מאירי על תענית כב

ולעולם תלמיד חכם אל ירבה בתענית יותר מדאי שאי אפשר לו לעשות כן אא"כ ממעט במלאכת שמים וכ"ש שדבר זה אסור למלמד בשכר ובתלמוד המערב שבספר זרעים דמאי פ"ז ה"ג העידו על אחד ממלמדי תנוקות שראהו אחד מן הגדולים שפניו רעים ושאלו בו וספרו לו עליו שהוא יושב כל היום בתעניות ואמר לו אסור לך אל ישכור אדם עצמו ביום ויעשה מלאכה בלילה ונסח דבריהם ר' יוחנן חזא חד ספרא אטימיוס אמרו ליה כל יומא יתיב בתעניתא אמר ליה אסור לך וכו':

תענית צבור האמור בכל מקום הוא נאמר על אותן תעניות שאין אוכלין ואין שותין בהן משחשיכה ושאסורים בנעילת הסנדל וכיוצא בזה כמו שיתבאר בתעניות אחרונות של גשמים ודין זה הוזכר בגמרא שאינו בבבל אלא ט' באב בלבד ואין צריך לומר ביום הכפרים אלא שיום הכפרים אינו נזכר בדין תענית צבור שדברי תורה ודברי קבלה הן וקם ליה בדרבה מיניה וזה שאין תענית צבור בבבל אלא ט' באב פי' גדולי הרבנים הטעם מפני שהוא טבעני ואין צריכים למטר וי"מ לדעת זה ששאר ארצות שבגולה שצריכות למטר נוהגים בתענית צבור אלא שאפשר שרבותינו לא הקפידו על הגולה וגררוה כלה אחר דין בבל שהיתה ראש לכל האומות בכל אותו זמן ולכל הגולה ומ"מ קשה לפרש שא"כ שאר צרות מיהא למה אין תענית צבור בבבל אלא שגדולי המחברים כתבו שאף בארץ ישראל אין תענית צבור אלא לגשמים ונראה שהוציאוה מזה שאלו היה תענית צבור לשאר צרות אף בבבל היה מקום לתענית צבור אלא שאינו אלא לגשמים ומתוך כך אין לו מקום בבבל הא לשאר צרות אף בארץ ישראל לא ונראה הטעם מפני שהגשמים הם חיי העולם הזה דרך כלל ושאר צרות אינן אלא בפרט ואע"פ שאמרו בימי ר' יהודה נשיאה הוה צערא גזר תליסר תעניתא משמע שכסדר משנתינו היו ושלש שניות וז' אחרונות לדין תענית צבור אינו כן אלא תליסר גזר דין תענית צבור לא גזר ואע"פ שמצינו לשאר צרות חומר יותר משל גשמים והוא שבגשמים אין גוזרים אלא י"ג ובשאר צרות עד שיענו התם שכבר יצא זמנה של רביעה ושאר צרות אין לומר כן וכן מה שמצינו בהן חומר במה שאמרו סדר תעניות האלו האמור ברביעה ראשונה הא צמחים ששנו מתריעים עליהם מיד ואע"פ ששנוי צמחים ממין מטר הוא אף לדין תענית צבור מ"מ שאר צרות הוזכרו שם לחומרא יתירא מן הגשמים אף באלו מפני שהגשמים אין שעתן עוברת כל כך ומנהיגים את הענין כסדר מדרגה אחר מדרגה אבל שאר צרות שהיזק שלהם תכוף מחמירין בהן מיד להתריע ולשאר דברים אלא שלקצת חכמי הדורות ראיתי שהקשו בה ממה שאמרו בתלמוד המערב בפרק זה כל תענית שבית דין גוזרים להפסיק ר"ל להפסיק אכילה מבעוד יום אין עוברות ומניקות מתענות בו א"ר שמואל נראים הדברים בשגזרו כבר שלא להפסיק ר"ל על אותו דבר בעצמו הא אם גזרו מיד להפסיק מתענות בו ודאי בגשמים אין גוזרים להפסיק עד שגזרו שלא להפסיק ואלמא בשאר צרות היא שנויה והרי שב"ד גוזרים תענית צבור אף לשאר צרות וכן סיימו שם ותני כן עוברות ומניקות מתענות בט' באב וביום הכפרים ובתענית צבור ובג' שניות אבל בז' אחרונות אין מתענות אלמא יש תענית צבור בזולת תעניות של מטר ומ"מ נראה לי לפרשו על צמחים ששנו שמתריעים מיד ושהוא ממין תענית של מטר לדין תענית צבור כמו שבארנו במשנה א' של פרק ג' ומתוך כך אפשר לישב פי' גדולי הרבנים במה שאין תענית צבור בבבל אלא ט' באב ומ"מ גדולי המפרשים כתבו הטעם מפני שלא רצו להטריחם באיסור מלאכה מפני שהיו עניים ולא ברחיצה וסיכה ונעילת הסנדל מתוך שהיה אוירם מעופש והחליים מצויים בהם הא לתשמיש המטה מיהא אסורים ומכיון שבטל בהם בטל בכל הגולה מפני שרוב מקומות שבה דומים לה ושכלם נגררים אחריה ולדעתם בארץ ישראל מיהא מתענים תענית צבור אף לשאר צרות וי"מ הטעם מפני שעקר תענית צבור הוא לגזרת ב"ד וכדקאמר ב"ד גוזרים ודאי פירושו מומחין וסמוכים ואין כיוצא באלו בחוצה לארץ הא בארץ ישראל אף לשאר צרות כן והוא שאמרו בתלמוד המערב יצא חתן מחדרו זה נשיא וכלה מחפתה זה אב ב"ד א"ר יוסי הדא אמרה אלין תענייתא דאנן עבדין לית אינון תענייתא למה דלית נשיא גבן כלומר לית אינון תענייתא שיהא עליהם חומר תענית צבור ומ"מ נראה שכל שהצבור נמלכים בכך גזירתם קיימת בכל דבר שהרי בקבלו עליהם תענית צבור בפרט אמרו שאף יחיד יכול לקבלו כמו שנבאר אלא שאין שום מנהיג יכול לגזרו ומ"מ לענין כ"ד ברכות והתרעה ונעילה ושופרות כתבו הגאונים שרשאים בכל מקום ובכל מיני צרות כמו שיתבאר בפרק ב':

כל מה שכתבנו במה שאין תענית צבור בחוצה לארץ פירושו בסתם או תענית הנגזר מפי מנהיגים אבל כל שמקבל עליו בפרט תענית צבור הן יחיד הן צבור אף בחוצה לארץ ואף בשאר מיני צרות מתענים כדין תענית צבור הואיל ובהדיא קבלו עליהם כן:

תענית זה שאוכלים מבעוד יום פירשו הגאונים שאע"פ שפסק מלאכול חוזר ואוכל עד שיעריב השמש אפילו גמר בדעתו בשעת הפסק אכילה שלא לחזור ולאכל שהוא כאלו קבלו מאותה שעה שאין אומרים כיון דקבליה איתסר עליה אלא שקבלו בברכה או במעשה הנעשה לקדושת היום ומביאים ראיה מתלמוד המערב מר' יהודה בן בתירא שהלך בנציבים בערב יום הכפורים ובא ראש הכנסת לזמנו ואמר לו כבר אכלית ופסקית ואעפ"כ אכל עמו ונסח דבריהם ר' יהודה וכו' אזל בנציבים ערובא דצומא רבא אתא ריש כנישתא לזמוניה אמר ליה כבר אכלית ופסקית אמר ליה אשגח עלי דלא לימרו ההוא צורבא מרבנן לא אשגח עליה אזיל עמיה ואכל אכל עגול חד פתית ומכל תבשיל חד פס אמר ליה ולאו כדין אמרת אכלית ופסקית אמר ליה הדין הוא דשמא נפשא דהיא נפישא ומ"מ הרבה מפרשים חולקים לומר שאם גמר בדעתו שלא לאכל אח"כ נאסר לו לאכל ומפרשים זו שבתלמוד המערב בשלא גמר בדעתו על כך וכן היא שטת גדולי המחברים ומ"מ אם גמר כן בדעתו בטעות והוא שהיה סבור שהעריב שמשו וחזר ונתגלה חוזר ואוכל לדברי הכל שקבלה בטעות אינה קבלה:

שאר תעניות שאדם אוכל בהן משחשיכה יתבאר למטה שהוא אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר אע"פ שכבר סלק שלחנו אם לא ישן אבל אם ישן שינה גמורה אינו חוזר ואוכל ונמצא הדבר תלוי בשינה וכן פסקו גדולי הפוסקים ומפני שהם פוסקים כלישנא בתרא וכן יש סעד לזה ממה שאמרו בפסחים ק"כ ב' אביי הוה יתיב קמיה דרבא בסעודתא אמר ליה רבה מינם קא ניים מר אמר ליה נמנומי קא מנמנימנא ותנן נתנמנמו יאכלו שאין הנמנום הפסק לעשות את החבורה כשתי חבורות הא שינה גמורה הוי הפסק ואע"פ שהם בתוך השלחן וכן בזו אע"פ שהתנמנם חוזר ואוכל ואם התנה שיאכל אפילו לאחר השינה פירשו בתלמוד המערב שהכל לפי תנאו יש מי שאומר שאם סלק השלחן אע"פ שלא ישן או ישן אע"פ שלא סלק אינו חוזר ואוכל מפני שהם פוסקים שני הלשונות לחומרא ויש אומרים בשני אלו שאוכל עד שיהיו שם שניהם ר"ל סלק וישן מפני שהם מפרשים דבשעלה עמוד השחר ודאי סלק וקאמר לא שנו דאף בסלק מותר אלא בשלא ישן והדעת מכרעת כשטה ראשונה ולדברי הכל משנאסר לאכל נאסר לשתות אפילו מים או שאר משקים אבל לטעום בלא בליעה עד רביעית מותר שעד כאן אדם שולט בלוגמיו שלא לבלוע ומ"מ יום הכפרים וט' באב אסורים אף בטעימה שהרי אף הושטת אצבע אסורה:

יחיד שקבל עליו תענית ב' ימים זה אחר זה כגון שהיה עומד ביום א' ובמנחת יום א' קבל עליו תענית יום ב' ויום ג' אע"פ ואכל ושתה לילה אמצעית ר"ל לילה שמחרתו יום ג' למחר ביום ג' מתפלל תפלת תענית אע"פ שאין קבלה ליום ג' זה מיום ב' שקבלת יום א' מועילה אף ליום ג' ואע"פ שיש בו הפסק אכילה הואיל וקבלת יום א' היתה כדינה לשני ולמחרתו שהוא רצוף לו מתענה ומשלים אותן הימים ואין הפסק אכילה מאבד את התענית שהרי לא הכניס הלילה בכלל התענית הא אם התנה והכניס הלילה בכלל התענית אבד תעניתו ומשלים ב' ימים אחרים ואין מתפלל תפלת תענית אבל אם לא קבל עליו תענית אלא ליום א' והתענה באותו יום שקבל ולן בתענית ולא אכל כל הלילה ומחרתו אינו מתפלל תפלת תענית למחר הואיל ולא התענה אלא מצד המלכתו ואין אומרים על שני הימים שתענית אחד הוא כדי שיתפלל תפלת תענית מפני שתענית זה של יום ב' אין בו קבלה ואפילו קבלה משחשיכה שאין קבלה אלא מבעוד יום כמו שיתבאר:

ממה שכתבנו אתה למד במי שנדר להתענות יום אחד והתחיל להתענות ושכח ואכל שאבד את תעניתו וצריך להשלימו ליום אחר בד"א בשנדר יום סתם אבל נדר ואמר יום זה בפרט מתענה ומשלים ומתפלל תפלת תענית וכן היא שנויה בתלמוד המערב והוא שאמרו שם נדר להתענות ושכח ואכל אבד את תעניתו ר' בא בשם רבנין והוא שאמר יום סתם אבל אמר יום זה מתענה ומשלים וכן הדין אם אמר שני ימים סתם ואכל ביום ב' שאבד את תעניתו כמו שכתבנו וכן אם אכל בלילה והתנה להכניס הלילה בכלל התענית ואכל בלילה שאבד את תעניתו כמו שכתבנו שאם אמר בכל אלו ב' ימים אלו שמשלימם ומתפלל תפלת תענית וכן נראה לי בנדר יום אחד או ב' ימים שבחדש זה בסתם והגיע לסוף החדש ב' ימים והתחיל להתענות בהם ושכח ואכל שמתענה בהם ומשלים שהרי אין עוד תשלומים בחדש זה ונמצא כיום זה או כימים אלו בפרט:

מה שפרשנו בשמועה זו ר"ל יחיד שקבל עליו תענית ובלן בתעניתו היא שטת גדולי הפוסקים והיא הנכונה וא"ת והאיך שאלו מאי קסבר אי קסבר תענית שעות לא הוי תענית וכו' ומאי תענית שעות איכא הכא והרי התענה כל מחרתו מ"מ הוא בא להתפלל עננו אף בשחרית של יום ב' מצד תענית הלילה אע"פ שאינו גומר בדעתו להתענות כל היום מצד תענית שעות ואח"כ נמלך והתענה עד הערב ובא לאמרו מדין תענית גמור ומ"מ גדולי הרבנים מפרשים יחיד שקבל עליו תענית ר"ל למחרתו אע"פ שאכל ושתה כל הלילה למחר מתפלל תפלת תענית שאע"פ שהלילה והיום יום אחד אין אכילת הלילה מעכבת אבל אם התענה ביום קבלתו ונמלך ולן בתעניתו ולמחר הוא סבור להתפלל עננו בשחרית מצד תענית הלילה אינו כלום והוא הדין אם התענה מצד המלכתו כל היום שאינו אומרו בערב הואיל ולא קבלו וא"ת רישא מיהא מאי קמ"ל וכי עד עכשו לא היינו יודעים שכל שאין בו תענית צבור אוכל משחשיכה מ"מ בא ללמד שאפילו אחר אכילתו עד סוף הלילה אומרו על השבע ובכרס מלאה בשחרית וכ"ש במנחה שכבר הרגיש בתעניתו וכל זה למה שהיו נוהגין מדין הלכה להתפלל עננו בשחרית אבל עכשו תקנו הגאונים שלא לאמרו בשחרית אלא ש"צ כמו שיתבאר:

תענית שעות הרי הוא תענית גמור ומתפללים בו תפלת תענית אע"פ שלא קבלו מאתמול הואיל וקבלו קודם שיחול התענית וכיצד הוא תענית שעות הרי שעמד בשחרית ולא היה בדעתו להתענות כלל ונטרד בעסקיו עד שעברה שעת סעודתו כגון שהיה רגיל לסעוד בד' שעות ועברו לו ה' ונמלך בעצמו להשלים היום בתענית ואמר הריני בתענית מחצות ולמעלה והתענה ולא טעם כלל שהרי נמצא עכשו שקבל תעניתו קודם שיחול שהרי לא חל עד תחלת שעה ז' וקבלו בשעה ו' הרי זה תענית ולערב מתפלל תפלת תענית והוא שאמרו הא דאמרת מתענים לשעות והוא דלא טעים מידי וכן אם אמר מאתמל הריני בתענית למחר עד חצי היום ולמחר הגיע חצי היום ונמלך להשלימו או שהטרידוהו עסקיו והשלים את יומו בתענית הואיל וכל היום עמד בתענית אע"פ שלא היתה בו קבלה אלא לקצת היום לערב מתפלל תפלת תענית הא אם טעם כלום באותו היום אין כאן תענית כלל ועל זו אמרו כל תענית שלא שקעה עליו חמה אינו כלום ומה שאמרו באנשי משמר שהיו מתענים ולא משלימים שמתוך טורח עבודתם לא היו יכולים להשלים בזו לא לתענית גמור היו מכוונים אלא לצעורי נפשיהו ר"ל להכנעת יצרם ולא לשם קביעות תענית להתפלל בו תפלת תענית וכן מה שאמר ר' אלעזר בר' צדוק אני מבני בניו של סנואה ופעם אחת חל ט' באב בשבת ונדחה עד למחר והתענינו בו ולא השלמנוהו מפני שי"ט שלנו היה לא לכונת תענית אלא לצער את עצמם ואם והרי ר' צדוק בשעת חורבן היה וא"כ ר' אלעזר בנו אחר חורבן והרי בטלה מגלת תענית שמא עדין לא בטלוה או שמא אותם הדורות של כהנים הסמוכים לחורבן קבלו עליהם ימים טובים שלהם כשל תורה וכן מה שאמרו בר' יוחנן שהיה אומר אהא בתענית עד שאבא לביתי לא לכונת תענית אלא לשמוטי נפשיה מבי נשיאה כלומר שהיו מסרבין בו לאכול עמהם ונשמט מהם בכעין נדר שלא יהיו מסרבים בו על כך ומ"מ למדנו מדברים אלו במי שאי אפשר לו להתענות שראוי לו לצער את עצמו לשעות כמה שאפשר לו וכן הדבר נאה:

מגדולי המחברים כתבו שאם אכל בבוקר מעט הואיל ומעביר זמן עקר סעודתו וקבל תענית על שאר היום שתענית הוא ומתפלל תפלת תענית ואין אלו אלא דברים של תמה ושמא הם סוברים ששני הלשונות של רב חסדא חולקים זה עם זה ופסקו כלשון אחרון ולא בא למעט אכילה אלא בחלק אחרון שביום וזהו שלא שקעה עליו חמה והדברים מתמיהים אלא שכבר מיחו בהם גדולי המגיהים וי"מ לדבריהם שהלשון האחרון לענין נדר נאמר שאם נדר להתענות למחר אע"פ שתענית שעות תענית אין נדרו מקויים אלא כששקעה עליו חמה שאין שם ענוי מונח אלא בתענית של כל היום אבל לענין תענית אע"פ שאכל יכול להתפלל תפלת תענית ולשון ראשון שהוא לענין תענית לומר שאינו מתפלל עננו אינה הלכה והדברים זרים וכן מה שכתבנו בקבלו עד חצי היום שצריך לקבלו מאתמול הוא מפני שאין תענית בתחלת היום אלא בקבלה מאתמול ומ"מ יש אומרים שדיו בקבלה סמוך לשעות התענית ויגיד עליו רעו ר"ל בתענית שמחצות ולמעלה שלא נאמר קבלה מאתמול אלא בתענית שלם הא בתענית שעות כל שקבלתו קודם שיחולו שעות התענית דיו ואף לדעת ראשון מ"מ אם אמר בתורת נדר או כעין נדר הרי בתענית עד שאבא לביתי או עד שאשנה פרק אחד או הלכה אחת חייב לקיים דבריו ומותר לו לאכל אחר שקיים דבריו ואין מתפלל בו תפלת תענית:

קנקנים של גוים אפילו הם של חרס לאחר י"ב חדש מותרים מתורת ישנן בלא הכשר שעל ידי אדם והוא הדין שאף בתוך י"ב מותרים במלוי וערוי ובשאר מיני הכשר כמו שיתבאר במקומו ואם לא היה מכניס בהן לקיום דיו בשכשוך בעלמא אם היו של עץ אבל בשל חרס צריכות הכשר ויש אומרים שאף בשל חרס אין צריך בהם אלא שכשוך ואין למדין מגת ומחץ ומשפך שהצרכנום בנגוב אע"פ שאין מכניס בהן לקיום שאין הדין בהם כן אלא מתוך שמשתמשים בהם בימי הגתות שהיין חם ויש למדין מהן לומר שאף בכלי עץ כל שתחלת תשמישו ביד גוי צריך נגוב ובמקומו יתבאר בע"ה: