מאירי על תענית כג

אע"פ שאמרנו בתענית שעות שקבלתו מועילה ביום עצמו של תענית אין הדין כן בתענית שלם אלא צריך שיקבלהו עליו מאתמל שכל תענית שלא קבלו עליו מבעוד יום אינו תענית והיכן מקבלו יש פוסקים שמקבלו בשעת המנחה אפילו בשוק כרב ומ"מ עקר הדברים לפסוק כשמואל לקבלו בתפלת המנחה והוא שיאמר אחר תפלתו בתוך התחנונים רצני וקבלני בתענית שאשב למחר או כיוצא בזה ויש אומרים בשומע תפלה ואין הדברים נראים ואין צריך לומר רצני בתענית יחיד שאשב למחר שאין הלכה כדברי האומר ביחיד שקבל עליו תענית שאסור בנעילת הסנדל מצד שחוששים שמא תענית צבור קבל עליו אלא כל קבלה סתם תענית יחיד הוא וכ"ש בזמנים אלו שאין תענית צבור בגולה אלא ט' באב בלבד:

קבלה שבתפלת שחרית של ערב התענית אינה קבלה כלל הדברים אין קבלה קדומה ר"ל שאינה סמוכה לתענית מועילה אלא במי שמקבל להתענות ימים רצופים כמו שבארנו אפילו נדר להתענות יום אחד והוא רחוק ממנו הסכימו הגאונים שהוא צריך לחזור ולקבלו בערב התענית ואם לא עשה כן אע"פ שחייב להתענות מתורת נדרו אין מתפלל בו תפלת תענית:

יש תעניות שאין אדם צריך בהם לקבלה והם תענית חלום וכן תענית שנגזר מפי נשיא או גדול או מנהיג שהכל כפופים לו וכלן נמשכין אחר קבלתו והוא שאמר למטה דבי נשיאה גזור תעניתא ולא אודעינהו לר' יוחנן וריש לקיש לצפרא אודעינהו אמר ליה ריש לקיש לר' יוחנן והא לא קבילניה מאורתא אמר ליה אנן בתריהו גרירינן מכאן סמכו קצת מפרשים שכל הסכמת צבור אין כל יחיד ויחיד צריך קבלה אלא ש"צ מכריז והתענית מקובל ומתפללים תפלת תענית והוא הדין שלא נאמר על קבלה שאינה סמוכה לתענית שאינה מועילה אלא ביחיד שמסיח דעתו בנתים אבל צבור לא:

התבאר בסוף סוגיא זו במי שקבל להתענות יום אחד והתחיל להתענות בקבלה הראויה לו כדי לקיים את נדרו ונצטער בו הרבה או שבא לו אדם גדול לביתו או בא הוא לביתו של גדול וראה שטרחו בשבילו לווה אותו ופורע הואיל ויום סתם הוא שקבל עליו אבל אם קבל עליו יום ידוע אינו לווה כלל והראיה מה שאמרו אם נדרו קודם תדחה גזרתנו ואם לא כן יהא לווה ויצא ידי שתיהן ומגדולי המפרשים אומרים ללוות ולפרוע אם כשקבל עליו יום ידוע ומה שאמרו בתדחה גזרתינו פירושו בשאינו רוצה ללוות שאין לכופו בכך או שמא אחר שקבל תעניות לזמן ידוע לצער גדול נתכוון ולא ללוות ומתוך כך אין בידו עוד ללוות ותענית חלום מיהא אינו לווהו כלל וכן יש מי שאומר שלא נאמר דין לווה ופורע אלא בתענית יחיד אבל לא בתענית צבור שאין הדבר תלוי בו ואם היו כלם רוצים בהקפה נראה לי שרשאין בכך ומ"מ ארבעת הצומות יש בהם נעילת דלת על כל פנים ואפילו הסכמת כל הצבור אינה מועלת וכן יש מי שאומר שאם כבר התפלל עננו אין לווה כלל:

שמועה זו האמורה בכאן והוא יחיד שקבל עליו שני וחמשי ופגעו בו ימים הכתובים במגלת תענית אם נדרו קודם לגזרתנו תדחה גזרתנו מפני נדרו ואם גזרתנו קודמת ידחה נדרו מפני גזרתנו י"מ שלשעתה נשנית ואם גזרה קודמת ידחה נדרו ואע"פ שהוא כולל מפני שאינו נדר גמור כמו שכתבנו למעלה אלא שהרבה חכמים מפרשים אותה על עסקי דורות לומר שזה שקבל עליו תענית שני וחמשי של זמן ידוע אם התחיל בהם קודם שיחול יום שבמגלת תענית תדחה גזרתנו ולא יפסיק הואיל ולזמן ידוע קבלם כמו שכתבנו למעלה ואם התחיל תעניתו ביום שכתוב במגלת תענית ידחה נדרו ואע"פ שהוא בכולל וקורא לה קודמת אע"פ שהם בבת אחת מפני שיום טוב חל משחשיכה ולמדין מזו שאם בליל הפסח נשבע שלא יאכל מצה אף בכולל הואיל וכבר נכנסה חובת מצה אין שבועה חלה עליו והרי הוא כפורט מצת הפסח ויש חולקים בה מתוך שהיא חולק על מצת ארז ודחן:

יש שואלים האיך אתה מוצא יום סתם והלא צריך קבלה וכשמקבל הרי הוא אומר למחר ופי' בו שכך הוא אומר רצני וקבלני למחר בתענית שאשב לשלם נדרי שנדרתי להתענות יום אחד:

ומה שהוזכר כאן בעד מתי אוכל ושותה כבר ביארנוה למעלה:

יתבאר למטה בסוגיית המשנה הששית שכל המתענה בין שקבל עליו תענית יחיד בין שקבל עליו תענית צבור צריך להתפלל עננו בשומע תפלה בכל תפלותיו והוא שאמרו בתלמוד המערב בלילי שבת ויומו ר"ל ערבית של כניסתו ושחרית ומנחה ואם לא אמר אין מחזירין אותו ואם נזכר קודם שעקר את רגליו כוללה בלא חתימה בתחנונים שאחר תפלה וש"צ קובעה ברכה בפני עצמה בין גואל לרופא והביאוה בתלמוד המערב ממה שנאמר י"י צורי וגואלי ואם שכחו כוללו בלא חתימה בשומע תפלה ויש אומרים שקובעה ברכה בשעה שיזכור הואיל ואמצעיות אין להם סדר ויש מי שאומר שאין מתפלל עננו בערבית כלל אלא בתענית צבור שפוסק אכילה מבעוד יום אבל בשאר תעניות שאכל בלילה אינו אומרו אלא בשחרית ובמנחה ומה שאמרו בתוספתא פעמים שאין אדם שרוי בתענית ומתפלל עננו פירושו בערבית של כניסה ענינו כשאכל מבעוד יום ויפה פירשו לענין סברא אלא שאין סוגיית הגמרא מוכחת כן תקנו האחרונים שהיחיד לא יתפלל עננו עד המנחה שמא יארע לו אונס וכן רבים נוהגים בזמן הזה: