מאירי על יבמות קד

מי שעשה מאמר ביבמתו ואחר כך כתב גט ופירש בו שלמאמרו הוא נותנו ולא לזיקתו וכן אם כתב לה גט ופירש בו שלזיקתו הוא נותנו ולא למאמרו שאלו בסוגיא זו אם נאמר מאמר עלוי זיקה רמי כלומר דבק הוא עם הזיקה ונעשה המאמר והזיקה אחד ואין גט לזה בלא זה שאין זה אלא כמגרש חצי אשה שלא עשה כלום או שמא האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי והרי הגט מועיל למה שנתנו ואם כתבו לזיקתו אסורה על כלם ואם כתבו למאמרו מאי דעבד שקליה והותרה לאחין וקא בעי עלה תיפשוט ליה מדרבא דקאמר בפרק ארבעה אחין ל"ב א' נתן גט למאמרו הותרה צרתה כמו שביארנוה שם במשנה התשיעית ותירץ דלרבא פשיטא ליה לרב חנניה מיבעיא ליה ומכל מקום אנן כרבא פסקינן ולמאי דכתביה מהני ומכל מקום תרי לישני איתמרו התם לרבא ללישנא קמא כתב גט למאמרו ולא לזיקתו הותרה צרתה ליבום אבל היא אסורה משום דמיחלפא בבעלת הגט דעלמא וללישנא בתרא הותרה אף היא דמאי דעבד שקליה לפיכך אם רצה לחלוץ חליצת אחת מהן פוטרת צרתה דהא כי הדדי נינהו ואינה צריכה גט שני ואם כתב גט לזיקתו ולא למאמרו צריכה גט וחליצה גט למאמרו וחליצה לזיקתו שאין הגט מפקיע את הזיקה לגמרי ויש פוסקים בה כלישנא קמא כמו שביארנו שם:

כבר ביארנו במשנתנו בנתן גט וחלץ שאין לאחר חליצה כלום ונפטרה לגמרי ופירשנו בה שאפילו בעל אחר כן לשם קדושין אינה צריכה גט וזו היא שאמרו זו דברי ר' עקיבא דחלוצתו בלאו דלא יבנה ואין קדושין תופסין בחייבי לאוין אבל לרבנן יש אחר חליצה כלום כלומר שאם חזר וקדשה קדושין תופסין בה בין בכסף בין בשטר בין בביאה וכן הלכה ולא סוף דבר בקדשה לשם אישות אלא אפילו קדשה לשם יבום שהיה לנו לומר קדושי טעות הן שהוא סבור שיכול הוא ליבמה והרי אין יבום בה אחר שחלצה מקודשת הואיל והחליצה מיהא פסולה כמו שיתבאר למטה לדעת קצת:

החולץ ליבמתו וחזר וקדשה אע"פ שביארנו שהקדושין תופסין בה בין בקדשה לשום אישות בין שקדשה לשום יבמות מכל מקום יש בשמועה הבאה עליה דברים מבולבלים שאני צריך להעמידך עליהם לענין ביאור וכן שיש בה קצת דברים שאנו צריכים להם לענין פסק והוא שאמרו מאי טעמא דר' דקאמר דלשום יבמות מיהא אינה מקודשת עשאוה כעודר בנכסי הגר וסבור שלו הן שאינו קונה מפני שנמצא קונה בטעות ובלא כונה וכן הלכה וכן הדין אף בסבור שהן של גר אבל סבור שהוא קיים או שיש לו יורשים שהרי אין מתכוין לקנות ואף כאן כשכונס לשום יבמות טועה הוא שסבור שיש כאן יבום ואינו כן והקשו מי דמי התם לא מיכוין למיקני כלל הכא מכל מקום מיכוין הוא למיקני והוה ליה כעודר בנכסי הגר וכסבור שהן של גר אחר שמת לו בלא יורש גם כן שהוא קונה וכן הלכה וכן הדין בכל זוכה מן ההפקר שאינו קונה אלא בזמן שנתכון לקנות וכל שנתכון לקנות בין שנתכון לקנות מחמת הפקרו של זה ובין שנתכוין לקנות מחמת הפקרו של אחר כל שהוא מתכוין לקנות קונה ולענין הסוגיא מיהא עדיין תיבעי לך מאי טעמא דרבי דהא הכא מתכוין הוא לקנות ולא חלץ אלא להתירה לעלמא אבל סבור הוא שמותרת לחזור לו ופירש אביי טעם מחלוקתם של רבי וחכמים בקדשה לשום יבמות שרבי אומר אינה צריכה גט ולרבנן צריכה גט כגון שנתן לה כסף ואמר לה התקדשי לי במאמר יבמין שהזכיר לשון מאמר בפירוש ולא שיאמר התקדשי לי לשום יבמות כדקא סלקא דעתין מעיקרא רבי סבר מאמר עילוי זיקה רמי כלומר מאמר שתקנו חכמים לא נתקן אלא היכא דאיכא זיקה והמאמר בא ומיתוסף עליה והכא ליכא זיקה דהא אתיא חליצה ואפקעתה וכי אמר לה אחר חליצה התקדשי לי במאמר יבמין לא כלום הוא ורבנן סברי מאמר לחודיה קאי וזיקה לחודה קיימא ולא שייך מאמר בזיקה כלל וכי היכי דמיקמי חליצה אי אמר לה התקדשי לי במאמר יבמין מהני אע"ג דמאמר לא שייך בזיקה הכי נמי בתר חליצה מהני אע"ג דליכא זיקה ורבא אמר דבמאמר יבמין אף רבי מודה דמהני דאע"ג דפקעה זיקה לא פקע מאמר והכא כשנתן לה ואמר לה התקדשי לי בזיקת יבמין כלומר התקדשי לי עכשו בפסק זה בכח הזיקה שיש ליבם על יבמתו רבי סבר יש זיקה כלומר ואלו אמר לה בלשון זה קודם חליצה מהני שהזיקה חזקה כל כך שאף לשון קדושין כזה תופש ומצד חוזק הזיקה מהני בה האי לישנא אבל השתא דאתאי חליצה ואפקעתה לזיקה האי לישנא לאו כלום ולרבנן אין זיקה וכי מהני האי לישנא קודם חליצה לאו מכח הזיקה אלא משום דלישנא גופיה מהני והילכך אף השתא דליכא זיקה מהני: