מאירי על יבמות קנא

שני נקבים יש בגיד שאחד מוציא שתן ואחד מוציא זרע וביניהם כקליפת השום ואם נסתם שביל של זרע על ידי אדם ויוצא לו דרך שביל שמי רגלים יוצאין משם פסול שאין הזרע מתבשל לשם ומכל מקום אם היה מטיל מים משני מקומות כגון בשביל של זרע ובשביל של מי רגלים כשר הואיל ומכל מקום אין הזרע יוצא משביל שלו אע"פ שהשתן נכנס בשביל שלו אין בשולו נמנע אחר שהוא במקומו:

ניקבה העטרה עצמה אם כשהוא רואה קרי הנקב מתרחב ויוצא שכבת זרע דרך הנקב פסול ואם לאו כשר ואם ניקב בכדי יציאת הזרע ונסתם חזר להכשרו:

הריאה שניקבה ועלה בה קרום מחמת מכה שבמקום אחר שלא ממקום הנקב אינו קרום וטרפה כמו שביארנו במקומו:

נשים המסוללות זו בזו ר"ל שבאות זו על זו אפילו פלטו זו בזו אפילו היו חייבי כריתות זו בזו אינן נעשות זונות בכך ליפסל לכהונה שאין ענינם אלא פריצות בעלמא ולשון מסוללות כאדם שדורך במסלה ואינו בוקע בעפרה כלום:

המשנה השלישית והכונה בה בענין החלק השני והוא שאמר פצוע דכא וכרות שפכה מותרין בגיורת ובמשוחררת ואינן אסורין אלא מלבא בקהל שנאמר לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה' מבואר לר"ם:

אמר המאירי פצוע דכא וכרות שפכה מותרין בגיורת ומשוחררת שהרי לא נאסרו אלא לבא בקהל כדכתיב לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה' וקהל גרים ומשוחררים לא איקרו קהל הא בישראל אסורים הם לבד אבל לא בניהם שהרי לא מנה בו דורות:

משנה עמוני ומואבי אסורין ואסורן אסור עולם אבל נקיבותיהן מותרות מיד מצרי ואדומי אינן אסורין אלא עד שלשה דורות אחד זכרים ואחד נקבות אמ"ר שמעון קל וחמר הדברים מה אם במקום שאסר את הזכרים אסור עולם התיר את הנקבות מיד מקום שלא אסר את הזכרים אלא עד שלשה דורות אינו דין שנתיר את הנקבות מיד אמרו לו אם הלכה נקבל אם הדין יש תשובה אמר להם לא כי הלכה אני אומר ממזרין ונתינין אסורין ואסורן אסור עולם אחד זכרים ואחד נקבות אמר הר"ם התשובה אשר אפשר שיושב בה ר' שמעון כי להם שאמרו לו מה לעמון ומואב שכן נתפרש טעמן על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים האיש דרכו לקדם ולא האשה תאמר במצרי ואדומי שלא תלה ריחוק לשלש הדורות בדבר בעולם ואין הלכה כר' שמעון:

אמר המאירי עמוני ומואבי אע"פ שנתגיירו אסורין לבא בקהל ואיסורם איסור עולם דור אחר דור שהרי נאמר בהם גם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה' עד עולם ונקבותיהם מותרות מיד ומפני שנתלה איסורן בטעם שאין לו מקום אצל הנשים דכתיב על דבר אשר לא קדמו אתכם וכו' איש דרכו לקדם ואשה אין דרכה לקדם:

מצרי ואדומי כשנתגיירו אין אסורין אלא עד שלשה דורות ולא עד בכלל שדור שלישי מותר כדכתיב דור שלישי יבא להם בקהל ה' ואיסורן שוה בין לזכרים בן לנקבות שהרי לא תלה הכתוב איסורן בשום טעם ור' ישמעאל מתיר בנקבות מיד מקל וחומר דעמוני ומואבי אלא שאמרו לו אם לדין יש תשובה כלומר שעמוני ומואבי לא הותרו נקבותיהם אלא מפני שתלה הכתוב איסורן בטעם ואין הלכה כר' ישמעאל אלא כתנא קמא:

ממזרים ונתינים אסורים ואיסורם איסור עולם בין לזכרים בין לנקבות שהרי בממזר נאמר גם דור עשירי לא יבא לו גו' ואם תאמר להתירו מדור עשירי ואילך למדנו עשירי עשירי בגזירה שוה מעמון ומואב שכתוב בהם עד עולם ושמא תאמר דון מינה ומינה ונתיר את הנקבות מעשירי ואילך הא קיימא לן דון מינה ואוקי באתרה:

ונתינים הם אותם גבעונים שנתנם יהושע חוטבי עצים ושואבי מים ועל שם נתינה זו נקראו נתינים והם משבעה עממין שכתוב בהם ולא תתחתן בם ואע"פ שאף שאר עממין נאסרו בחתון מכל מקום לא נאמר לאו של חתון אלא בשבעה עממין ושאר עממין איסור חתנותן בעשה ממה שמצינו ביפת תאר ואחר כן תבא אליה ובעלתה הא מעיקרא לא ולאו הבא מכלל עשה עשה ומכל מקום שבעה עממין וכל שאר אומות כל שנתגיירו מותרין מיד לא נאמר איסור לאחר גירות אלא בעמון ומואב לעולם ובמצרי עד שלשה דורות ואחר שכן נתינים מותרין מן הדין הואיל ונתגיירו אלא שיהושע גזר עליהם לכל זמן שבית המקדש קיים ודוד לעולם ומאחר שגזרו עליהם גזרו בהם איסור עולם בין לזכרים בין לנקבות ואע"פ שראוי לשאול אחר שכן היאך אמרו מכות י"ג א' אלו הן הלוקין וחשב בהם הבא על הנתינה והרי נתינה אינה מן התורה איפשר שלוקה מדבריהם ולא כתבוה שם אלא מצד רגילות הלשון שרגילים להזכיר נתינה עם ממזרת על דרך שמזכירין גרושה וחלוצה אלא שיש בזו חולקים לומר דמדאורייתא אית בה מלקות ומוקמי לאו דלא תתחתן בם אף לאחר גרותן ואין הדברים נראין ובגמרא נבאר הראיות שמחלוקת זו תלויה בהם:

וכן צריך שתדע שכל שהזכרנו באיסור עולם של עמון ומואב ובאיסור שני דורות של מצרי ואדומי דוקא בדורות הראשונים שהיו כל אלו קבועים במקומם אבל בזמן הזה נתבלבלו האומות וכל שנתגייר אחד מהם אפילו היה אצלנו בחזקת אלו הותרו מיד זכרים ונקבות שכבר נתבטלה חזקתם ונתערבבו האומות ודנין אותם אחר הרוב כמו שאמרו בפרק תפלת השחר ביהודה גר העמוני שאמר לו ר' יהושע מותר אתה אלא שאם יתברר ענינם לעתיד חוזרין לאיסורן ואף בזו יש חולקין בקצת דברים כמו שנבאר בגמרא:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

פצוע דכא כהן שאלו בסוגיא זו אם הוא מותר בגיורת כפצוע דכא ישראל אם לאו מי אמרינן בקדושתיה קאי כלומר אע"פ שנפצע קדושת כהונה עליו ליאסר בכל איסורי כהונה או דילמא לאו בקדושתיה קאי ואע"פ שהוא אסור בכל איסורי כהונה כגון אלמנה וגרושה וחללה זונה לא נאסר בהם מצד כהונתו אלא מצד שאסור לו לבא בקהל וגיורת מיהא אע"פ שאלו לא היה פצוע דכא היתה נאסרת לו משום זונה עכשו נפקעה קדושתו והותרה לו אחר שאין שם איסור ביאה בקהל שהרי קהל גרים לא איקרי קהל ואתו למיפשטה מדתניא פצוע דכא מותר בנתינה ר"ל פצוע דכא ישראל והרי מכל מקום פציעתו הפקיעה קדושת ישראל ממנו להתירו בנתינה ואף בכהן בגיורת הדין כן ושני ליה דלא דמי דאיסור נתינה לישראל לא משום קדושה היה אלא שלא ילד בן ויגדלנו לע"ז ומתוך כך לא נאסר חתנותן אלא בגיותן הא משנתגיירו מותר כמו שביארנו במשנה ורבנן גזרו בהו לאסור חתונן אף לאחר שנתגיירו מפני שדוד גזר עליהם ולא גזרו אלא בהנך דבני אולודי הא אלו היה איסורן משום קדושה לא הופקעה מצד פציעתו ואחר שכן כהן שאיסורו בגיורת משום קדושה לעולם אימא לך דלא פקעה מיניה ונאסר בה אף כשהוא פצוע דכא ואע"פ שנאסר ממזר בנתינה אע"ג דבר אולודי הוא התם משום דבכשרים גזור בפסולים לא גזור והדר אמר רבא לאו מילתא היא דאמרי דודאי איסור חתנות של שבעה אומות אף בגרותם היא דאי בגיותן לא שייך בהו חתנות ואע"פ שמצינו ויתחתן שלמה את פרעה מלך מצרים לא נשאה אלא שבא עליה דרך יחוד וכדכתיב דבק שלמה לאהבה ולא לאישות ומתוך אהבתו היתירה העלה עליו הכתוב כאלו נשאה ואחר שנאסר החתנות אף בגרותם משום קדושה הוא וכשנעשה פצוע דכא פקעה קדושתו ואם כן אף הכהן שנפצע מותר בגיורת ומתוך משא ומתן זה לא הובררה שאלתנו וגדולי המחברים פסקו בה כלישנא בתרא דרבא דמשום קדושה הוא וכשנפצע נפקעה קדושתו ומותר בגיורת וכן פצוע דכא וכרות שפכה בין כהן בין ישראל מותר בנתינה ולדעת זה חתנות של שבעה עממין נאסר אף לאחר הגרות ובהפך מה שכתבנו במשנתנו ואני תמה שאף הם לא כתבו איסור חתנות אלא בעודן גוים והשוו בה שבעה עממין לשאר אומות וכן כתבו שלא נתגיירו משבעה עממין אלא אותם הגבעונים והיו מותרים דבר תורה אלא שיהושע גזר עליהם לזמן בית המקדש ודוד לעולם כמו שכתבנוה במשנתנו וכן ראיה לדעת זה מה שאמרו בימי רבי בקשו להתיר נתינים ואי מדאוריתא אסירי היאך עלה על דעתם להתירם אלא ודאי עיקר הדברים שלא נאסר החתון אלא בגיותם וכמו שאמרו בע"ז בנותיהם דאוריתא הוא דכתיב לא תתחתן בם וסתמא איתמר לא שנא בשבעה עממין לא שנא בשאר אומות ומכל מקום בכלם כל שנתגיירו הותרו אלא שדוד גזר בנתינים ולא היה איסורם משום קדושה הא אלו היה איסורם משום קדושה לא הופקעה וכהן פצוע דכא שהוא משום קדושה אסור בגיורת דבקדושתיה קאי והיינו דהן ועבדיהן אוכלים בתרומה וקושיא דאלו הן הלוקין כבר תירצנוה במשנה ומכל מקום אחרוני הרבנים מפרשים דנתינה איסור תורה וחתנות דידהו בגרותם נאסר מן התורה ומשום קדושה וכמתניתין דאלו הן הלוקין והא דהן ועבדיהן אוכלין משום דלא אמרינן להו בקדושתיה קאי אלא לאיסורי ביאה והא דאמרינן דוד גזר עליהם פירושו להשתעבד בהם ושלא לשחררם וזהו שאמרו משה גזר עליהם ואי משום לא תתחתן הוה ליה למימר משה אסרן אלא דמשה גזר עליהם לשעבוד ולאותו דור ויהושע לכל זמן המקדש ודוד לעולם וכדאיתה בהדיא לקמן ע"ט א' וכשחשבו של בית רבי להתירם פירושו מן השעבוד ועיקר הדברים כדעת ראשון ומה שאמרו משה גזר עליהם לאותו הדור ר"ל אפילו נתגיירו ומפני שהכיר ערמתם הא משנולדו בקדושה מותרין דהא לא כתיב בהו דורות ולא עד עולם ומינה דכל נתינה ראשונה אסורה מן התורה אף כשנתגיירה ויהושע גזר אף לדורות לכל זמן בית המקדש ודוד לעולם וכן עקר:

ולמדנו שפצוע דכא מכל מקום מותר בנתינה ופצוע דכא כהן אף לדעת המתירים אותו בגיורת ונתינה ובכל מה שנאסר מתורת ספקות מכל מקום בממזרת ודאית נאסר וכן כתבוה גדולי המחברים אלא שהרבה חלוקים עליהם להתיר כל פצוע דכא אף בממזרת ודאית ובתלמוד המערב נחלקו בה והוא שאמרו שם ר' ירמיה אמר פצוע דכא ישראל מותר בממזרת אמר ר' יוסה בלבד פסול משפחה הא פסול הגוף לא בדא חייליה דר' יוסה מן הדא דאמר ר' סימון לא שאנו אלא פצוע דכא ישראל אבל כהן לא בדא כמה דתימר כהן ברור הוא אסור לישא גיורת אף הכא ישראל ברור הוא אסור לישא ממזרת: