מאירי על תענית כ

תעניות אלו שנמסרו ליחידים כל הרוצה לעשות עצמו יחיד יעשה הואיל ודבר זה דבר של צער הוא אין כאן יוהרא אבל דברים שהם שבח ואין בהם צער כגון להתנאות בטלית של תלמידי חכמים וכיוצא בזה מדברים המפורסמים שאינן אלא לתלמיד חכם לא כל הרוצה ליטול את השם יטול ומ"מ כל התלמידים חייבים בתעניות אלו אע"פ שאינם עדין בכלל יחידים ומה בין יחיד לתלמיד יחיד הוא כל שהוא בקי בהוראות שאדם צריך בהם כגון הלכות מועדות והם הנקראים הלכות כלה מלשון דרשא וכ"ש עניני אסור והתר שאדם צריך לו בכל יום ושהוא ג"כ חריף בעסקיו וערב במשאו ובמתנו זהו יחיד שראוי למנותו פרנס על הצבור ותלמיד הוא כל שבקי בהוראות הדברים הנזכרים אלא שאינו מעוטר בשאר הדברים שהזכרנו וכגון זה אע"פ שאין ראוי למנותו פרנס על הצבור ראוי הוא לכל עניני תלמידי חכמים הן של שבח הן של צער ולפי מה שכתבנו מה שאמרו במסכת שבת קי"ד א' איזהו יחיד הראוי למנותו פרנס על הצבור כל ששואלים אותו ומשיב ואפילו בהלכות כלה פירושו בצירוף היותו חריף בעסקיו וערב במשאו ומתנו ובתלמוד המערב אמרו מה יחידים אלו שהם מתמנים פרנס על הצבור ושאלו על זה מכיון שהוא מתמנה על הצבור הוא מתפלל ונענה בתמיהא והשיבו כל שמתמנה פרנס על הצבור ונמצא נאמן כדאי הוא מצלי ומעני:

תלמידי חכמים בכל מקום שהם ראוי להם להיות ביניהם דברי תורה ואפילו בשעה שהולכים בדרך ומ"מ כשהם הולכים בדרך אל יטריחו עצמן בעמקי הדברים שמא יכשלו בהליכתם:

ולעולם יצא אדם בכי טוב ויכנס בכי טוב:

יחיד שהיה מתענה על החולה ונתרפא וכתבו בה גדולי הרבנים שהוא הדין כשמת וכן שהיה מתענה על הצרה ועברה משלים תעניתו כל אותו היום ולדעתינו אפילו קבל עליו תעניות הרבה אין משלים אלא אותו היום בלבד וגדולי המפרשים חולקים לומר שמשלים כל התעניות שקבל:

במה דברים אמורים ביחיד אבל בצבור אין מטריחים אותם כל כך אלא כל שעברה הצרה קודם חצות לא ישלימו לאחר חצות ישלימו זו היא שטתנו וכן כתבוה גדולי המחברים וגדולי המפרשים חולקין בכך לומר שאף הצבור מתענים ומשלימים ולא נאמר בהם דין קודם חצות ולאחר חצות אלא בגשמים כמו שיתבאר ומפני שאין רבוי ירידתם מועיל אדרבה מזיק אבל חולה ונתרפא צרה ועברה הרי כל זמן צריך לרחמים שלא ישוב לחליו ולצרתו ואף למה שפרשנו שכך הוא הדין כשמת מ"מ אינו מזיק והוא משלים תעניתו על שמירת בני ביתו הנשארים לו:

ההולך ממקום שמתענים והוטל עליו חיוב תענית עמהם למקום שאין מתענים מתענה וכן הדין נותן שהרי הוטל עליו חיוב תענית הלך ממקום שאין מתענים למקום שמתענים מתענה עמהם אחר שהוא ביניהם ולא מן הדין אלא שלא יראה כחתן בין האבלים שכח ואכל אל יתראה בפניהם ואל ינהוג עדונין בעצמו שאין ראוי לשבע שיהא נוהג עדונין בין הרעבים וכן בזמן שהצבור שרויים בצער אל יחלוץ אדם עצמו מאותה צרה ואע"פ שאפשר שאינה נוגעת בו אלא יקבל עליו צער ודאגה בצרת חבריו כלל מסור לנו מבית מדרשן של חכמים כל הפורש מן הצבור אינו רואה בנחמת הצבור: