מאירי על שבועות נה

ולענין ביאור סוגיא מה שהקשו משמועה זו לדברי רבא שהיה אומר שלא לישאל אלא בשיור כזית שהרי בשמועה זו אמרו נשאל אע"פ שמנה את הראשונה והפריש וכפר וגלח ותירצו בו מי גרם לשניה שלא תחול פי' הואיל ואין עכוב לשניה שלא תחול אלא ראשונה ונמצא שהיה מנין השניה ראוי לחול אף בזמן מנין הראשונה אלמלא שראשונה מעכבת הרי הם כנזירות אחד והרי לא נשלם עדין ונראה לי בפי' דבר זה שזה שאמר מי גרם לשניה שלא תחול ראשונה הוא לעקר תירוץ קושיא שהקשו לרבא ומלת אינה נתוספה בו ליתן טעם ממה שעלתה לו שניה בראשונה וראיתי מי שגורס ואינה בתמיהה והוא נמשך יפה לפירושנו וגדולי הרבני' פרשוה מי גרם וכו' והרי אינה ונמצא שכל מה שמנה לשניה נמנה למפרע והרי הראשונה כלה לפניו לישאל עכשו עליה:

שתי נזירויות אלו שאלו עליהם בתלמוד המערב מה אנן קיימין אם אמ' הרי עלי שתי נזירויות היאך חלה תחתיה והרי נדר שהותר מקצתו הותר כלו אם אמ' ל' יום ול' יום הרי ששים עליו ואין נזירות שני ראוי לחול אלא לאחר ל' ראשונים ופרשוה באמ' הריני נזיר הריני נזיר וגדולי המחברי' כתבו בין שנדר שתיהן כאחת בין בזו אחר זו שהנזירות חל על נזירות כמו שיתבאר:

הרי שנשבע על הככר שלא לאכלו ואכלו יכול לישאל עליה להפקיע מעליו קרבן או מלקות ואע"פ שנשלם הענין לגמרי שהרי אע"פ שלא הביא(ו) קרבנו אין קרבן הבא על השבועה מכלל עניני השבועה עד שיהא נקרא שיור שהרי אינו מביאו אא"כ עובר על שבועתו אעפ"כ יכול הוא לישאל ואע"פ שאין כאן לומר על דרך מה שאמרנו למעלה מי גרם לשניה וכו' שהרי לענין שבועה אם נשאל עליה נעקר הדבר לגמרי בלא שיחול אחר במקומו והיה לנו לומר שמאחר שאכלו כלו הואיל ונעשה האיסור אין בו צד לישאל ולעקור את הדבר למפרע בלי שיחול אחר במקומו אעפ"כ יכול הוא לישאל להפקיע את הקרבן ואפי' הפריש הואיל ולא הביאו או את המלקות במזיד ואפי' כפתוהו על העמוד הואיל ולא לקה עדין נשאל ופוטרין אותו מן המלקות ואין אומרין הרי הוא כמי שלקה ואין זה נקרא שיור שהרי כפתוהו ורץ פטור שהרי עכשו מ"מ לא רץ ועדין חיוב מלקות עליו ושאלה מפקיעתו ואם אין שיור כלל אין כאן שאלה ולא סוף דבר כשהביא קרבן או לקה שהרי זה כבר נתכפר ומה לו עוד לישאל אלא אכלה כלה במזיד ובלא התראה שאין כאן דין קרבן ולא דין מלקות מ"מ עונש שבועה עליו ואין לו תקנה בשאלה אא"כ נשאר ממנה כזית ואע"פ שבנזירות אמרוה אף בכפר וגלח כבר ביארנוה מטעם מי גרם לשניה וכו' מה שאין לומר כן בשבועה כמו שביארנו ושיור כזית שצריך ושמועיל בה אין בו חלוק בין שבועת שלא אוכל ככר זו לשבועת שלא אוכלנה שאם לשבועת שלא אוכל אע"פ שנעשה האיסור בכזית הראשון מתוך ששאלתו מועלת לכזית אחרון מועלת אף לראשון ואם לשבועת שלא אוכלנה אע"פ שלא עבר אלא על כלה שיור כזית נקרא שיור פחות מכזית לא נקרא שיור ויש חולקין בזו האחרונה ואף חכמי הדורות שלפנינו חולקין לומר שאף במזיד ולא התרו בו ואכלה כלה נשאל לענין האיסור והעונש שהרי מ"מ מחוסר הוא דין שמים עד שילקה ולא יראה כן:

תגלחת הנזיר אינה מעכבת אלא מכיון שהביא קרבנותיו שותה יין ומיטמא למתים אלא שמ"מ מצוה לגלח ודברים אלו יתבארו במקומם בע"ה:

כל שנשבע על הככר אלא שתלה איסורו באחר כגון שאמ' שבועה שלא אוכל ככר זו אם אוכל זו שנמצאת האחת איסור והאחת תנאי והרי אתה רואה שכל שבועה כזו אינה חלה בשעת השבועה אלא בשעת אכילת התנאי וכל שנשבע בדרך זה נחלקו בה קצת מפרשי' ויראה מדברי גדולי הרבני' שאותה של תנאי היא הנקראת ראשונה ואפי' אכלה אחרונה ואותה של איסור נקראת שניה ואפי' אכלה ראשונה ופי' טעם הדברים מפני שסתמו כך הוא אומר אם אוכל זו לא אוכל זו ונראה לי עוד טעם בדבר מפני שהיא סבה להיות השבועה חלה הוא קוראה ראשונה ודעתם בזה שכל שזכר את שבועתו בשעת אכילת התנאי שבועתו חלה ואין כאן שבועת שגגות ומתחייב באכילת האיסור אפי' אכלו ראשון שאכילת התנאי מעוררתו להתחייב למפרע ומתחייב מלקות אם אכל את האיסור במזיד והתראה וקרבן אם אכלו בשוגג שלשגגה באיסור לקרבן או להתראה באיסור למלקות אנו צריכים אבל אם שכח שבועתו בשעת אכילת התנאי אין שבועה חלה עליו כלל ואין כאן האדם בשבועה לא לקרבן אם אכל את האיסור בשוגג ולא למלקות אם אכלו במזיד והתראה ועל הקדמה זו הוא מתחיל בפרטיו ואומר אכל את הראשונה ר"ל של תנאי בשוגג ששכח שבועתו או תנאו והשניה במזיד שזכר שעליה נשבע פטור שהרי בשעת אכילת התנאי לא חלה שבועתו ואין כאן מלקות אף בהתראה ואין צריך לומ' קרבן שהרי מזיד הוא ולא עוד אלא שאף לכתחלה מותר בה כמו שביארנו כ"ו א' בשבועת שגגות ראשונה ר"ל של תנאי במזיד שהוא זכור שהיא תנאי לחברתה ונמצא ששבועתו חלה עליו עכשו ואח"כ אכל השניה בשוגג חייב קרבן שהרי יש כאן שבועה ושגגה בשל איסור אכל את של איסור תחלה בשוגג ואח"כ אכל את של תנאי במזיד חייב קרבן שאכילת התנאי מעוררתו כמו שכתבנו וא"ת אחר שאכל את התנאי במזיד וכבר אכל את האיסור הרי אינו שב מידיעתו ואינו בר קרבן וכל שכן שאינו בר מלקות שהרי האיסור אכל בשוגג יש לומר שמזיד היה באכילת התנאי שהוא זכור תנאו ומ"מ אינו זכור שאכל את האיסור וי"מ שאפי' זוכרו שב מידיעתו הוא שאכילת האיסור חמורה לו לאדם מאכילת התנאי והוא שאמרו בשני של נדרים ט"ו א' כי לא מזדהר בתנאיה באיסוריה מיהא קא מזדהר אכל של איסור תחלה במזיד ואח"כ את התנאי בשוגג פטור מכלום שתיהן בשוגג פטור מכלום שהרי מ"מ הואיל ואכילת התנאי בשוגג אין כאן שבועה שתיהן במזיד אפי' אכל את של איסור תחלה חייב שהתראת ספק שמה התראה ואין צריך לומ' אם אכל את של תנאי תחלה שיש כאן התראת ודאי בשל איסור ויש גורסין ראשונה בשוגג ושניה במזיד חייב ראשונה במזיד ושניה בשוגג פטור אלא שהם מפרשי' ראשונה את של איסור מפני שכך הוא שלא אוכל זו עם אוכל זו והכל אחד: