מאירי על יבמות קצב

בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו ואחר כך בא אחיו שהוא בן תשע גם כן ובא עליה פסל על ידו שהרי ביאת כל אחד מהם כמאמר ויש מאמר אחר מאמר ר' שמעון אומר לא פסל מפני שהוא דן אם ביאת ראשון ביאה של שני אינה כלום ואם ביאת ראשון אינה כלום אף של שני אינה כלום וכשרה לראשון ממה נפשך והיא היא המחלקת בבן תשע שבא על יבמתו ואחר כך בא הוא בעצמו על צרתה שפסל על ידי עצמו אף בראשונה מפני שאין הקנין גמור ולר' שמעון לא פסל ממה נפשך שאם ראשונה ביאה אחרונה אינה כלום ואם ראשונה אינה ביאה אף אחרונה אינה כלום והלכה כחכמים שכבר העמדנו דבריו של ר' שמעון בשיטה בפרק רבן גמליאל נ"א ב' כמו שהתבאר ולפי דרכך למדת שאין הלכה כבן עזאי שהיה אומר יש מאמר אחר מאמר בשני יבמין ויבמה אחת ר"ל אם עשה מאמר זה אחר חברו משום דאלימא זיקייהו דגברי ואין אחד דוחה את של חבירו הואיל ואין האחד ביד חברו אבל לא בשתי יבמות ויבם אחד שעשה יבם זה מאמר לזו ואחר כך לזו הואיל ושתיהן בידו לברור אי זו שירצה וכבר בירר אלא אף בזו יש מאמר אחר מאמר כמו שביארנו:

בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו ומת ונשאר שם אח שלישי חולצת ולא מתיבמת שהרי יבמה זו עדין לא נסתלקה זיקת הראשון מעליה לגמרי הואיל וביאת בן תשע אינה קונה לגמרי והרי נתחדשה עליה זיקה אחרת של קטן זה הואיל וביאתו קונה במקצת ונמצאו עליה זיקת שני יבמין ופירשו בגמרא שלא סוף דבר במקום שיש צרה כגון שהיה היבם גדול ועשה מאמר ומת ויש לו אשה שאם תאמר שהיבמה מתיבמת לשלישי ראויה להתיבם יותר ויבאו לומר שתי יבמות הבאות מבית אחד מתיבמות אלא אף במקום שאין צרה שהרי משנתנו בקטן שביאתו ביבמה כמאמר ולאשה שלו אין לחוש שאין נשואי קטן כלום ואעפ"כ זיקת שני יבמין מפקעת שלא ליבמה וחולצת ולא מתיבמת שאשת שני מתים אינה מתיבמת לא היא ולא צרתה שאף צרתה תקנו בה שלא להתיבם מגזירת בעלת המאמר כמו שנבאר למטה:

נשא קטן זה אשה ומת הרי זו פטורה מן החליצה ומן היבום שכך אמרו שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו נשותיהן פטורות מן החליצה ומן היבום אפילו מדברי סופרים וכן הלכה:

זהו ביאור המשנה וכלה על הדרכים שביארנו הלכה פסוקה היא ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

המשנה הששית והכונה בה כשלפניה והוא שאמר בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו משהגדיל נשא אשה אחרת אם לא ידע את הראשונה השניה או חולצת או מתיבמת הראשונה חולצת ולא מתיבמת ר' שמעון אומר מיבם לאי זו שירצה וחולץ לשניה אחד שהוא בן תשע שנים ויום אחד ואחד בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות אמר הר"ם פי' היות הראשונה חולצת ולא מתיבמת לפי שביאת בן ט' כמאמר בגדול וכבר קדם לך כי כאשר נתן גדול מאמר ליבמתו ומת חולצת ולא מתיבמת ובן כ' שנה שלא הביא שתי שערות אם נראו בו סימני סריס הנה הוא סריס חמה ואם לא נראו בו הנה הוא במדרגת הקטן לכל המצות ודינו בענין המשגל דין בן תשע שנים ויום אחד עד שיגיע לשלשים וחמש שנים ולא הביא שתי שערות הנה הוא סריס חמה אע"פ שלא יראו בו סימני סריס וסימני סריס כל שאין לו זקן ושערו לקוי שער ראשו חלוש דק מאד ואין רגליו מעלין רתיחה ומטיל מים ואינו עושה כיפה ר"ל העדר בקושי ושכבת זרעו (דוחץ) [דוהה] ר"ל עפרת המראה ואין מימי רגליו מחמיצין ורוחץ בימות הגשמים ואין בשרו מעלה הבל כמו שאר האנשים הבריאים וקולו דק עד שלא יובדל בין קולו לקול האשה הנה כאשר נראו בו אחד מאלו האותות והשלימו לו כ' שנה ולא הביא שתי שערות הנה הוא סריס חמה ובתנאי שלא יהיו בזקנו שתי שערות הנזכרות בכל מקום באיש ובאשה לא שיצמחו באי זה מקום שיזדמן מן הגוף אבל בתנאי שיצמחו בשפל הגוף במקומות הידועים בצמיחת השער ודע זה:

אמר המאירי בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו ומשהגדיל נשא אשה אחרת ומת אם לא ידע את הראשונה משהגדיל השניה חולצת או מתיבמת ואע"פ שהגדול שעשה מאמר ומת אף אשתו הגמורה חולצת ולא מתיבמת מגזירת בעלת המאמר לא גזרו כן בביאת קטן שלא עשו בענין זה ביאת בן תשע כמאמר בגדול לדחות את הצרה מיבום ואלו ידעה משהגדיל קנאה לגמרי וביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה:

ור' שמעון אומר מיבם לאי זו שירצה שאינו סובר באיסור זיקת שני יבמין כלום ואין הלכה לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא אף השניה חולצת ולא מתיבמת שהלכה כר' יוחנן שאמר בגמרא שעשו ביאת בן תשע כמאמר בגדול שדוחה את הצרה מיבום כמו שהתבאר בפרק ארבעה אחין ל"א ב' וכבר התבאר שם הטעם במחלקתם של ר' שמעון ורבנן שהוא תלוי במאמר אם קונה בודאי במקצת או אם ספק קונה ספק אינו קונה אלא שמאחר שאין הלכה כדבריהם אין צורך בהשיב מה שכבר התבאר ולפי דרכך למדת שבן תשע שבא על יבמתו ולא בעל משהגדיל צריכה גט לביאתו שהיא כמאמר וחליצה לזיקתו הא לכל שאר הדברים קנה שהרי בנשואי קטנה אמרו הרי היא כאשתו לכל דבר ויורשה וזו ודאי עדיפא מינה:

אחד בן תשע ואחד בן עשרים שלא הביא שתי שערות שניהם שוים לידון כקטן ופירשוה בגמרא כגון שלא נולדו לו סימני סירוס שכל שהוא בן עשרים והביא סימני סירוס גדול הוא אבל כל שלא הביא שתי שערות ולא הביא סימני סירוס הרי הוא קטן עד רוב שנותיו ר"ל ל"ה שנה ויום אחד ומשם ואילך הוא גדול לכל דבריו אלא שאינו חולץ ולא מיבם וכל שבא לידי בן עשרים ולא הביא שתי שערות וכן לא הביא סימני סירוס אם היה כחוש משמינין אותו ואם היה שמן מכחישין אותו שסימנין אלו פעמים נושרין מחמת כחש פעמים מחמת שומן:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שבא עליה בגמרא כך הוא:

נגר ר"ל יתד ארוך שתוחבין אותו בנקב שבאסקופה אחר שנסגר הדלת כדי שיעמיד את הדלת סגור אם הוא קשור אחורי הדלת בחבל חזק וארוך עד שיהא יכול לתחבו בלא היתר קשורו הואיל וניטל באגדו הוא אין זה כבונה ומותר לנעול בו את הדלת אבל אם החבל קצר עד שאי איפשר לתחבו בלא היתר קשורו אלא שקושרו שם ביום כדי שלא יאבד ובלילה מתירו ונועל בו הרי זה כבונה ואסור לנעול בו בשבת אלא אם כן יש בראשו קלוסטרא ר"ל עובי עגול כעין ראש הבוכן עד שיהא ראוי לשחוק שכל שהוא כן תורת כלי עליו ומותר לטלטלו ואע"פ שנחלקו בה ר' אלעזר ור' יוסי הלכה כר' יוסי שהיה מתיר כמו שביארנו באחרון של עירובין ק"א ב':

אע"פ שמדת הכעס מגונה בכל מקום ובכל זמן ובכל אדם בתלמיד חכם ובמקום המיוחד לדברי תורה ובמשא ובמתן של הלכה מגונה ביותר ועתידים ליתן את הדין אלא אם כן היה לכונת הפרשה מאיסור דרך הערה אמרו בר' אלעזר ור' יוסי שנחלקו בבית הכנסת של טבריא בנגר שבראשו קלוסטרא עד שנקרע ספר תורה בחמתם והיה שם ר' יוסי בן קיסמא ואמר להם תמה אני אם לא יהא בית הכנסת זה בית ע"ז וכן היה:

כל תלמיד חכם ששמע דבר שמועה מפי חכם שאינו רבו מובהק אינו רשאי לאמרה אלא בשמו ואם עשה כך הרי זה מחליש דעתו של אותו חכם ומכל מקום אם הוא רבו מובהק יכול לאמרה בסתם שהכל יודעין שתורתו שלו היא דרך צחות אמרו כאשר צוה ה' את משה עבדו צוה משה את יהושע וכן עשה יהושע לא הסיר דבר וכי כל דבר ודבר שאמר להם יהושע אומר להם כך צוני משה אלא יהושע יושב ודורש סתם והכל יודעין שתורתו של משה היא:

אסור לאדם לכבד את התלמיד בקלון רבו עד שיראה מדבריו כאלו עושהו חברו הוזכר כאן בר' אלעזר שהיה תלמידו של ר' יוחנן שאמר שמועה שיצאה מפיו של ר' יוחנן ולא אמרה משמו וכעס וכשבאו לפניו קצת חכמים להזהירו על מדת הכעס והזכירו לו מה שאירע מכעסם של ר' אלעזר ור' יוסי שנקרע ספר תורה מחמתם אמרו עליו איקפד טפי ואמר חברותא נמי כלומר אתם עושים את תלמידי כחבר אצלי עד שאתם מדמים דבר זה לר' אלעזר ור' יוסי שהיו חברים עד שנתרצה אחר כן מצד שהיה רבו מובהק ואמרו אלעזר תלמידך יושב ודורש סתם והכל יודעים שתורתו שלך היא על הדרך שהזכרנו ביהושע:

ונשלם הפרק תהלה לאל: