מאירי על תענית כא

אף בשני רעבון ראוי לו לאדם שלא ישביע עצמו הכונה שלא ישכח הרעב שבבית חבריו ויגרום לו זה להקשות ערפו ושלא להיות דואג בדאגת חבריו וכן לא יהא נוהג עדונין בעצמו ולא ישמש מטתו בשני רעבון ופי' בתלמוד המערב שלא יהא הקב"ה עוסק בחורבנו של עולם והוא בונה ואע"פ שיוכבד נולדה בין החומות בזמן הרעב מ"מ בזמן ירידתם למצרים לא היה רעב לארץ כנען ומ"מ מותר לשמש למי שצריך לכך מדרך קיום המין מי שאין לו בנים והוא שאמרו חשוכי בנים משמשים וכו' ובתלמוד המערב הביאוה מדכתיב בחסר ובכפן גלמוד אם ראית חסרון וכפן בעולם עשה אשתך גלמודה תני תאבי בנים משמשים וכו' ובלבד ביום שטבלו ונראה לי מפני שהם סוברים שאין אשה מתעברת אלא סמוך לטבילתה ועוד אמרו שם בתוך מ' יום ששמש משה בהר כלומר אפילו הוא פורש בקדשה כמשה אם הוא מחשוכי בנים רשאי:

כל המתמיד לישב בתעניות יותר מדאי אם הוא צריך לכך מדרך רפואת הנפש ואע"פ שנקרא חוטא מצד מה שהשקיע עצמו במגנות עד שהוא צריך לכך מ"מ יפה הוא עושה אלא שלא נקרא בזה לא קדוש ולא חסיד ואם נוהג בכך שלא לצורך רפואת הנפש אלא דרך יראת שמים וכונת נטיה אל קצה אחרון כל שהוא מעמיד חיותו בכך נקרא קדוש וחסיד שהרי כל כונתו לשות י"י נגדו תמיד ולבלתי הפנות מחשבתו ממנו יתברך: