מאירי על יבמות רז

חלצה בסנדל של זקן העשוי לכבודו ר"ל שנעשה למת שיקבר בו חליצתו פסולה מפני שאינו עומד להלוך אבל מנעל של בית דין הואיל ואם היה שליח בית דין הולך בה אין קפדין עליו עשויה להלוך קרינא בה:

בית המוסגר מטמא מתוכו במגע אם נגע בכותלים שבה דרך פנים כגון שעומד בחוץ והושיט ידו לפנים ונגע בכותל או שלא נכנס דרך ביאה כגון שנכנס דרך אחוריו אע"פ שנכנס גופו לבית שאע"פ שאין כאן טומאת ביאה הואיל ולא נכנס רובו מכל מקום טמא במגע ואם נגע בכותל מאחוריו ר"ל מצד שבחוץ טהור והמוחלט מטמא אף מאחוריו במגע וזה וזה מטמאין בביאה ר"ל שאם נכנס שם רובו דרך ביאה טמא בלא מגע:

מטלית המנוגע שיש בו שלש אצבעות על שלש אצבעות שהוא ראוי לעניים אע"פ שאין בה כזית שהוא דק הרבה כיון שנכנס רובו לבית טהור טמאתהו שהמצורע ובגד המנוגע ואבן המנוגעת כלם מטמאין בביאת רובן וניטמאו כל כלי הבית היו בה כמה זיתים ואין בה שלש על שלש כגון שהיה בגד גס כיון שנכנס ממנו כזית בבית טהור טמאתהו שטומאתו כמת:

כבר ביארנו בחליצת לילה שפסולה ופוסלת ולא מהיקש ריבים לנגעים ומה נגעים ביום כמו שיתבאר במקומו אף דינין ביום שאם כן אף גמר דין לא יהא אלא ביום וקיימא לן דנין ביום וגומרין בלילה אלא משום דחליצה כתחלת דין היא:

חלצה במוק חליצתה פסולה כמו שביארנו וכן אם חלצה בינו לבינה או אפילו בפני שנים או אפילו בפני שלשה ונמצא אחד מהם קרוב או פסול חליצתו פסולה כמו שיתבאר למטה ואם כן מה שעשה ר' ישמעאל מעשה במוק וביחידי ובלילה אין הלכה כמותו באחת מהן:

כבר ביארנו שחליצה בשמאל פסולה ומפני שלמדנו רגל רגל ממצורע ואין משיבין עליה לומר מה למצורע שכן טעון ארז ואזוב ושני תולעת שמופנית היא וגזירה שוה מופנית אין משיבין עליה ואע"פ שאינה מופנית אלא מצד אחד והוא במצורע שכתוב בו שתי פעמים רגל אבל בחליצה לא נכתב אלא אחד וכל שאינו מופנה אלא מצד אחד למדין ומשיבין אין פירכא זו חשובה אצלם דארז ואזוב ושני תולעת אין להם מקום בחליצה ולענין רציעה אף היא באזן ימנית ולמדנוה גם כן אזן אזן ממצורע וזו מיהא מופנית משני צדדין שבשניהם נאמר אזן שני פעמים:

המשנה השלישית והכונה בה לבאר ענין החלק השלישי והוא שאמר חלצה ורקקה אבל לא קראתה חליצתה כשרה קראתה ורקקה אבל לא חלצה חליצתה פסולה חלצה וקראתה אבל לא רקקה ר' אליעזר אומר פסולה ר' עקיבא אומר חליצתה כשרה אמר ר' אליעזר ככה יעשה דבר שהוא מעשה מעכב אמר לו ר' עקיבא משם ראיה ככה יעשה לאיש דבר שהוא מעשה באיש. ביאר הר"ם ההלכה כר' עקיבא:

אמר המאירי חלצה ורקקה ולא קראת ר"ל שלא קראה הפסוקים המוטלין עליה לקרותם וכן שלא קרא הוא חליצתה כשרה בדיעבד שהרי עשת שני מעשים שבדין חליצה ר"ל חליצה ורקיקה ואין הקריאה מעכבת קראת ורקקה ולא חלצה הרי זו כחליצה פסולה ופוסלת הואיל ויש כאן מיהא מעשה אחד שהוא הרקיקה חלצה וקראת אבל לא רקקה ר' אליעזר פוסל הואיל ומכל מקום אין כאן אלא מעשה אחד דכתי' ככה יעשה וככה עכובא ומדסמכיה ליעשה אלמא כל שהוא מעכב ור' עקיבא אומר אף זו חליצתה כשרה דהא סמכיה ליעשה לאיש כלומר דבר שהוא מעשה באיש ר"ל בגוף האיש כגון חליצה מעכב אבל המעשה האחר ר"ל הרקיקה שאינו מעשה בגופו של איש אלא לפניו אינו מעכב אלא שפוסלת וכן הלכה ומעתה אף חלצה לבד בלא קריאה ובלא רקיקה חליצתה כשרה ורקיקה לבד בלא חליצה ובלא קריאה חליצתה פסולה אבל הקריאה לבד בלא חליצה ובלא רקיקה אינה כלום וכן התבאר בגמרא ולמדת שכל יבמה יכולה לפסול עצמה ליבמים כל שתרוק בפני אחד מהם ומכל מקום דבר זה לא נאמר אלא כשרקקה לפניו בבית דין כמו שכתבנו למעלה וכן פירשוה גדולי הרבנים שאם לא כן מה שאמרו יבמה שגדלה בין האחין כשרה להתיבם ואין חוששין לה שמא חלצה לאחד הא חזינא חיישינן והיאך לא אמרו שמא רקקה בפני אחד מהם שהרי הרקיקה דבר מצוי עד שכמעט אי איפשר שלא רקקה לפניו והיה לנו לחוש ולפסלה אלא שבענין זה אין הרקיקה שוה לחליצה שאין דרכה של יבמה לחלוץ לאחין וכל שראינוה חולצת חוששין שמא לחליצה כיונה ונפסלה לאחין אף שלא בפני בית דין אבל רקיקה שדרכה כל היום בכך אפילו ראינוה רוקקת אין חוששין לה אלא אם כן בבית דין המזומנים לכך והן הן הדברים וכל שאמרו שהקריאה אינה מעכבת דוקא בשהם ראויים לקריאה אבל אלם ואלמת חליצתן פסולה שכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו כמו שהתבאר בגמרא: