מאירי על שבת עה

תבשיל זה שאסרנו לשהותו ע"ג כירה שאינה גרופה וקטומה כגון שלא נתבשל כשיעור בן דרוסאי לד"ה או שנתבשל כשיעור בן דרוסאי לשיטת גדולי הפוסקי' אחר שלא נתבשל כל צורכו אם שכח ושהה אסור לאוכלו עד מוצאי שבת מתוך שהערמה מצויה בכך החמירו בה ופי' בה שאין צורך להמתנה בכדי שיעשו ואם עבר ושהה אסור בכדי שיעשו ואם נתבשל כל צורכו אע"פ שצמוקו יפה בשכח ושהא מותר מיד ובעבר אסור לדעת גדולי המחברים אבל גדולי הפוסקים דנים אותו כשכח:

זה שקנסו בשוכח שלא לאוכלו בשבת גדולי הדורות פירשו דוקא לשוכח עצמו אבל לאחרים מותר ואינו דומה למבשל בשבת שהמבשל בשבת יש בו משום מעשה שבת מה שאין כן בזה ומ"מ יראה לי לשוכח עצמו ולמי שנעשה בעבורו:

גדולי המחברים כתבו בפת בתנור וחררה על גבי גחלים שאמרו עליהם שלא ליתנם אא"כ בשיעור שיקרמו פניהם המדובקים בתנור עד שלא חשכה כמו שהתבאר שאם נתן בפחות משיעור זה אם במזיד אסור עד מוצאי שבת בכדי שיעשו ואם בשוגג מותר לו לרדות מזון שלש סעודות אלא שלא ירדה במרדה כדרך שהוא עושה בחול אלא בסכין וכיוצא בו ודבר זה כך הוא בפרק כתבי אלא שיש מפרשים שם דוקא בקרמו פניה עד שלא חשכה אבל בלא קרמו פניה משחשיכה דינו כתבשיל ששהו אותו שאסרוהו אלא שגדולי הדורות מסכימים לדבריהם וכתבו שלא קנסו אלא בתבשיל אבל לא בפת מפני כבוד השבת והוא שאמרו מצילין מזון שלש סעודות ואלו הצלת תבשיל לא שנו כאן מפני שאפשר לו בלא תבשיל ואי איפשר לו בלא פת:

המבשל בשבת בשוגג לא יאכל בו ביום לא לו ולא לאחרים ובמוצאי שבת יאכל לו ולאחרים במזיד יאכל למוצאי שבת לאחרים אבל לא לו לעולם וזהו דעת ר' יהודה ואע"פ שאמרו בראשון של חולין כר' יהודה דרשינן וכר' מאיר מורינן ור' מאיר היה מתיר לאכל הוא בעצמו בשבת לא נאמרה שם אלא לדעת רב ומ"מ הרבה סוגיות נאמרות כדעת ר' יהודה והוא שנאמר בפרק שרצים שירקא טויא שרי פעפועי ביעי אסור דביתהו דזעירי עבדא ליה לרב חייא ולא אכל אמרה ליה לרבך עבדי ואכל ואת לא אכלת ובפ' תולין אמרו אמיה דאביי עבדא ליה ולא אכל וכל אלו שוגגים היו שהרי כסבור שמותר והיה להם לאכל ולאסור לשבת הבאה וכן בפרק ביצה ברב פפי אייתו ליה דייסא ולא אכל ומ"מ יש פוסקין כר' מאיר ממה שאמרו בירושלמי של י"ט של בית ר"ג היו שוחקין פלפלין ברחיים שלהם א"ר אלעזר בר צדוק פעם אחת אכל אבא אצל ר"ג והביאו לפניו אניגרון ובתוכו פלפלין שחוקים כיון שטעמן משך ידו מהן אמר לו אל תחוש להם מערב יום טוב הם שחוקים ושאלו ויעשה ר' צדוק אצל ר"ג בשוגג אלא שלא להתיר מלאכה על ידי ר"ג כלומר שלא ילמדו מהם ויש מפרשים שמנהג חסידות נהג בו שלא לעשות היתר זה על ידו אלמא מן הדין מיהא מותר אלא שהיה מחמיר על עצמו ומ"מ הואיל וסוגיות שבתלמוד שלנו כר' יהודה נראה לפסוק כר' יהודה וכדעת גדולי הפוסקים ולמדת מ"מ ממעשה זה שהזכרנו שהחכם שמתיר דבר אחד וחכם אחר אוסרו אין המתיר נעשה חשוד אצל האוסר שלא להאמינו בשל עצמו אלא מאמינו ומותר לו בעדותו: