מאירי על יבמות קיב

אשת ישראל שנאנסה אע"פ שמותרת לבעלה שהרי אונס בישראל מישרא שרי מכל מקום אם נתאלמנה הימנו פסולה לכהונה מן התורה ואע"פ שכל שבאונס לאו זונה היא באמת אינה זונה להיות כהן לוקה עליה משום זונה ולא משום טומאה ר"ל מלאו דאחרי אשר הוטמאה שאין טומאה אלא למי שנבעלה תחתיו אבל מכל מקום כל שנבעלה לפסול לה אפילו באונס נפש נפסלה לכהונה וכמו שאמרו כתובות י"ד ב' בתינוקת שירדה למלאת מים ונאנסה ואמרו עליה שאם אין רוב העיר משיאין לכהונה פסולה אלא שהאונס מפקיעו מן המלקות ואשת כהן שנאנסה בעלה לוקה עליה משום טומאה ר"ל משום לאו דאחרי אשר הוטמאה שהוא בא לרבות סוטה כמו שהתבאר לעיל י"א ב' וכל שנבעלה תחתיו איכא לאו דטומאה אבל משום זונה מיהא אינו לוקה הואיל ונאנסה שכל באונס לא קרינא בה זונה וכלישנא בתרא דרבה ולפי דרכך למדת ששמועת אשת ישראל שנאנסה שפסולה לכהונה אע"ג דליכא טומאה ושמועת אשת כהן שנאנסה שבעלה לוקה עליה משום טומאה לא פליגי אהדדי כלל וקצת מפרשים עשאום כחולקות זו עם זו כמו שתראה בקצת חבורי הראשונים ואין הדברים נראין כלל:

המשנה השניה והכונה בה בענין החלק השלישי והוא שאמר אלמנה לכהן גדול וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט מן האירוסין לא יאכלו בתרומה ר' אלעזר ור' שמעון מכשירים נתאלמנו או נתגרשו מן הנשואין פסולות מן הארוסין כשרות אמר הר"ם מן הארוסין לא יאכלו בתרומה מפני שהן משמרות לביאה פסולה ולזה לא יאכלו ור' אלעזר ור' שמעון יאמרו תאכל עד שתבעל ואז תפסל ואם נתאלמנו או נתגרשו אלו הנשים הכהנות מן הנשואין פסולות לאכול בתרומה מפני שהן נתחללו בבעילה שנבעלה לפי עקרינו אלא מאיסורי כהונה מן האירוסין כשרות לאכול בתרומה מפני שהן לא נבעלו ולא נתחללו ואין הלכה כר' אלעזר ור' שמעון:

אמר המאירי אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט מן האירוסין לא יאכלו בתרומה ור"ל אפילו היא בת כהן שאם בת ישראל היא לא הוצרכה ללמד שהרי ממשנה אחרונה אין ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה עד שתכנס לחפה אלא אפילו היא בת כהן ופירשו הטעם בגמרא מפני שהיא משמרת לביאה פסולה ור' אלעזר ור' שמעון מכשירין שאין שמור ביאה פסולה פוסלתן ואחר שהיא בת כהן וארוסה לכהן אוכלת הא לכשתנשא תפסל שהנשואין עושין אותה חללה שסתמה נבעלה ולענין פסק גדול המחברים פסקו כתנא קמא אלא שחלוצה מיהא סירכא דלישנא הוא שהרי אין פסולה אלא מדברי סופרים ושמור ביאה פסולה דרבנן אינה פוסלת אף לתנא קמא ומכל מקום גאוני ספרד פסקו כר' שמעון ור' אלעזר ומשום דרישא אוקמוה בגמרא לר' מאיר והוה ליה יחיד לגבי רבים ואם משום סתם משנה הם קורין למחלוקת כזו סתם ואחר כך מחלוקת על הדרך שביארנו לדעת קצת בפרק החולץ מ"ב ב':

נתאלמנו או נתגרשו מן האירוסין כשרות דמשום קדושין לא הויא לה חללה והרי משנתגרשה או נתאלמנה אף לתנא קמא אין כאן שמור ביאה פסולה אבל מן הנשואין פסולות שכבר נתחללו וכן הלכה:

זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

פצוע דכא אף הוא בכלל חייבי לאוין ואם הוא כהן וקדש בת כהן לדעת ר' מאיר אינה אוכלת שהרי משמרת לביאה פסולה היא ולדעת ר' אלעזר ור' שמעון אוכלת בתרומה הא אם נשאת לו אינה אוכלת שהרי נבעלה לפסול לה נשאה בכשרות ואחר כך נעשה פצוע דכא אם לא ידעה ר"ל שלא בא עליה משנעשה פצוע דכא הרי זו אוכלת וכן עבדיו ושפחותיו אוכלין בתרומה: