מאירי על יבמות קיא
Meiri on Yevamos 111 (Meiri on Yevamot 111) · מאירי על יבמות · free full Hebrew text
Open in the reader →זה שביארנו במשנתנו שהיבם קונה את יבמתו אף בביאת אונס ושגגה ובהעראה לא סוף דבר לדברים האמורים בפרשת יבמין ר"ל לירש בנכסי אחיו ולפטור צרתה מן היבום אלא אף להאכילה בתרומה אם היה היבם כהן במה דברים אמורים בשנתאלמנה מן הנשואין שכבר היתה אוכלת בחיי בעלה ופסקה לה במיתתו שאין זיקת היבם מאכלת שהיבם פוסל בבת כהן אם הוא ישראל ואינו מאכיל בבת ישראל אם הוא כהן ובביאה זו אע"פ שהיא גרועה חזרה לדינה ואוכלת אבל אם נתאלמנה מן האירוסין אינו מאכילה בתרומה אלא בביאה גמורה וברצון ובמתכוין כך היא שיטת גדולי הפוסקים וגדולי המחברים ואף מתלמוד המערב פ"ו ה"א נראה כן ומכל מקום לקצת גאונים ראיתי שלא נאמרו דברים אלו אלא בביאת אונס ושגגה אבל בהעראה אפילו בנתאלמנה מן האירוסין כן שהעראה אף באשה אצל בעלה קונה לכל דבר וכל שכן ביבם דאית ליה זכיה בגוה אבל ביאת אונס ושגגה שאין האשה נקנית בה לבעלה אע"פ שהיבם ביבמתו קונה בהם לענין תרומה מיהא ובמן האירוסין לא קנה והראיה שהרי אמרו למטה לדעת שמואל כל ביאה שהבעל מאכיל בה ר"ל על ידי חפה דהא ביאה לחוד אירוסין עושה ולא נשואין אלא כל ביאה שהבעל מאכיל בה על ידי חפה היבם מאכיל בה והרי ביאת העראה הבעל מאכיל בה ואע"פ שסוגיא זו באה על מה שנאמר במשנתנו אחד המערה ואחד לגומר משום דסיפא דמתניתין היא ולא אמרו במשנתנו קנה עד שהזכירו המערה נקט לה הכי דהאי דקנה לא לכל כו' ומכל מקום אשגגה ואונס קאי ונראה לי ראיה לזו שהרי בכל הסוגיא הוא מזכיר בה ביאת שוגג כדקאמר כי רבי רחמנא ביאת שוגג כמזיד כו':
ולענין ביאור זה שאמרו לדעת שמואל כי אמר רחמנא לאוקומה במקום בעל כלומר שכל שהיתה אוכלת בחיי הבעל כגון נשואה היבם מאכיל בביאה כזו לאלומה מבעל כל שלא היתה אוכלת בחיי הבעל כגון מן האירוסין לא כלומר אין היבם מאכילה בביאה כזו והא דקאמר רבי רחמנא לאו דוקא דהא דבר תורה ארוסה אוכלת אלא הכי קאמר הא דרבי רחמנא שוגג כמזיד לענין תרומה מיהא אנן מוקמינן לה לאוקומה במקום בעל כו' וכן לענין ביאור זה שאמרו בסוגיא זו שוגג כמזיד לאו דבמזיד פשיטא לן יותר משוגג דהא מזיד נמי לא מיכוין לאישות אלא לאשויינהו להדדי איתמר כמה דאת אמר כעם ככהן כלומר דבין שוגג בין מזיד מהני:
בת ישראל פקחת שנתארסה לכהן פקח ולא הספיק לכנסה עד שנתחרש אינה אוכלת בתרומה דגזרינן נשואי חרש אטו קדושין דידיה והחרש פוסל אם הוא ישראל ונשאת לו בת כהן ואינו מאכיל אם הוא כהן ונשאת לו בת ישראל ומעתה אם מת ונפלה לפני יבם חרש אינה אוכלת שביאת יבם חרש כביאת שוגג היא והרי ביארנו שאין היבם מאכיל את יבמתו בביאת שגגה אלא אם כן היתה אוכלת בחיי בעלה הא אם נתארסה לפקח וכנסה כשהוא פקח גם כן ואחר כך נתחרש הרי זו אוכלת ואם מת ונפלה לפני יבם חרש אוכלת הואיל והיתה אוכלת בתחלה ובזו יפה כח יבם מכח בעל דאלו בעל כל שנשאת לו מעיקרא כשהוא חרש אינה אוכלת ואלו יבם אף כשנפלה לו כשהוא חרש אוכלת ולמדת שכל שהבעל מאכיל היבם מאכיל אף בביאה גרועה:
אע"פ שביארנו בפקחת שנשאת לחרש שאינה אוכלת מכל מקום אם ילדה ממנו בן אוכלת בשביל בנה אפילו מת הבעל ומכל מקום אם מת הבן חזרה לאיסורה ואינה אוכלת אע"פ שהאב קיים ואם נולד לה בן זה לאחר מיתת בעלה אוכלת והרי יש לך אשת כהן שאוכלת בתרומה אחר מיתת בעלה ולא בחיי בעלה: