מאירי על יבמות רי

המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה שנאמר נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים וכתיב גבי בית המקדש והיו עיני ולבי שם כל הימים:

מי שנכנס לבית הכנסת או לבית המדרש ראוי לו להשכים קודם שיבאו הגדולים ממנו כדי שלא יהא צריך לעבור דרך עליהם ולהפסיע על ראשיהם שהיו נוהגים לישב בקרקע ובדוחק ויש רוע מוסר בהפסעה עליהם ואם לא השכים ישב לו סמוך לכניסה ולא יפסיע עליהם ואם היה אדם הגון או שראשי עם קדש צריכים לו מותר וכל מי שבא ללמוד ראוי לו לרב שלא יביישהו מתוך דבריו אפילו לא היה שלם כל כך דרך הערה אמרו בר' ישמעאל שהיה מפסיע על ראשי עם קדש בבית מדרשו של רבי ואמר לו אחד מתלמידי רבנו הקדוש ואבידן שמו מי הוא זה שמפסיע על ראשי עם קדש אמר לו אני הוא ישמעאל בר' יוסי שבאתי ללמוד תורה מפי רבי אמר לו וכי הגון אתה ללמוד תורה מפי רבי אמר לו וכי משה רבינו הגון היה ללמוד תורה מפי הגבורה אמר לו וכי משה אתה אמר לו וכי רבך אלהים הוא אדהכי אתאי יבמה למיחלץ אמר ליה רבי לאבידן זיל בדקה ר"ל שיברר על פי הראוי לכך אם הביאה שתי שערות אם לאו ואמר ליה ר' ישמעאל כך אמר אבא איש כתוב בפרשה אבל אשה אפילו קטנה ואמר ליה רבי לאבידן תו לא צריכת כבר הורה זקן הוה מפסע אבידן ואתי ואמר ליה ר' ישמעאל מי שנצרך לעם קדש יפסיע על ראשי עם קדש אבל מי שאינו נצרך לעם קדש היאך יפסיע על ראשי עם קדש ואמר ליה רבי לאבידן תוב אדוכתיך:

כבר ביארנו בחרש וחרשת שאין חליצתן כלום ואם כן אפילו חלצו אינן פוסלים תדע שכך היא שיטתנו ומפני שאינן בני דעת וכונה וכן כתבוה גדולי המחברים ומכל מקום לגדולי הדור ראיתי שכתבו שחליצת חרש וחרשת חליצה פסולה היא ופוסלת כסתם משנתנו והביאו ראיה לדבריהם שאלמלא כן למה פירט רב יהודה בקטן זו דברי ר' מאיר אבל חכמים אומרין אין חליצת קטן כלום והלא אף בחרשת כן והיה לנו לומר אין חליצתן כלום אלא לא אמרוה אלא בקטן הא בחרש וחרשת לא חלקו בה חכמים ולדעת זה חרש שנפלה לו יבמה פקחת מאחיו פקח אם יש שם פקח אחר יחלוץ וניתרת לעלמא ואם אין שם פקח הוא יכול ליבמה שהרי בר ביאה הוא אבל אם חלץ לה אסורה לו ואינה ניתרת לעלמא וחרשת שנפלה לפני פקח תתיבם ואם חלצה אין לה תקנה שכבר נפסלה לו ומכל מקום נראה לי דהוא הדין והכי קאמר זו דברי ר' מאיר כלומר זו שאמר בחליצת חרש וקטן שפסולה לר' מאיר דקאמר הכי בקטן אבל לרבנן הרי אמרו בקטן אין חליצת קטן כלום והוא הדין לחרש וחרשת:

כבר ביארנו בחליצת קטנה שיש פוסקים בה שחליצתה כשרה דבקטן הוא דפסלינן משום דאיש כתוב בפרשה אבל אשה אפילו קטנה וכמו שכתבנו במעשה של ר' ישמעאל בר' יוסי ואין למדין אשה מאיש דהא רבנן ור' יוסי הכי סבירא להו ואף בתוספתא נחלקו בה ר' אליעזר וחכמים שר' אליעזר פוסל וחכמים מכשירין ונראה שהלכה כחכמים ומכל מקום יש חולקין לומר שפסולה דמקשינן אשה לאיש הואיל ור' אליעזר קאי בה בשיטתיה וכדקאמר לקמן עד שתביא שתי שערות וודאי הבאת שערות בזמנן קאמר וכן עיקר כמו שכתבנוה בשמועת שלש מדות בקטן שבפרק התקבל ס"ה א' במה שאמרו שם וכנגדן בקטנה חולצת ומכל מקום יש מפרשים דההיא לכתחלה קאמר ולאפוקי ממאן דשארי לכתחלה בזמן פעוטות דהיינו שש ושבע וממאן דאמר בזמן עונת נדרים דהיינו שנה אחת לפני הפרק שנדריה נבדקין וכל שיודעת למי נדרה שנדרה נדר כמו שביארנו שם וזו היא שיטת רוב גאונים וכבר כתבנו מענין זה באותה שמועה גם כן בכדי הצורך: