאסרה וכיוצא בזה הוריתי בשומרת יבם שהיה יבמה במדינת הים עם בת אחת ובאה הבת והעידה שמת אביה והוריתי בה למעשה שאינה נאמנת להתיר היבמה לשוק מדין בת בעלה וכבר הארכתי בה בתשובת שאלה:

ובת בעלה ר"ל חורגתה מפני שמתיראה ממנה לגלותה עם אביה והרי חמש נשים שהן שבע שהכלה שוה בדין זה עם חמותה ר"ל שבאותו ערר שהחמות שונאה כלתה הכלה שונאה חמותה וכדכתיב כמים הפנים לפנים ר"ל שמראין הפנים לפנים עצמן כן לב האדם לאדם ר"ל שאהבתו ניכרת לזה שהוא אוהבו ואע"פ שאיפשר לפרשו בדברי תורה ר"ל שכל שהוא מתעמל בה היא עמלה עליו ומסכים לדבר הלכה מכל מקום פשוטו של מקרא כך הוא וכן אשת אב בערך בת הבעל כענין זה בעצמו ונמצאו שבע וזהו שאמרו בגמרא לדעת ר' יהודה שבע תנן ולדעת רבנן לא הוצרכו שתים אלו לשנותן ואני תמה היאך לא מנו גם כן אשת אחיה לדעת ר' יהודה שהיא בערך אחות בעלה ושנאמר בה שלדעת חכמים כבר נכללה באחות הבעל מדין לב האדם לאדם אלא שקצת גדולי הדור ראיתי שהביאוה ומכל מקום כל שכן שיש לתמוה היאך לא נמנית בכאן לדעת ר' יהודה ונראה לי שנאמנת שמכל מקום יראת בעלה עליה שלא לקלקל את אחותו:

ומה בין גט למיתה וכו' וחוזר למה שאמרו בשני של גיטין כ"ג ב' שאף הנשים שאין נאמנות להעיד במיתת בעלה נאמנות להביא גיטה ובלבד ממדינת הים שצריכה לומר בפני נכתב ונחתם ואין משגיחין עוד בערער הבעל והוא שהשיב שהכתב מוכיח כלומר וראיתה בצדה שהרי גיטה בידה ואין הבעל נאמן בערעורו וכמו שביארנו שם:

זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

בת חמיה שאינה בת חמותה כגון שהיא בת חמיה מן האונסין או מן הנשואין ומאשה אחרת שאלו כאן אם היא נאמנת וענין השאלה שמא שנאתה של זו נגררת אחר אמה ר"ל שמתוך שחמותה שונאתה הזו שאינה בת חמותה אע"פ שהיא בת חמיה אינה בכלל או שמא עיקר השנאה בבת חמות משום דסברא אכלא לגורסנא דאימא ר"ל נכסים שהביאה שהבית מתפרנס מהם והאי טעמא איתה נמי בבת חמיה דהא שייך בה למימר אכלא גורסנא דאבא ועל הדרך שפירשנו במשנה ולא הובררה ונראין הדברים שאף היא בכלל ואינה מעידה שבודאי עיקר הטעם מחמת גורסנא הוא שאם מטעם שהיא נגררת אחר אמה הרי היה לו למנות גם כן בת צרתה ובת יבמתה ויש אומרין שהדבר בספק ולא תצא ומכל מקום אשת חמיה שאינה חמותה ודאי מעידה דהא לא אכלא גורסנא דבי נשא שהרי בניו יורשים ואוכלים:

אף הם שאלו חמות הבאה לאחר מכן אם נאמנת אם לאו ר"ל כגון שיש כאן שני אחים מן האב ולא מן האם והיא נשאת לראשון ואמו של שני שעתידה להיות חמותה כשתתיבם לבנה מעידה עליו ושאלו בה אם נאמנת אם לאו ותורף השאלה מי מסקא אדעתא דלימות בעל ותתיבם לבנה ומתיראה הימנה מעכשו ורוצה לקלקלה שתפסל לו או לא ואע"פ שביבמתה פסלנו בדרך זה על העתיד כמו שביארנו במשנה דילמא התם שאני דאיכא צערא דגופא ובאו לבררה ממה שאמרו מת בעלי ואחר כך מת חמי תנשא ותטול כתובה וחמותה אסורה ואע"פ שלפי דבריה אינה חמותה שכבר מת בעלה חוששין שמא לא מת בעלה ועדין חמותה היא וזו מכוונת לקלקלה ומתוך שכונתה לקלקל את חמותה מקדמת מיתת בעלה שתאמן בחמותה ותקלקל על ידה והיא נזהרת בעצמה שלא לינשא שאלו נשאת הרי יצאה לה מכלל חמות שהרי נאסרה לבנו או שמא מרוב צערה אומרת תמות נפשי והרי אינה מכוונת בכך אלא למה שחושדתה שתשניאה עם בעלה כשיבא אע"פ שאין הבעל עכשו כאן ואלמא שאף על העתיד ראוי לפסלה ותירץ בה שאני התם דרגיש בה צערא כלומר צערה קרוב עד שהוא מתרגש ובא והרי הוא אצלה כמי שבא שההולך סתמו חוזר ובא מה שאין כן בחמות הבאה לאחר מכן שאין מיתתו ראויה להעלותה על לב ומתוך כך ראוי לומר שנאמנת וכן ראוי לפסוק וכן נראה לי שכיונו בשניהם גדולי הפוסקים בשתי שאלות שלא הביאום מפני שבת חמיה כבת חמותה ואינה נאמנת וחמות הבאה לאחר מכן אינה בכלל חמות ונאמנת וכן נראה לי בלא פקפוק אלא שכל המפרשים מעמידין אותה בספק ולא תצא ואף הם מפרשים בענין דרגיש לה צערא דרך אחרת והוא שכבר הרגישה כלה זו בצער חמותה ומאחר שהרגישה דנכית ליה חויא הבלאי מזיק ליה והרי היא מעלה על לבה מה שכבר הרגישה בו אבל חמות הבאה לאחר מכן הואיל ולא הרגישה עדין בצער אינה מעלתהו על לבה ואין נראה לי שכל שחזקתן שונאות זו את זו אין הפרש בין שנצטערה כבר ללא נצטערה שאם כן כלה מן האירוסין תהא נאמנת שהרי עדין לא הרגישה אלא שעיקר הטעם אתיא ואכלא וכו' כלומר שתבא ותאכל וכו' אע"פ שלא באה עדין שכל שאינו תלוי במיתה אלא בחזרה דבר מצוי הוא ומעלתהו על לב: