מאירי על יבמות קצג

בעזרת הצור:

נושאין על האנוסה וכו' זה הפרק יכלול קצת החלק הרביעי בענין איסורי ביאה וקצת החלק הראשון בעניני הלכות חליצה ויבום ובפרט בקצת בני אדם שאין ראויין לחליצה ויבום ובספיקי ולדות על אי זה צד חולצין ונתגלגל מזה לבאר בספיקי ולדות של כהונה היאך דנין בהם לעניני דינין שבכהונה ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לארבעה חלקים הראשון בענין איסורי ביאה והשני בענין קצת בני אדם שאין ראויין לחליצה ויבום והשלישי בענין דין ספיקי ולדות לענין חליצה ויבום והרביעי בענין דין ספיקי ולדות שבכהונה לענין דינין שבכהונה זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שכבר קדם:

והמשנה הראשונה תבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר נושאין על האנוסה ועל המפותה האונס והמפתה על הנשואה חייב נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו אנוסת בנו ומפותת בנו ר' יודה אוסר באנוסת אביו ובמפותת אביו אמר הר"ם הדין בזאת ההלכה הוא לפי מה שאספר וזה כי האדם כאשר נחשד על האשה על הפנים אשר קדם לנו באמרו הנטען מן השפחה ותתאמת החשד עמה הנה אין מותר ליקח קרובת זאת האשה ור"ל באמרו קרובות הקרובות אשר נאסרו לה בעבורה אם היתה אשתו וכן כאשר אנס אדם אשה או פתה אין מותר לו לישא הקרובות שלה וזאת המניעה מדרבנן וסבתה הרחקת עבירה לפי שאם נשא קרובתה אפשר שתבא אל ביתו לבקר את אשתו והיא קרובתה ויהיה לבו גס בה ויבאו לידי עבירה ולכן כאשר מנה זאת האנוסה או המפותה אשר נחשד עליה מותר עליו לישא קרובתה לפי שהרי סרה זאת הסבה ואמרו נושאין על האנוסה רצו כן אחר מותה ור' יהודה יביא ראיה מאמרו לא יגלה כנף אביו ר"ל כנף שראה אביו לא יגלה ואין הלכה כר' יהודה:

אמר המאירי נושאין על האנוסה ועל המפותה ר"ל שאם אנס או פתה את האשה מותר לישא בתה או אמה או אחותה שלא נאסרו קרובות אלא מחמת נשואין שהעריות שאר כתיב בהו ואין שאר אלא דרך נשואין ואלו אונס ומפתה על הנשואה חייב ר"ל שאם נשא אשה ואחר כך אנס או פתה את בתה או את אמה או את אחותה חייב אמה משום חמותו ובשריפה ובתה משום בת אשתו ובשריפה גם כן ואחותה משום אחות אשתו ובכרת וכן הלכה ויתבאר בגמרא שזו שאמרו נושאין על האנוסה ועל המפותה שמשמעו אף לכתחלה פירושו לאחר מיתת האנוסה והמפותה אבל בחייה אסור מדרבנן שהאנוסה והמפותה באות אצלו בטענת ראיית קרובתן ומתוך שלבו גס בה יבא לידי הרגל עבירה ולא סוף דבר באנס או פתה בודאי אלא אף בנטען כן ומכל מקום אם כנס לא יוציא אף באנס או פתה ודאי ואין צריך לומר בנטען וקרובות אלו שאסרו לכתחלה באונס ומפתה ובנטען יש אומרין דוקא באותם שהוזכרו ר"ל אמה ובתה ואחותה וכמו שאמרו בבריתא בסוגיא זו הנטען מן האשה אסור באמה ובאחותה ובבתה והואיל ואין זה אלא גזירה בעלמא אין לך אלא אותם שמנו חכמים ומכל מקום הגאונים החמירו בכל הקרובות שהן שבע ר"ל אמה ואם אמה ואם אביה בתה ובת בתה ובת בנה ואחותה וכן כתבוה גדולי המחברים:

נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו אפילו לכתחלה וכן אנוסת בנו ומפותת בנו שלא נאמר אלא אשת אביך ואשת בנך וכן שכתוב בהן שאר ואין שאר אלא בנשואין ר' יהודה אוסר באנוסת אביו ומפותת אביו ומדכתיב לא יגלה כנף אביו כנף שראה אביו אף שלא בדרך נשואין לא יגלה ומכל מקום תנא קמא מוקים ליה לשומרת יבם של אביו ולעבור עליו בשלשה לאוין משום דודתו ומשום יבמה לשוק ומשום כנף אביו כמו שהתבאר ואין הלכה כר' יהודה אלא כחכמים:

זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שביארנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אע"פ שאין אנו צריכים בהם לענין פסק לענין ביאור מיהא כך הם: