מאירי על יבמות רט

אע"פ שסדר חליצה הוא שקוראה וקורא וחולצת ורוקקת וקוראה כמו שנבאר למטה אין הסדר מעכב ולא עוד אלא שאם רקקה קודם חליצה חולצת ואין מזקיקין אותה אפילו לכתחלה לרוק פעם אחרת שאלו כן יבאו לטעות ולומר שרקיקה לבד אינה כלום ואינה פוסלת לאחים וכבר ביארנו שפוסלת ויש מפרשים שאין מניחין אותה לרוק שם פעם אחרת:

ולענין ביאור זה שאמרו כאן אילימא ר' עקיבא השתא וכו' כך פירושו ומה במקום מצוה ר"ל בשעת חליצה אמר ר' עקיבא דלא מעכבא שאינה חשובה אצלו עד שתעכב שלא במקום מצוה ר"ל שלא בשעת חליצה אמרת דחשיבא לאיפסולי לאחין דהוה סלקא דעתיה דפסילא מדאוריתא ומכל מקום מסקינן בה דאפילו לר' עקיבא פסלא ומשום גזירה שמא יאמרו הואיל וראינוה רוקקת כבר חלצה שהרקיקה אחר חליצה היא באה ואם נתירנה אתי למישרי חלוצה דהא האי נמי מיחזיא להו כחלוצה ואע"ג דבקריאה לא גזר קריאה הואיל וישנה תחלה וסוף אף הם אומרים שהקריאה הראשונה היא ולא יבאו לטעות ממנה להתיר את החלוצה:

יבמה גדמת חולצת בשיניה שלא נכתב וחלצה ביד אלא וחלצה מכל מקום אבל יבמה שרקקה דם אע"ג דלא כתיב וירקה רוק מכל מקום אין רקיקה אלא ברוק ואם רקקה דם זה במציצה אי איפשר לדם הנמצץ בלא צחצוח של רוק ודיה ואף לכתחלה אינה צריכה לרוק פעם אחרת ואם רקקה דם שלא במציצה אלא בשותת איפשר שאין שם צחצוח רוק וצריכה לרוק פעם אחרת ודוקא כל זמן שהבית דין לשם אבל אם הלכו להם חליצתה כשרה שהרי רקיקה אינה מעכבת כמו שביארנו:

ולענין ביאור זה ששאלו רקקה דם במציצה נשאלה שרקיקת דם סתמה במציצה והוא שהשיבו מי כתיב וירקה רוק כלומר רוק לבדו בלא שום עירוב אלמא שרקיקת מציצה רקיקה גמורה היא אבל בשותת מודה הוא שצריכה לרוק פעם אחרת וכן לענין לפסול לאחים בלא חליצה כל שבמציצה פוסל בלא חליצה ועליה אמרו רקקה דם תחלוץ ובשותת אינו פוסל כלל וגדולי המפרשים נוטים בה לדרך אחרת דהא דקאמר מי כתיב וירקה רוק פירושו אף בשותת ולענין שבמקום חליצה אף בשותת אינה צריכה לרוק פעם אחרת אבל מה שאמרו תחלוץ פירושו במציצה שכל שלא במקום חליצה אינה פוסלת אלא במציצה וגדולי המחברים כתבו שכל שאינה לא שותתת ולא מוצצת דינה כשותתת:

אף דם היוצא מפי הזב כל שהוא יוצא בשתיתה טהור מזיבה אלא שמטמא כמשקין כמו שביארנו בשביעי של נדה נ"ו א' ואין חוששין בו לצחצוח רוק לטמא משום רוקו אבל אם יצא במציצה טמא שאי איפשר לו בלא צחצוח רוק ודם היוצא מפי אמתו טהור ואין חוששין בו לצחצוחי זיבה:

לעולם יתעסק אדם בתורה ובגמילות חסדים ויהא בטוח שכל גזר דין שעליו מצד העונש נקרע בזכותם אפילו אותו שמערכת תולדתו מקיימתו וכן ישתדל שתהא תפלתו עם הצבור שכל גזר דין של צבור נקרע בכח תפלה שנאמר כה' אלהינו בכל קראינו אליו ויחיד אע"פ שהוא צריך להתפלל בכל יום מכל מקום בימים שבין ראש שנה ליום הכפורים תפלתו חביבה ביותר מפני שאף הצבור מתעורר באותם הזמנים הערה נכבדת כמו שביארנו בחבור התשובה: