מאירי על יבמות קעג

כבר בארנו בבת כהן שחזרה לבית אביה בלא זרע של ישראל שחוזרת לתרומה אבל לא לחזה ושוק מכל מקום כל האוכלת בשביל בנה אוכלת אף בחזה ושוק ואין צריך לומר באוכלת בשביל בעלה:

האב מיפר נדרי בתו ביום שמעו עד שתבגר בגרה או שנתאלמנה או נתגרשה אין לו עוד רשות בה ואם היא נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה ואם מת הארוס חוזרת לרשות אב מסרה האב לשלוחי הבעל ונתארמלה או נתגרשה בדרך הואיל ויצאה שעה אחת מרשותו שוב אינו יכול להפר כמו שיתבאר במקומו:

התרומה ממון כהן היא עד שיכול לקדש בה את האשה והוא שקראוה כאן לחם הקנוי לאביה אבל חזה ושוק ושאר מיני קדשים אינו זוכה בו אלא משולחן גבוה ואינו מקדש בהם את האשה כמו שביארנו במקומו:

ממה שכתבנו התבאר לך שהיבמה לא עשה בה ולד מן הראשון כולד מן השני ר"ל שאם יש ליבמה זו ולד מבעל אחר שכבר מת ונשאת לזה שמת בלא בנים ונזדקקה לאחיו של זה אין הולד שיש לה מצד אחר פוטרתה מיבם זה ושהעובר נידון כולד לפטור מן היבום ר"ל שאם היא מעוברת מן האח שמת פטורה מן היבום דכתיב ובן אין לו עיין עליו ולענין תרומה עשה בו ולד מן הראשון כולד מן השני ר"ל שאם נשאת בת כהן לישראל וילדה ממנו בן ומת בעלה ונשאת לישראל אחר ומת ולא ילדה ממנו עדין אסורה בתרומה מפני ולד ראשון וכן העובר נידון בה כולד לפסול וכן למדת שלענין תרומה לא עשה בה מתים כחיים שאם בת כהן ילדה מישראל ומת בעלה ואחר כך מת בנה חוזרת לבית אביה ואין דנין את הבן כחי אבל לענין יבום עשה בו מתים כחיים שאם נשאר לה בן מן האח ואחר כך מת בנה אסורה ליבם כאלו הבן חי שהרי כתוב דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום וזו שהיה לה בן ולא נזדקקה ליבום ונשאת לשוק ואחר כך מת בנה אם תאמר תחלוץ תתגנה על בעלה ויבאו לידי קטטה וכתיב דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום:

נשלם פרק יש מותרות תהלה לאל עושה גבורות. ברוך נותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה: