מאירי על שבועות נד

המשנה החמשית והכונה בה בביאור ענין החלק הראשון גם כן והוא שאמר שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה שבועה שלא אוכלנה ואכלה אינו חייב אלא אחת וזו היא שבועת בטוי שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד אמר הר"ם פי' כשאמ' שבועה שלא אוכלנה ואמר אחר כך שבועה שלא אוכל ואכלה חייב שתיים שאמרו שלא אוכלנה אינו חייב עד שיאכל את כלה ואמרו אח"כ שלא אוכל ואפי' אכל ממנה כזית ולפיכך חייב משאכל ממנה כזית וכשסיים אכילתה חייב שתים וזה כשהקדים שלא אוכל כמו שמשלנו:

אמר המאירי שבועה שלא אוכל ככר זו ונשבע פעם אחרת עליה שבועה שלא אוכלנה וכן כמה פעמים ואכלה אינה חייב אלא אחת והיא על השבועה הראשונה שבשעה שנשבע שלא יאכלנה נעשית אסורה עליו כאלו היה מושבע עליה מהר סיני ואין שבועה חלה על שבועה אלא שאין בשבועתו שוא הואיל ודרך הערה (ו)חזר ונשבע על הדרך שכתבנו למעלה ומ"מ אם אכלה לוקה על השבועה השניה משום שוא וכמו שכתבנו למעלה ויש חולקי' בזו זו היא שבועת בטוי כלומ' כל מה שהזכרנו בפרק זה עד עתה הוא מדיני שבועת בטוי שאמרנו עליה שחייבין על זדונה מכות ועל שגגתה קרבן עולה ויורד:

זהו ביאור המשנה והלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

זה שביארנו במשנה שאינו חייב אלא אחת דוקא כשהשבועות הן על הסדר האמור ר"ל שמתחלה אמר שבועה שלא אוכל ככר זו ואח"כ אמ' שבועה שלא אוכלנה או שנשבע בשתיהן בלשון אחד או בשתיהן שבועה שלא אוכל ככר זו או מככר זו או שבועה שלא אוכלנה לככר זו אבל אם נשבע החלה שבועה שלא אוכלנה לככר זו ואח"כ אמר שבועה שלא אוכל ממנה או שבועה שלא אוכל ככר זו או מככר זו חייב שתים שלשונות אלו ר"ל בין שלא אוכל ממנה בין שלא אוכל מככר זו בין שלא אוכל ככר זו בכלם חלה שבועתו על כזית אבל שלא אוכלנה או שלא אוכלנה לככר זו אין הלשון נופל [אלא] על כלה ונמצא שכשנשבע תחלה לא אוכלנה לא עבר על שבועתו אא"כ אכל את כלה וכשחזר ואמ' שבועה שלא אוכל ככר זו או ממנה או מככר זו שבועתו מתחדשת אפי' על אכילת כזית וכשאכל את כלה נתחייב אחת משאכל כזית ואחת משהשלימה:

אע"פ שביארנו בנשבע שלא יאכל ככר זו ואח"כ נשבע פעם אחרת שלא יאכלנה שהראשונה נעשית עליו אסורה וכמושבע עליה מהר סיני ואין שבועה שניה חלה עליה מ"מ שבועה שניה שבועה היא אלא שתלויה ועומדת ואם נשאל על השבועה הראשונה הרי זו חלה לאלתר ונעשית אסורה מצד השבועה השניה ולא נדונה לככר זו כאסורה מצד עצמה לגמרי מכח שבועה הראשונה עד שנדון את השבועה השניה כמי שאינה אלא שהיא תלויה ועומדת על הדרך שביארנו ומ"מ כל שלא נשאל על הראשונה אין לו שאלה על השניה שאין מתירין נדר או שבועה שעדין לא חלו ותמהני על גדולי המחברים שהזכירו בה לשון שאלה והוא שכתבו נשאל בשניה חייב בראשונה לבד:

מי שנדר שתי נזיריות ומנה את הראשונה ואח"כ נשאל על הראשונה הרי מה שמנה עולה לו לנזירות שניה שהיתה ראויה לבא אחר הראשונה ומביא קרבנותיו ומגלח ויצא לו מכלל נזירות ולא סוף דבר בשלא הפריש קרבנותיו שעדין לא נשלם הראשון שהרי קרבן מכלל הנזירות הוא שאף בששומר את הנזירות כתקנה צריך להביאו וראוי לומר שתהא בו שאלה מתוך שהשאלה מועילה לענין הקרבנות שלא להביאן מועילה למפרע לענין ימים שמנה אלא אפי' הפריש קרבנותיו ואפי' כפר ר"ל [שהביאן] ואפי' גלח שנעשו כל עניני הנזירות שיש שאלה בענין זה אפי' לאחר שנשלם להפקיע מה שנמנה כמי שאינו ולפרוע במנינו מה שהיה ראוי לחול אחריו שמי גרם לשניה שלא תחול ראשונה והרי אינה כלומ' מי גרם לשניה שלא תחול בימים שהיה מונה את הראשונה ראשונה והרי אינה וכמי שלא היה שם מעולם ולא היה מנין זה אלא לשניה: