מאירי על יבמות ריח

לעולם אל יהא אדם רגיל בנדרים שהרבה פעמים אדם בא לידי חרטה ומביא עצמו לידי מכשול ואם נדר יהא רדוף לילך אצל חכם ויתירנו שלא יהא רגיל בכך דרך הערה אמרו חכמים כל הנודר כאלו בנה במה ר"ל בשעת איסור הבמות והמקיימו ר"ל שאינו משתדל בהתרתו כאלו הקריב עליה קרבן:

אף הם אמרו לעולם יתרחק אדם מן המיאון שלא יהא נזקק בו ר"ל מיאון שלא במקום מצוה כמו שביארנו במשנתנו שמא תגדל ותתחרט והוא בא לפתותה ולהוציאה מתחת בעלה כשידע חרטתה:

וכן הזהירו דרך עצה שלא יהא רגיל לקבל פקדונות מבני עירו שכל שעושה כן הרי ביתו של נפקד אצל המפקיד כאלו הוא שלו ובני אדם מפחיתים אותו וחושבים עליו שהוא מגולגל:

וכן הזהירו עוד דרך עצה שיהא אדם נזהר מן הערבות ובפרט בערבי של ציון והוא שם מקום שהיו רגילים בו לתבוע את הערב תחלה וזהו לשון דקא עבדי שלוף דוץ כלומר ששולפין עצמן מן הלוה ונועץ עצמו על הערב:

לעולם יהא אדם נמנע שלא לקבל גרים אלא אם כן אחר בחינה גדולה על הדרך שהתבאר במסכתא זו שמא מתוך אי זו סבה הם מתגיירים ואין כונתם נקייה מכל וכל וכשנתגיירו ופרחה סיבתם הם מקילין בדקדוקי מצות וישראל למדים מהם והוא שאמרו קשים גרים לישראל כספחת:

כל שתוקע עצמו לדבר הלכה ר"ל שמתמיד לעסוק בתורה כל היום ומיקל בעשיית המצות מתוך עסקו בתורה אפילו שכר תורה אין לו שנאמר ולמדתם ועשיתם כל שישנו בעשייה ישנו בלמידה וכל שאינו בעשייה אינו בלמידה ואם היה מלמד לאחרים ואחרים מקיימין מתוך למודו אין לו שכר במה שהם מקיימין על פיו אלא שיש לו מיהא שכר תורה:

כל שיש אצלו רב או חכם שהוא יכול לברר עמו ספיקותיו והוא נשען בבינתו ומדמי מילתא למילתא ומורה מתוך סברותיו הרי זה בקללת חכמים וראוי לגעור בו הרבה כמי שאין אימת הוראה עליו ולעולם צריך שיהא החכם ירא בהוראה דרך הערה אמרו לעולם יראה דיין עצמו כאלו חרב מונחת לו בין ירכותיו וגיהנם פתוחה מתחתיו ר"ל שיתיירא מעונש בעולם הזה ובעולם הבא שנאמר הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה כלם אחוזי חרב מלומדי מלחמה מפחד בלילות מפחדה של גיהנם שדומה ללילה רומז שהיה מדרשו מזויין בתלמידי חכמים גדולים כדי שלא יכשלו בהוראה:

זה שאמרו במשנתנו לדעת רבן גמליאל תמתין עד שתגדיל ותצא הלזו משום אחות אשה כבר ביארנו דוקא עד שתגדיל ותבעל שהביאה קדושין והוה לה כמקדש אחות יבמה שנפטרה יבמה והלכה לה הא כל שלא בעל אע"פ שהגדילה מודה רבן גמליאל שאין איסור אחות אשה שבה מפקעת הזיקה שמאחר שלא בעל אע"פ שהגדילה אינן עדין קדושי תורה וזהו דעתו של רב ומכל מקום רב ששת חלק עמו לומר שלדעת רבן גמליאל קדושי קטנה מיתלא תלו וכי גדלא גדלי בהדה אע"ג דלא בעל ונעשית בשעת גדילתה מקודשת מן התורה לדחות זיקת אחותה בקדושין שקבלה בקטנותה ומפני שבשעה שקדשה בקטנותה נעשה כאלו התנה שתתקדש לו לאחר גדלות וכן פירשוה גדולי הדור וכענין אותה שאמרו קדושין נ"ט א' הרי את מקודשת לי לאחר שלשים שאם קדשה אחר תוך שלשים מקודשת לשני ואם לא קדשה אחר מקודשת לראשון לאחר שלשים ואע"פ שנתאכלו המעות הרי מכל מקום שעבודם עליה ואע"פ שזו קטנה היתה ואם נתאכלו המעות היאך שעבודם עליה והרי אינה משועבדת מן התורה דכתיב כי יתן איש אל רעהו פרט לקטן מכל מקום הואיל ותקנו לה נשואין ניחא לה להשתעבד בהן משהגדילה כדי שיתקיימו הקדושין באותה שעה ואע"פ שהקשה רב ששת לרב מדתניא המקדש את הקטנה קדושיה תלויין ומשמען של דברים דאי גדלא גדלי בהדה ואע"ג דלא בעל כבר תירצוה לרב דהכי קאמר מילתא דקטנה תליא וקיימא שמא יבעול משתגדיל ותהא אשתו מן התורה שמא לא יבעול משתגדיל ולא תהא אשתו של תורה ואף רב ששת פקפק ואמר הוא עדיף מינאי ואנא עדיפנא מיניה כלומר אנא עדיפנא שלשון הבריתא מוכיח כדברי והוא עדיף מינאי שהסברא נותנת כדבריו ולשון הבריתא איפשר לתרצו כן וגדולי הרבנים גורסין דאמרה הוא עדיף כו' ופירשוה בדרך אחרת וזה עיקר ואע"פ שלענין פסק כבר ביארנו שאין הלכה כרבן גמליאל וכל שהגדילה בלא מיאון בין בעל בין לא בעל מוציא את אשתו בגט וחברתה בחליצה והמקדש אחות יבמה לא נפטרה וצריכה חליצה ומוציא את האחרת בגט מכל מקום לענין פסק אנו צריכים בדברים אלו לברר מתוכן דינין אחרים והוא לידע שקטנה שלא מיאנה והגדילה ולא בעל וקבלה קדושין מאחר שצריכה גט משניהם מן הראשון מדרבנן שהרי היא נשואה לו מדרבנן הואיל והגדילה אע"פ שלא בעל ואינה יכולה למאן וכמו ששנינו עד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות ואע"פ שר' יהודה חלק לומר עד שירבה שחור על הלבן אין הלכה כמותו כמו שהתבאר בראשון של חולין שאמרו כל מקום שיש חליצה אין מיאון וכל שיש מיאון אין חליצה ומה שאמר ר' ישמעאל שכל שקדושיו טעות אפילו בנה מורכב על כתפה ממאנת והולכת אע"פ שאין הלכה כמותו אף הוא לא אמרה אלא בקדושי תנאי ולא נתקיים התנאי אבל במיאון דעלמא משהביאה שתי שערות אין מיאון והוא שאמרו בפרק נושאין משכחת לה בקדושי טעות ואליבא דר' ישמעאל ולא אמר משכחת לה בממאנת ואליבא דר' ישמעאל ואע"פ שבמסכת נדה פרק סימן אמרו מעשה בבתו של ר' ישמעאל שבאה לבית המדרש ובנה מורכב על כתפה וכו' עד נמנו וגמרו שאין הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות פירשו גדולי הדור דלאו למימרא דלר' ישמעאל ממאנת אלא שהיו הם רוצים לדמותם זו לזו ונמנו וגמרו שאף ר' ישמעאל לא אמרה אלא בקדושי טעות אבל במיאון דקטנה משהגדילה לא אף על פי שלא בעל אלא שאינם אלא קדושי סופרים עד שיבעול ומאחר שהגדילה ואינה יכולה למאן אי אתה יכול לומר נשואיה הן הן מיאוניה וצריכה גט מראשון וכל שכן משני דהוו להו קדושי תורה ואם רצה ראשון לגרש שני כונס אבל לגרש שני ולכנוס ראשון לא שמא יאמרו מחזיר גרושתו מן הנשואין היא כמו שנאמר כיוצא בה באחרון של גיטין ואף מגרש ראשון וכונס שני דוקא שלא בא עליה קודם שיגרש ראשון אבל אם בא עליה קודם שיגרש ראשון הואיל ושם נשואה עליה תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה כך כתבוה גדולי הפוסקים אלא שגדולי המפרשים כתבו שלא נאמר כן אלא במקום איסור ערוה או איסור לאו של תורה משום דמיחלפא באשה שהלך כו' אבל זו שאין איסורה מחוור לא נאסרה:

ונשוב לדברינו והוא שזו שכתבנו בהגדילה ולא בעל דברים ברורים הם ולא נחלקו בהם רב ושמואל כלל דלא סבירא להו דכי גדלא גדלי בהדה עד שתעשה מקודשת לראשון מן התורה ולא תצטרך גט משני אבל כשהגדילה ובעל או שנתיחדה עמו שכל באשתו יחוד כביאה הוא כמו שביארנו ועמדה ונשאת לדעת רב אינה צריכה גט מפני שהביאה אחר גדלותה עשאה מקודשת קדושי תורה שאף הוא יודע שאין קדושי קטנה כלום וגמר ובעל לשם קדושין הואיל ובעל בעדים או נתיחד בפני עדים אע"פ שלא הזמינם לכך ושלא פירש שלשם קדושין הוא בועל וקדושי שני אינן כלום ושמואל סבר שעל דעת קדושין הראשונים בעל ואין הביאה מחדשת בה כלום ועדין אינה מקודשת אלא מדברי סופרים וצריכה גט משניהם והלכה כרב וזהו הפסק הברור בענין זה בלא שום פקפוק ואף גדולי הפוסקים כך כתבוה לענין פסק אלא שלשונם לא נתברר כל כך במה שכתבו הא מילתא ספיקא הוי ולדברינו אין בה שום ספק אלא שהם פקפקו במה שמצאו לראשי ישיבות שכתבו בשמועה זו שלמדין הימנה שכל שלא בעל אע"פ שהגדילה כמה ממאנת ומדשני ליה מילתא דקטנה תליא וקיימא ולא שני ליה תלויין למיאונין דאלמא אע"פ שגדלה ממאנת ולפיכך הוצרכו לומר דאשנויי לא סמכינן ומכל מקום הדברים מחוורים כמו שכתבנו וזו שכתבנו בבעל שאינה צריכה גט משני דוקא בשקבלתם שלא בפני הראשון הא אם קבלתם בפניו צריכה גט שהרי זו כאומרת גרשתני כמו שכתבנו באחרון של גיטין פ"ט ב' ויש אומרין שזו אינה צריכה גט מראשון דכמגורשת גמורה חשבינן לה אף להתירה לכתחלה וכן מוכיח למטה בראש פרק האשה שלום קט"ז א' כמו שנבאר בע"ה: