מאירי על תענית נט

לא נאסרו ב' תבשילים ואכילת בשר ושתיית יין ערב ט' באב אלא בסעודה המפסיק בה ומו' שעות ולמעלה אבל בסעודה שאין מפסיק בה אפילו מו' שעות ולמעלה או מו' שעות ולמטה אפילו בסעודה המפסיק בה מותר בכלן:

וסעודה המפסיק בה פירושה שאין דעתו לאכל אחריה באותו היום סעודה אחרת דרך קביעות אע"פ שדעתו לאכל עראי ומה שנהגו עכשו לאכל בשקיעת החמה כזית לחם ופירות אינו מנהג נאה והעושה כן ראוי לאכל הראשונה מבעוד יום ויאכל באחרונה איזה תבשיל שלא יראה כדרך הערמה אעפ"כ המהודרים במדת החסידות אין דרכן לאכל בשר כל אותו היום ובמקומות הרבה נהגו לבטל בית השחיטה מר"ח עד התענית:

בשר מליח והוא שעומד במלחו ב' ימים ולילה אחד מותר לאכלה אף בסעודה המפסיק בה ויש אומרים בזמן הזה הואיל ואדם רגיל בה אסור ואין הדברים נראים לענין הלכה אלא שהם נראין לענין מנהג וכן מותר לשתות יין מגתו והוא תוך ג' ימים והרבה גאונים התירו ביין מבושל והקלו עוד לומר שכל שהעלה רתיחה אחת הוא נקרא מבושל לענין זה:

שני תבשילים שאסרנו במשנה נחלקו בפירושה הרבה מפרשים יש אומרים שלא נקראו ב' תבשילים אלא בב' מינין כגון גבינה ודגים או בצים ודגים וכל שהם ב' מינים אפילו בקדרה אחת אסור הא מין אחד אפילו בשני בישולים מותר כגון דגים במבושל ובצלי או במחבת ובמרחשת וכל כיוצא בזה שאין חלוק הבשולים גורם אלא חלוק המינים ויש אומרים בהפך הדברים שכל שהוא חלוק בבשולים אפילו ממין אחד נקרא ב' תבשילים וכל שהוא בקדרה אחת אפילו שני מינים מותר וכן הדברים נראים ואע"פ שלענין עירובי תבשילין דנו דג וביצה בשני תבשילין קל הוא שהקלו בעירובי תבשילין ואינו ענין לט' באב יש מי שאומר שכל שאין בו שני תבשילים אע"פ שהם שני מאכלים מותרים כגון שאכל תבשיל אחד ואח"כ הביאו לו פירות או צנון או ירקות הנאכלין בלא בשול מותר לאכל בהן:

הסכימו רוב מפרשים שאע"פ שלענין נדר אמרו שהנודר בבשר אסור בדגים על הדרכים שבארנו במקומו ובמסכת חולין לענין ט' באב אין דינו כבשר ומותר לסעוד בהן:

מכיון שהתחיל בסעודה זו המפסיק בה הואיל ונאסר בבשר ויין נאסר הוא ברחיצה וסיכה ופי' קצת מפרשים אפילו בפניו ידיו ורגליו אחר שהוא מכוין לתענוג מפני שהנאתן של אלו ישנה אף לאחר שעה והוא נראה כרוחץ וסך לצורך ט' באב אבל שאר עינויין שאין הנאתן אלא לשעתן כגון נעילת סנדל וחבריו אע"פ שפסק מלאכל מותר בהן עד שיעריב וגירסת השמועה ופירושה לשטתנו כך הוא כל שהוא משום ט' באב ר"ל שענינו בא מחמת ט' באב כגון סעודה המפסיק בה שנתחדש בה איסור על שאר סעודות שבתענית צבור אע"פ שצריך להפסיק בהן גם כן מבעוד יום וחדוש שלה הוא איסור בשר ויין ורחיצה וסיכה והוא שאמר אסור לאכל בשר ולשתות יין אסור לרחץ והוא הדין לסוך אבל כל שאינו מחמת ט' באב כגון סעודה המפסיק בה שבשאר תענית צבור מותר לאכל בשר ולשתות יין ומותר לרחוץ אף משהפסיק ור' ישמעאל בא לחלוק על הראשונה לומר שכל שמותר לאכל אף בלא בשר ויין מותר לרחוץ והלכה כת"ק ומ"מ דוקא ברחיצה וסיכה שהנאתן לאחר זמן כמו שכתבנו ואם התנה הכל לפי תנאו עד שיעריב ויש בשמועה זו דרכים אחרים בגירסא ובפירוש וזה עקר ויש מתירים ברחיצה וסיכה עד הערב ממה שלא הביאו גדולי הפוסקים שמועה זו בהלכותיהם וכסתם משנתנו שלא הזכירה אלא איסור בשר ויין ומ"מ אין נראה לדחות בריתא שלימה בלא טעם:

זה שאסרנו ט' באב ברחיצה פירושו אף בצונן ואף פניו ידיו ורגליו ואע"פ שבאבל מותר בט' באב החמירו ומ"מ דוקא ברחיצה של תענוג אבל אם היו מלוכלכות בטיט ובצואה מותר כדרך שאמרו ביום הכפרים ולפי ההלכה כל היום בדין איסור זה אלא שבנרבונה נהגו הנשים לרחוץ ראשן מן המנחה ולמעלה ושמענו שזקינים ורבנים שבה הנהיגום בכך על שאמרו במדרש שהמשיח נולד בו ביום ורמז לנחמה וגאלה:

כל שהאבל אסור בו אף בט' באב אסורים בו והוא שאסורים ברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה אבל יוצא הוא בסנדל של שעם ושאר מינים המותרים ביום הכפרים ואסור לקרות בתורה בנביאים ובכתובים ולשנות במשנה במדרש בהלכות ובאגדות ואף אינו קורא במקום שאינו רגיל לקרות ואינו שונה במקום שאינו רגיל לשנות אבל קורא הוא באיוב ובקינות ובדברים הרעים שבירמיה ותינוקות של בית רבן בטלים בו שנאמר פקודי י"י ישרים משמחי לב יש למדין מכאן שלא לקרות בט' באב פרשת קרבנות ר"ל צו את קרבני ומשנת אי זהו מקומן ומדרש ר' ישמעאל ולא שירת הים ואיני רואה תועלת בדבריהם שאם כן אף כל פסוקי דזמרה אלא כל שהוא נאמר דרך שבח ודרך שיתעורר האדם בהם להכניע לבבו לתפלה אין בהם משום שמחה ומותר:

מ"מ קצת חכמים נהגו שלא להניח תפלין והוא מנהג נאה ואע"פ שהוא מוזהר בכל מה שהאבל מוזהר בו מ"מ אינו מחוייב לעשות מה שהאבל חייב לעשותו כגון כפיית המטה כמו שבארנו במשנה ועטוף וקריעה ותפלין אע"פ שהוא ממה שהאבל אסור בו הואיל ואין אסורו אלא יום ראשון מותר בהן בט' באב אלא שדרכן שלא להניחן כמו שכתבנו וכן מותר במלאכה במקום שנהגו הואיל ואף אבל אם אין לו מה יאכל עושה בצנעה לאחר ג':

ראשוני הגאונים נשאל לפניהם באבל שחל שביעי שלו בט' באב אם מפסיק אבלותו או ממתין עד הערב והשיבו אם רוצה להפסיק לדברים האסורים באבל ומותרים בט' באב יעשה ואם רוצה בכלן להמתין עד הערב יעשה שהרי אף כל היום בדין אבלות אלא שהקלו מדין מקצת היום ככלו:

עוברות ומניקות מתענות בט' באב כדרך שמתענות ביום הכפרים ובין השמשות שלו אסור כיום הכפרים אלא שבמקום חולי מיהא לא גזרו ואינו צריך אומד כיום הכפורים וכן אסור שלא להושיט אצבעו במים כדרך שאסור ביום הכפרים ואם היו ידיו מלוכלכות בטיט ובצואה נוטל את ידיו כדרכו אפילו היה גופו מלוכלך רוחץ כדרכו כדרך שאמרו ביום הכפרים ואם אין ידיו נקיות ורוצה להתפלל נוטל את ידיו כשיעור המבואר בהם במקומו ומתפלל ויש חולקים בזה ואף גדולי המחברים כתבו ביום הכפרים וט' באב שאין שם רחיצה אינו מברך על נטילת ידים אלא שהדברים נראין כמו שכתבנו ומה שאמרו ערב ט' באב מביאים לו מטפחת ומקנח בה פניו ידיו ורגליו ולמחר מעבירה על גבי עיניו פירושה להעביר לפלוף שבעין אבל מ"מ ידיו היה רוחץ לתפלה כדין חייבי טבילות ואף זו דרך חומרא הא מן הדין כל שנטל את ידיו לצורך מותר ובתלמוד המערב אמרו בט' באב מרחיץ את ידיו ומעבירן על פניו ואף גדולי ספרד כתבו בחבוריהם שאם היה לפלוף הרבה בעיניו ודרכו לרחצו במים רוחצן כדרכו שזהו כמלוכלך בטיט: