מאירי על יבמות רכ

שני אחים פקחים נשואים שתי נכריות אחת פקחת ואחת חרשת מת בעל החרשת ונזדקקה חרשת לפקח והרי אינו יכול להוציאה בחליצה אלא כונס ואם רצה אחר כן להוציא בגט יוציא שהחרשת מתגרשת כמו שביארנו מת בעל הפקחת ונזדקקה פקחת לפקח כונס או חולץ:

שני אחים אחד פקח ואחד חרש נשואים שתי אחיות אחת פקחת ואחת חרשת פקח בפקחת וחרש בחרשת מת חרש ונזדקקה חרשת לפקח תצא משום אחות אשה שהרי אשתו של פקח נשואה גמורה וזו אחות אשה מת פקח ונזדקקה פקחת לחרש הרי זיקתה מן התורה ואשתו אינה נשואה לו אלא מדרבנן שהרי חרש בחרשת היא לפיכך מוציא את אשתו בגט שהרי אחות זקוקה היא וברמיזה כנס ברמיזה יוציא ואשת אחיו אסורה לעולם לו ולאחרים שהרי הוא אינו חולץ לה שהחרש אינו בר חליצה וכן אינו מיבמה שהרי היא אחות אשה של סופרים ואחות גרושה של סופרים ואם נישאו פקחים ונתחרשו אינו מוציא שהרי נשואין גמורים היו והלזו תצא משום אחות אשה:

אע"פ שהחרשת יוצאה בגט כל שנשטית מיהא אינה מתגרשת כלל והוא שאמרו נשטית היא לא תצא נתחרש הוא או נשטה הוא לא יוציא עולמית:

שני אחים חרשים נשואין שתי אחיות ששתיהן חרשות או שתיהן פקחות או אחת פקחת ואחת חרשת וכן שתי אחיות חרשות נשואות לשני אחים ששניהם חרשים או שניהם פקחים או אחד פקח ואחד חרש הרי אלו פטורות מן החליצה ומן היבום שהרי כל ששניהם חרשים או שתיהן חרשות כל הנשואין שוים להיותם נשואין דרבנן ולא של תורה ומה נפשך אם של אחיו נשואין אף שלו נשואין ויוציאה משום אחות אשה ומותרת לכל ואם שלו אינן נשואין אף של אחיו אינן נשואין ונכרית בעלמא היא להיותה מותרת לכל ואם היו נכריות יכנוס ממה נפשך שאם נשואיו נשואין שפיר קא מיבם ואם אינן נשואין נכרית בעלמא היא ושפיר קא נסיב ומכל מקום חליצה אין כאן שאין חליצה לחרש או חרשת ואם רצו להוציא בגט אחר שכנסו יוציאו אחר שהחרשות היה חרשות מעיקרו ולא היה שם אלא נשואין דרבנן שאלו היו הנשואין בשניהם פקחים ונתחרש הוא כונס ואינו מוציא שהרי זיקתו וקנינו תורה וגיטו אינה תורה הא אם נתחרשה היא מוציא דלא בעינן דעתה כמו שיתבאר ודברים אלו יתבארו יותר ביאור מרווח בפרק שאחר זה ר"ל פרק חרש: