מאירי על יבמות קב

והקשה ומדלרבן גמליאל אין זיקה לרבנן יש זיקה ואע"ג דממילתייהו לא שמעינן הכי מכל מקום סברא הוא דמדפליגי בהא פליגי בהא אי נמי ממילתייהו איכא למשמע הכי דרבן גמליאל דאמר אין זיקה הוא דקאמר אין גט אחר גט דזיקה קלישתא היא ובחד גיטא מידחיא כלה ולרבנן יש זיקה ולא מידחיא זיקה דהאי בגיטא דאחוה ואם כן הא דקתני סיפא וכן אתה אומר בשני יבמין דהיכא דנתן זה גט וזה גט חולצת מאחד מהן דאלמא חליצה פסולה אינה צריכה לחזר על כל האחין קשיא לרב והוא הדין דהוה מצי לאקשויי מרישא דשתי יבמות ר"ל ונתן גט לזו וגט לזו דקאמר חולץ לאחת מהן אע"ג דתרויהו פסולות נינהו דאלמא חליצה פסולה פוטרת צרתה וכל שכן דפטרא נפשה מאחים אלא דניחא ליה לאקשוייה מההיא דדמי ליה ממש ומכל מקום איכא מאן דדייק דמדפריך מסיפא דשני יבמין ולא מרישא דשתי יבמות שמע מינה דאע"ג דחליצה פסולה צריכה לחזר על כל האחין אינה צריכה לחזר על כל הצרות וטעמא דמילתא משום דשני יבמין ביבמה אחת אלימא זיקה ולא פקע חד זיקה דחבריה בחליצה פסולה אבל שתי יבמות ליבם אחד לא אלימא זיקה ומיפקעא זיקה דחדא בחליצה פסולה דאידך וראשון עיקר ולענין הסוגיא תירץ לו דלא פליגי בהא אלא כולהו סבירא להו אין זיקה ומשום הכי סברי דחליצה פסולה אינה צריכה כו' ואנא אדעתא דיש זיקה אמרי:

זהו ביאור הסוגיא וכבר ידעת דהלכתא יש זיקה וכן שהלכה כרבנן בשמועה זו ואם כן אי אפשר להעמיד שיהו הם סוברים אין זיקה אלא ודאי יש זיקה ואפילו הכי חליצה פסולה אינה צריכה כו' וקשיא לרב וזו ראיה למה שפסקנו בה כשמואל בפרק ארבעה אחין לעיל כ"ז א' כמו שכתבנוה שם וכן עיקר:

לענין ביאור זה שאמרו לשיטה זו מאמר קונה קנין גמור לא גמור ממש שהרי מדברי סופרים הוא אלא פירושו קנין חשוב אי נמי דלמאי דקני קני קנין גמור וכדקאמר רבן גמליאל אין מאמר אחר מאמר כלומר משום דמאמר קמא קנה כל שאיפשר למאמר לקנות וזו של שלשה אחים שנים נשואים שתי אחיות ואחד מופנה כו' כבר ביארנוה בפרק ארבעה אחין במשנה השלישית כ"ט א':

יבם בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו קנאה ומכל מקום ביאתו אינה אלא כמאמר ואם בא עליה אחד משאר אחין אפילו בן תשע אע"פ שלא נאסרה משום זנות כגון שנבעלה בשוגג או שהיא קטנה שפתויה אונס הוא פסלה לו וצריכה גט משניהם כמו שיתבאר בפרק האשה רבה לקמן צ"ו ב' ולענין הזנות מיהא כתבו גדולי קדמונינו שלא נאסרה לראשון משום זנות אף במזיד ואף בגדולה הואיל ואין הגדול מומת עליה משום אשת איש שהרי אשת קטן היא וכבר כתבנו ביבם בן תשע שבא על יבמתו שאינה אשת איש גמורה להרוג על ידה בראשון של קדושין י"ט א':

כבר ביארנו שיש מאמר אחר מאמר בין בשני יבמין ויבמה אחת בין בשתי יבמות ויבם אחד לדעת חכמים שהלכה כמותם ולרבן גמליאל אין מאמר אחר מאמר לא בשני יבמין ולא בשתי יבמות ומכל מקום לענין ביאור בן עזאי היה אומר שיש מאמר אחר מאמר בשני יבמין אבל לא בשתי יבמות שבשני יבמין אלימא זיקייהו דגברי ואין אחד דוחה את של חברו שאין האחד ביד חברו אבל שתי יבמות ליבם אחד הרי שתיהן בידו לברור אי זו שירצה וכבר בירר ונדחית זיקתו בחד מאמר הואיל ומאמר קונה קנין חשוב הוא ומכל מקום הלכה כחכמים כמו שהתבאר ומה שאמרו לר' נחמיה והא ביאה פסולה דכמאמר שויוה רבנן קשה לפרש דהא מאמר יש אחריו גט לדברי הכל ואלו ביאה פסולה לר' נחמיה ר"ל שאחר גט או מאמר אין אחריה כלום ואף חליצה אינה צריכה כדאיתא בפרק בית שמאי לקמן קי"א וכדפרישנא במתניתין ואיתא לקמן נ"ג ב' דר' נחמיה לית ליה גזירה דביאה אחר ביאה ודביאה אחר חליצה ומתוך כך פירשו גדולי קדמונינו כמאמר שויוה רבנן אף לר' נחמיה לומר שאינו מאכיל בתרומה בביאה זו ואיני יודע זו מנין להם שאם ביאה זו פוטרת מן החליצה למה אינה מאכלת בתרומה ואין לי בזה פירוש מספיק אלא שהנאני מה שראיתי לגדולי המפרשים כמכירים דוחק הענין שטרחו ופירשו דאף לר' נחמיה אע"ג דביאה פסולה פוטרת מכל מקום כמאמר הוא במקצת לענין שאסור לעשות ביאה אחר גט או מאמר: