מאירי על יבמות קג

מצות יבמה מקדש ואחר כך בועל ואם בעל בלא מאמר קנה אלא שהדבר מכוער ומכל מקום אינו בר מלקות אף במכת מרדות שמדברי סופרים שאין מלקות או מרדות בענינים אלו מצד הפירצא אלא במקדש בביאה בלא שדוכין ויבם ביבמתו לא גרע משדוכין:

המקדש בשוק והמבטל את הגט משנתנו לשליח שלא בפני שליח והמוסר מודעא על הגט והמצער שליח בית דין הבא להזמינו לדין וכן מי שחלה עליו שמתא שלשים יום על שלא בא לבית דין וחתן ראשון הדר בבית חמיו אף בשאין חמותו חשודה ממנו או אף בעובר על פתחה אם היא חשודה ממנו בכל אלו אע"פ שהדבר מכוער אין בהם מלקות ומכל מקום כתבו הגאונים שמנדין אותם והכל לפי ענין הפירצא וכח הבית דין וצורך המקום והשעה וחתן הדר בבית חמיו וחמותו חשודה ממנו מלקין אותו על לא טובה השמועה ומכל מקום בזמנים הללו שבנות ישראל גדורות ביותר אין חוששין לחתן הדר בבית חמיו אלא שאם אירע רנון ודבת עם חוזרין לראשונות וכבר ביארנוה בראשון של קדושין י"ב ב' ויש פוסקין בכל אלו שהזכרנו מלקין עליהם וכמו שאמרו בפרק שבועת הדיינין מ"א א' בשבועה דרבנן משמתינן ליה עד דמטי זמן נגודיה ובראשון של קדושין אמרו נגדיה כרב ואף גדולי המחברים כתבו ביבם שבעל בלא מאמר שמכין אותו מכת מרדות וכתבו גאוני ספרד שכל החשוד על הערוה יש לבית דין להזהירו שלא לעבור על פתח ביתה ואם עובר מלקין אותו:

לענין ביאור זה שאמרו כאן והתניא לוקה ותירץ בו מכת מרדות דרבנן קשה לפרש והיאך היה עולה על דעת המקשה שיהא לוקה מן התורה והלא מאמר מדברי סופרים הוא והרבה ראיתי שטרחו בה המפרשים וגדולי קדמונינו פירשו בה שאף המקשה אינו טועה בכך אלא הכי קא מקשה מדקאמרת אם בעל בלא מאמר קנה ואין צריך לעשות בה מאמר אחר הביאה אלמא לא תקינו רבנן אלא בלכתחלה והתניא לוקה ר"ל מדבריהם וכיון שכן צריך הוא לחזור ולעשות מאמר קודם שישנה ויבעול ותירץ שמה שאמרו לוקה לא משום תקנת מאמר אלא מצד הפריצות שעשה ומה שהזכיר בתירוצו מכת מרדות כך פירושו מכת מרדות זה לא משום מאמר אלא מצד הפריצות ומשום דסבר לה כרב:

המאמר הוא שיקדשנה בפרוטה ובשוה פרוטה ואם מקדשה בשטר צריך שיכתוב לה עליו הרי את מקודשת לי וכתובת יבמין צריך שיכתוב שמקבל עליו לזונה ולפרנסה ואינו כותב לה עיקר כתובה אלא כתובתה על נכסי בעלה הראשון ואם אין לה מראשון תקינו לה משני שלא תהא קלה בעיניו להוציאה:

כבר ביארנו במקומו שהנותן גט לאשתו ואמר לה הרי את מגורשת ממני ואי את מותרת לכל אדם אם מת אחר כן זו פסולה לכהונה אע"פ שלא היתה מגורשת לעלמא וכדתניא ואשה גרושה מאישה לא יקחו אפילו לא נתגרשה אלא מאישה פסלה מן הכהונה וזהו ריח הגט שאמרו עליו שפוסל לכהונה ומעתה אף יבם שכתב כן ליבמתו מהני לפסלה לכל האחין וליאסר הוא בקרובותיה והיא בקרוביו:

מי שקדש את האשה ואמר לסופר כתוב לי גט לאשתי לכשאכנסנה אגרשנה הרי זה גט מפני שבידו לגרשה ואם כנסה וגירשה בגט זה הרי זו מגורשת אבל אם אמר כן באשה דעלמא שאינה ארוסתו וכנסה אינו מגרשה בגט זה כלל שהרי כשנכתב לא היתה בת גירושין ממנו ושמא תאמר והלא אף בראשונה אמרו בפרק כל הגט כ"ו ב' שאינו גט ההיא דהתם בשכתב בו זמן של עכשו ר"ל שבשעת הכתיבה ופסול לגמרי אבל זו שבכאן שכתב בו זמן של נתינה ואפילו הכי באשה דעלמא אינו גט שאין כאן צואת בעל שהרי באותה שעה לאו בעל הוא וכבר הרחבנו בה את הדרך בפנים אחרים בפרק כל הגט וביבמתו מיהא הדבר בספק והולכין בה להחמיר: