מאירי על יבמות רו

חלצה בסנדל שאינו שלו בדיעבד מיהא חליצתו כשרה אבל אם חלץ אדם קטן בנעל גדול עד שאינו יכול להלך בו או גדול במנעל קטן שאינו חופה את רוב רגלו או במנעל וסנדל שאין להם עקב חליצתו פסולה וכן אם חלצה מעל רגל שמאלו ואפילו היתה רגל ימינו חתוכה אבל אם חלצה מנעל שמאלי מעל רגלו הימנית חליצתו כשרה:

סנדל שפרחה בו צרעת הן שהוא מוסגר הן שהוא מוחלט לא תחלוץ בה לכתחלה במוסגר שמא יבאו לטעות לחלוץ במוחלט שעומד לשריפה וכל שכן במוחלט עצמו ומכל מקום אם חלצה חליצתה כשרה אף במוחלט ואע"פ שעומד לשריפה והיה לנו לומר כתותי מיכתת שיעורה שאני התם דרחמנא אחשביה דכתיב ושרף את הבגד אפילו בשעת שריפה קראו בגד ואע"פ שאין למדין חליצה מטומאה הא לאו מילף הוא אלא גלויי מילתא בעלמא:

סנדל של ע"ז והוא שנותנין סנדל ברגליה כשמסיעין אותה ממקום למקום אין חולצין בה לכתחלה משום דכל מידי דע"ז למצוה מאיס או שנראית כנהנית מע"ז שהרי ניתרת לינשא בכך אבל אם חלצה חליצתה כשרה שהרי עשויה היא להלוך אחר שמוליכין אותה במנעל זה ואי משום דלשריפה קיימא בדגוי עסיקינן ומשמשי ע"ז יש להם בטילא ואם מאיסור הנאה מצות לאו ליהנות ניתנו והרי מכל מקום אין לה הנאת הגוף מגוף המנעל ומה שהיא ניתרת בכך מאיליו הוא בא והוה ליה כמודר הנאה ממעין שטובל בו בימות הגשמים הואיל ואין לו הנאת הגוף מן המעין אע"פ שהותר בכך לאכילת קדשים וטהרות ומכל מקום בע"ז דישראל כתותי מיכתת שיעורה וחליצתה פסולה ושמא תאמר והרי משחלץ בה שלו היא איפשר ששאלה או שלא נתכון לזכות בה אלא לחליצה:

סנדל של תקרובת ע"ז חליצתה פסולה שהרי אין לה בטילא וכתותי מיכתת שיעורא ובלבד בשקצעו מתחלה לכך דהוה ליה כשחיטה והויא לה כעין פנים וכן של עיר הנדחת חליצתו פסולה: