מאירי על יבמות קא

ולענין ביאור זו ששאלו מאי טעמא דרבן גמליאל ר"ל דקאמר אין גט אחר גט כו' ולא שאלו מאי טעמא דרבנן משום דטעמא דרבנן טעמא ברירא הוא שמאחר שאין הגט או המאמר מפקיעין זיקת הבית לגמרי דין הוא שיועיל את של זה בשל זה ואביי דקא פריש טעמייהו דרבנן לקמיה וכדקאמר ורבנן כל חד וחד תקינו ליה רבנן גט ומאמר כו' אגב דנסיב ליה טעמא דרבן גמליאל נקטה אע"ג דלא איצטריך ואף בספרים מדוייקים אין גורסין אותה כלל הא מכל מקום טעמא דרבן גמליאל דלאו טעמא ברירא הוא איצטריכא להו לברורי וקאמר רבא מספקא ליה גט אי דחי אי לא דחי מאמר אי קני אי לא קני ולאו דוקא מספקא ליה אלא כמאן דאמר מה נפשך על כל פנים גט או דוחה או לא דוחה ומאמר או קונה או לא קונה ואם כן על כל פנים בתרא לאו כלום הוא ואותביה אביי מדתניא מודה רבן גמליאל שיש גט אחר מאמר ומאמר אחר גט ר"ל שאם עשה מאמר בזו ונתן גט לזו נפסלה הראשונה עליו ונאסר אף בקרובות שניה וצריכה גט למאמרו וכן בנתן גט תחלה וכן יש גט אחר ביאה ומאמר כלומר אחר ביאה שקדמה מאמר כגון שעשה מאמר בזו ובעל לצרתה ונתן גט לשלישית שהוא נאסר אף בקרובות שלישית ופסלה מן הכהונה ומאמר אחר ביאה וגט ר"ל אחר ביאה שקדמה גט כגון שנתן גט לזו ובעל לזו ועשה מאמר בשלישית שנאסר אף בקרובות בעלת מאמר וצריכה גט למאמרו ואי סלקא דעתך מספקא ליה תיהוי כביאה בתחלה ותקנה כלומר בגט אחר ביאה ומאמר ובמאמר אחר ביאה וגט תהוי כביאה בתחלה ממה נפשך שאם גט אחר ביאה ומאמר הוא אי מאמר קמא קני ביאה וגט דבתריה לאו כלום הוא ואי מאמר לא קני הרי ביאה שאחריו ביאה בתחלה וכשרה ואי מאמר אחר ביאה וגט הוא אי גט קמא דחי תו לא מהני ביאה ומאמר דבתריה ואי לא דחי נמצאת ביאה שאחריו ביאה בתחלה וכשרה כך פירשוה גדולי הרבנים וכן היא שנויה בתלמוד המערב פ"ה ה"א וכמו ששנו שם רבן גמליאל ב"ר שמעון המאמר או קונה או לא קונה מה נפשך קנה מאמר אין אחריו כלום לא קנה מאמר ותקנה הביאה ולא יהא אחריה כלום הדא אמרה שהמאמר קונה ומשייר מאמר אחר גט וביאה היך עבידא היו שלש יבמות נתן גט לזו ובעל לזו ועשה מאמר בשלישית הגט או פוטר או לא פוטר מה נפשך פטר הגט אין אחריו כלום לא פטר הגט תפטור הביאה ולא יהא אחריה כלום הדא אמרה הגט פוטר ומשייר ומכל מקום גאוני הראשונים פירשו ואי אמרת מספקא ליה מאמר אי קני אי לא קני תבא ביאה שהיא ודאי ותדחה למאמר שהוא ספק ותיהוי ביאה זו תחלה ותקנה קניה גמורה ולא יועיל גט אחר זו הביאה:

ולענין הסוגיא חזר אביי ותירצה לעולם פשיטא ליה לרבן גמליאל דגט דחי קצת ומאמר קני קצת וביאה שאחריהן אינה תחלה ומיהו טעמא דיש גט אחר מאמר ומאמר אחר גט ואין גט אחר גט ומאמר אחר מאמר משום דאמור רבנן ביבמה בחד צד מהני בה גט לדחות ובחד צד מהני בה מאמר לקנות כאלו תאמר דרך משל שהגט חל בחציה והמאמר בחציה ואין הגט נכנס בתחום מקום שהמאמר חל בו ולא המאמר בתחום שהגט חל בו ואם כן גט אחר גט לא חייל שכבר דחה הראשון כל כח הגט והרי הוא כאלו נתנו לצרתה באותו חלק עצמו ואין גט עושה בו עוד כלום ומותר בקרובותיה וכן במאמר אחר מאמר אבל גט אחר מאמר הרי הגט מצא מקומו מרווח ונכנס לו ומה ששייר מאמר מן הראשונה דוחהו הגט באחרונה וכן בשני יבמין אבל לרבנן כל חד וחד מן היבמין תקינו ליה גט ומאמר בכל אחת מן היבמות שאין הראשון דוחה או קונה כל אותו הצד אדרבה משייר הוא בו מקום לשני מיהא בחברתה והרי שפירש טעם רבן גמליאל במה שאין גט אחר גט וטעם רבנן דפליגי עליה וחזר ופירש לרבן גמליאל מיהא מאי שנא דקאמר יש גט אחר ביאה ומאמר ומאמר אחר ביאה וגט משום דהאי ביאה אמצעית שהיא פסולה עדיפא ממאמר וגריעא ממאמר עדיפא ממאמר דאלו מאמר אחר מאמר לא מהני לדידיה וביאה אחר מאמר מהניא כדקתני וגט אחר ביאה ומאמר וגריעא מיניה דאלו מאמר אחר הגט קני ליה לכוליה שיורא דגט ר"ל כל מה ששייר לו הגט עד שאין מאמר אחר מועיל אחריו לדידיה וכדקאמר שאין מאמר אחר מאמר ואלו ביאה אחר הגט לא קני לכוליה שיורא דהא חייל מאמר אבתרה אפילו לרבן גמליאל הואיל וביאה פסולה היא:

ברייתא זו ר"ל כיצד אמר רבן גמליאל אין גט אחר גט כו' אע"פ שאינה צריכה לנו לענין פסק צריכים אנו לבארה מפני שיש ממנה צד ראיה לענין חליצה פסולה אם צריכה לחזר על כל האחין אם לאו שכבר פקפקנו בפסק זה בפרק ארבעה אחין כ"ז א' והוא שאמר שתי יבמות שנפלו לפני יבם אחד ונתן גט לזו וגט לזו רבן גמליאל אומר חולץ לראשונה ואסור בקרובותיה ומותר בקרובות שניה ואע"ג דלדידיה חליצת שניה עדיפא אחר שאין הגט עושה בה כלום מכל מקום עצה טובה קא משמע לן שיחלוץ לראשונה ויהא מותר בקרובות שניה ואם חולץ לשניה נאסר בקרובות שתיהן וחכמים אומרים אסור בקרובות שתיהן וחולץ לאחת מהן וכן בשני יבמין ויבמה אחת שאם נתן לה זה גט וכן נתן לה זה גט לרבן גמליאל חולצת מן הראשון ואסור בקרובותיה והשני מותר בקרובותיה ולחכמים שניהם אסורים בקרובותיה וחולצת מאחד מהן עשה מאמר בזו ומאמר בזו רבן גמליאל אומר נותן גט לראשונה וחולץ לה ואסור בקרובותיה ומותר בקרובות שניה וחכמים אומרים נותן גט לשתיהן ואסור בקרובות שתיהן וחולץ לאחת מהן וכן אתה אומר בשני יבמים שאם עשה זה מאמר וזה מאמר לרבן גמליאל ראשון נותן גט וחולץ לה ואסור בקרובותיה והשני מותר בקרובותיה ולרבנן שניהם נותנין גט ושניהם אסורין בקרובותיה וחולצת מאחד מהן והלכה כרבנן כמו שהתבאר ומכל מקום הקשו מדברי רבן גמליאל שבראש השמועה ר"ל ממה שאמר בנתן גט לזו וגט לזו שחולץ לראשונה ואסור בקרובותיה ומותר בקרובות שניה למה שאמר שמואל חלץ לבעלת הגט לא נפטרה צרתה ושכך הלכה כמו שביארנו בפרק ארבעה אחין דהא לרבן גמליאל גט של שניה כמאן דליתיה הוא ואפילו הכי מיפטרא בחליצת בעלת הגט והוא הדין דאיכא לאקשויי מסיפא דשמעתא דרבן גמליאל ר"ל ממאמר אחר מאמר לסיפא דשמעתא דשמואל ר"ל חלץ לבעלת מאמר לא נפטרה צרה אלא דחדא מינייהו נקט ואם נפשך לומר מדרבנן נמי קשיא דקאמרי וחולץ לאחת מהן כלומר לאי זו מהן שירצה אלמא אף חליצת בעלת הגט פוטרת צרתה אין זה כלום דרבנן היינו טעמייהו דהא סבירא להו יש גט אחר גט ושתיהן חליצות פסולות הם וכל דכי הדדי נינהו בפסול חדא מינייהו פטרה חברתה אבל כל דאיכא גרועה ודעדיפא מינה לא אתיא גרועה ופטרה דעדיפא מינה אלא מדרבן גמליאל קשיא ותירץ דרבן גמליאל סבר אין זיקה כלומר אין ליבם זיקת קנין ביבמה אלא איסורא הוא דרביע עלה ובחליצה כל דהוא מיפטרן תרויהו ואף חליצה פסולה פוטרת צרתה שהיה איפשר לה בחליצה כשרה ושמואל יש זיקה סבירא ליה ולא אלימא חליצה פסולה לאפקועי חליצה אלימתא וכבר פסקנו לעיל י"ז ב' דיש זיקה ואם חלץ לבעלת הגט לא נפטרה צרה: