מאירי על יבמות רכא

שני אחים נשואים שתי אחיות אחת קטנה יתומה ואחת חרשת אם יתומה אם אף בחיי אביה ושהיא גדולה שאינה ברשות אב ואין נשואיה נשואי תורה מת בעלה של קטנה כונס את החרשת ויוצאה בגט שמא הקטנה קנויה ונשואיה חזקים משל חרשת והויא לה חרשת אחות זקוקה ואחות חלוצה שאף הקטנה צריכה חליצה ותמתין עד שתגדיל ותחלוץ מת בעלה של חרשת קטנה יוצאה בגט אחר שיכנוס שמא אינה קנויה ונשואי חרשת חזקים יותר והויא לה קטנה אחות זקוקה ומכל מקום צריכה גט שמא קנויה היא וחרשת אסורה לעולם לכנוס אי אפשר שהרי אחות גרושה היא ולחלוץ אי אפשר שאינה בת חליצה וכתבו בה גדולי הדורות שאף לאחר שתמות הקטנה אסורה לו החרשת הואיל ונאסרה בשעת נפילה ואם בא על החרשת נותן לה גט והותרה דמה נפשך אי קטנה קנויה היא הא נפקא לה חרשת משום אחות אשה אי לאו קנויה ביאת החרשת כשרה היא אבל כשמת בעלה של קטנה אין אומרין שאם בא על הקטנה תהא ניתרת בגט שהרי מאחר שהיא ספק קנויה ספק אינה קנויה ביאה פסולה היא ואינה פוטרת ואחד שהיה נשוי שתי נכריות אחת קטנה יתומה ואחת חרשת ומת בא יבם על הקטנה וחזר ובא הוא או אחיו על החרשת נאסרו שתיהן עליו ואין להם תקנה אלא כשיכנוס את החרשת ויוציא בגט וקטנה יתן לה גט הואיל ובא עליה ואחר שתגדיל תחלוץ כמו שהתבאר ודוקא כשהיבם אינו רוצה בחרשת או שרוצה אלא שהגדילה הקטנה ואין תקנה במיאון אבל כל שרוצה בחרשת ועדין הקטנה לא הגדילה מלמדין את הקטנה שתמאן כמו שביארנו:

זה שביארנו שהחרשת אסורה לעולם אף לאחר מיתת הקטנה ומפני שנאסרה בשעת נפילה יש חולקין בה ממה שאמרו בתלמוד המערב על משנתנו בא על החרשת וחזר ובא על הקטנה פסל את החרשת ושאלו בה אפילו לא בא על הקטנה פסל את החרשת ר"ל מצד חליצתה ותירץ אלו לא בא על הפקחת הקטנה ומתה היה מותר בחרשת עכשו שבא עליה אפילו מתה פסל בחרשת וכן הקשה אפילו לא בא על הגדולה פסל את הקטנה ותירץ אלו לא בא על הגדולה ומתה מותר בקטנה עכשו שבא עליה אפילו מתה פסל את הקטנה ולמדת מכל מקום שאין אומרין בהן כל יבמה שאין אני קורא בה בשעת נפילה כו' שאין אומרין כן אלא באיסור תורה אבל בדרבנן לא ואיפשר שבזו אסורה לעולם אפילו בדרבנן הואיל ויש בה איסור אחות אשה של סופרים שהוא חמור הרבה: